1.  כנגד המשיב, הוצא צו מעצר מינהלי שלישי על ידי שר הביטחון מתוקף סמכותו לפי סעיף 2 לחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים),התשל"ט-1979 (להלן: החוק), לתקופה של שלושה חודשים. צו מעצר זה ניתן בהמשך לשני צווים קודמים שניתנו כנגד המערער ואושרו בבית משפט זה (השופטת ר' רונןבעמ"מ 1920/24 פלונינ' מדינתישראל (11.3.2024); השופט י' כשרבעמ"מ 8732/23 פלונינ' מדינתישראל(14.12.2023)).

2.  צו המעצר הנוכחי אושר בהחלטתה של סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת יעל רז-לוי), שבפניה הובא הצו לאישור על פי הוראת סעיף 4 לחוק, וזאת לאחר שבחנה את החומר שהונח בפניה. על החלטתה זו נסב הערעור שלפני שהוגש על פי סעיף 7 לחוק.

3.  השיקולים הצריכים לעניין מעצר מינהלי על פי החוק מוכרים וידועים, ובתמצית: מטרת המעצר המינהלי היא מניעתית ולא עונשית; מעצר מינהלי הוא בבחינת אמצעי אחרון; הסכנה לביטחון המדינה או הציבור צריכה להיות ממשית ומוחשית הקרובה לוודאות; הביקורת השיפוטית על צו מעצר מינהלי היא זהירה וקפדנית (ראו פסק דיני בעמ"מ 3073/17 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 3 והאסמכתאות שם (9.4.2017)).

4.  ומהתם להכא. על רקע עקרונות אלה, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים עיינתי במעמד צד אחד בחומר החסוי. כפי שציין בית משפט קמא, מעצרו המינהלי של המערער התבקש בשל החשש למעורבות בפעילות ביטחונית של ארגון המדינה האסלאמית לה נשבע אמונים (بيعة). אף אני התרשמתי כי יש בחומר כדי לבסס את האמור וכי המשך שהייתו בשטח אכן יוצרת סכנה מוחשית ומיידית. משכך, ובהעדר אפשרות בשלב זה לנקוט בהליכים פליליים נגד המערער חלף מעצרו המינהלי, דין הערעור להידחות.

ניתן היום, ‏י"ט בסיון התשפ"ד (‏25.6.2024).

_________________________

24050420_E01.docx  נו