לטענת ב"כ המשיבה טענת ההגנה לפיה ההחלטה ניתנה "כערכאת ערעור" בעצם הינה בפועל טענה שבימ"ש קמא שנתן ההחלטה האחרונה אין שיקול דעת. עוד נטען כי אף בהחלטת כב' השופטת משעלי מיום 2.7.25, נקבע שיש מקום לשקול שחרור באיזוק אלקטרוני והדבר לא הוכרע כהחלטה קטגורית, ולכן יש להידרש לפרשנות של המילים "יש מקום לשקול". לטענת ב"כ המשיבה מתבקשת במקרה זה פרשנות לפיה התכוון בימ"ש שהמותב שידון בתיק יחליט כפי שיקול דעתו.

ב"כ המשיבה טען כי בימ"ש קמא בחן את הראיות וכן הביא בחשבון כי מדובר בעורר בעל עבר פלילי לא מבוטל, אשר השתחרר ממאסרו רק עתה, ובצדק קבע כי יש לקבל תסקיר שיתן את דעתו ביחס למאפייניו של העורר.

בנוסף, טען ב"כ המשיבה כי מלבד העבר הפלילי, קיים פער בין גרסת העורר בפני השוטרים בשטח אל מול דבריו בפני החוקר, מהיכן הוא אסף הנוסעים, והאם הוא היה מודע להיות האחרים שב"חים.

כמו כן, טען ב"כ המשיבה כי ההחלטה נשוא הערר אינה סופית ומדובר בהחלטת ביניים.

לאור כל האמור ביקש להורות על דחיית הערר.

דיון והכרעה

מדובר בעורר כבן 26 שקיימות כנגדו ראיות לכאורה לעבירות של הסעת תושבים זרים והסעת נוסעים מעל המותר כשההסעה בשכר.

לעורר עבר פלילי מן השנים האחרונות כאשר אך השנה הוא הורשע בעבירת החזקת סם שלא לצריכה עצמית ונדון לעונש מאסר, ממנו השתחרר לאחרונה. בשנת 2020 הורשע העורר בעבירת גניבת כלי/אמצעי/תוצר עבודה/ בקר ונדון למאסר, ובשנת 2018 הוא הורשע בשני תיקים נפרדים בעבירות של נסיון לגניבת רכב.

כידוע, ביום 7.10.23 פלש ארגון החמאס למדינת ישראל וביצע באזרחיה מעשי טבח ומאז אותו יום מצויה מדינת ישראל במלחמה מרה, ומטבע הדברים עבירה של הסעת שב"חים בעת חירום של מלחמה נושאת עמה סיכון פוטנציאלי לבטחון הציבור, (ראה עמ"ת (י-ם) 42015-08-22, מדינת ישראל נ' מוחמד היקלי; עמ"ת 50702-08-24, מדינת ישראל נ' זיסר (מיום 26.8.24); עמ"ת 43329-09-24 מדינת ישראל נ' חליל (מיום 17.9.24)).

ב"כ העורר לא חלק בפני בימ"ש קמא על ראיות לכאורה, אך טען כי בנסיבות התיק , כאשר העורר הוא אב לבת, יש להורות על מעצר העורר באיזוק. בהחלטת בימ"ש קמא (כב' השופטת ז. דולב-להמן), מיום 8.7.25, הפנתה השופטת להמן לעובדה שבחקירתו מיום 19.6.25 של מר לואי מסאלם, שהיה אחד הנוסעים ברכב העורר, כשנשאל אותו נוסע : "יודע שאתה ואחים שלך בלי אישורים ובכל זאת הוא אסף אתכם?" והשיב "יש שם בערך 100 פועלים מחכים להסעה, הוא מעמיס והולך, כולם בלי אישורים". ואכן ניתן ללמוד מדברים אלה לפחות על האפשרות שמדובר בהסעה מאורגנת של השב"חים.

זאת ועוד, כפי שציין ב"כ המשיבה, מדוח הפעולה שערך השוטר זבריאנסקי, שעצר את רכב העורר, ביום 18.6.25, צוין כי בעת שעצר את רכב העורר (בסמוך למחסום תרקומיה בכביש המוביל ממחסום תרקומיה לקרית גת - ממזרח למערב), ובו 6 שב"חים אמר לו העורר כי הגיע ממחסום תרקומיה, והנוסעים הם תושבי שטחים וכן אישר שהוא יודע שהמחסום סגור ופועלים עם אישורים לא יכולים לעבור. דא עקא, שבחקירתו של העורר מיום 19.6.25 סיפר העורר כי אסף את שלושת הנוסעים שהיו ברכבו מכיכר ליד בית שמש, והוא לא ידע שהם שב"חים.

בכלל נסיבות הענין כאשר מדובר בעורר בעל עבר פלילי במספר תיקים מן השנים האחרונות, שביצע לכאורה עבירה של הסעת 6 שוהים בלתי חוקיים ברכב, בנסיבות שתוארו, בכביש המוביל ממחסום לשטחי יהודה שומרון, נראה כי באופן עניני לא שגתה כב' השופטת דולב-להמן כאשר בחרה לשלוח העורר לתסקיר על מנת לעמוד על מצבו ועל מידת מסוכנותו לציבור.

אכן, בהחלטת כב' השופטת משעלי-ביטון בעניינו של העורר מיום 2.7.25 הורתה כב' השופטת משעלי, לאחר בחינת אמו של העורר כערבה יחידה, על הגשת חוו"ד מטעם מנהלת הפיקוח האלקטרוני לבחינת בית בישוב שגב שלום לשמש מקום מעצר באיזוק לעורר, וככל הנראה אף התכוונה שאם ימצא ערב נוסף מתאים ייעצר העורר באיזוק.

דא עקא שהשופטת משעלי-ביטון לא קבעה זאת באופן מחייב, אלא הורתה שבנסיבות הענין "יש מקום לשקול אפשרות מעצרו של המשיב באיזוק אלקטרוני" ודחתה הדיון לצורך עיבוי החלופה וקבלת חוו"ד.

בנסיבות אלה, היתה השופטת דולב-להמן רשאית לפעול כפי שיקול דעתה, וכאשר שיקול דעתה הורה לה שבתיק זה לא תוכל להורות על שחרור בלא קבלת תסקיר, היא היתה רשאית להורות על הגשת תסקיר.

לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה.

ניתנה היום, 11 יולי 2025, בהעדר הצדדים.