עמ"מ 20426-12-24

זהו ערעור לפי סעיף 5(ד) לחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002 (להלן: החוק), על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע במ"מ 46438-05-24 (כבוד סגן הנשיא, השופט א' ואגו) מיום 21.11.2024, בגדרה נמצא כי אין מקום לביטול צו הכליאה שהוצא למערער.

1. נגד המערער, תושב רצועת עזה, הוצא ביום 05.05.2024 צו כליאה לפי סעיף 3(ב)(1) לחוק, על רקע הגדרתו כ"לוחם בלתי חוקי" ומשום החשש כי שחרורו עלול לפגוע ביטחון המדינה. הצו הוצא על יסוד הערכת גורמי המודיעין כי המערער נטל חלק בפעולות איבה, ובהתאם לכך בוצע מעצרו בבית החולים שיפא בעזה.

2. ביום 22.05.2024 נערכה הביקורת השיפוטית הראשונה בעניינו של המערער, בהתאם לסעיף 5 לחוק. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ג' גדעון) מצא כי לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, ולאחר עיון בהוראת הכליאה הזמנית, צו הכליאה, פרוטוקול השימוע שנערך למערער והחומר החסוי שהוצג על-ידי המשיבה - אזי ישנו ביסוס לתנאי סעיף 3(ב)(1) לחוק; ועל כן, אין מקום להורות על ביטול צו הכליאה בעניינו. על החלטה זו לא הוגש ערעור מטעם המערער.

3. בחלוף חצי שנה קיים בית המשפט המחוזי ביקורת עתית חצי-שנתית על צו הכליאה לפי מצוות המחוקק בסעיף 5(ג) לחוק, אך לא מצא כי יש מקום לבטלו. זוהי ההחלטה העומדת במוקד הערעור דנן. בית המשפט הבהיר, כי בהתאם ללשון החוק, נדרש הוא במסגרת ביקורתו לבחון האם התקיימו טעמים מיוחדים המצדיקים את שחרור המערער, כאשר מתן הוראת שחרור תינתן אך מקום בו אין בה כדי לפגוע בביטחון המדינה. בתוך כך, הודגש כי אין בית המשפט נדרש לעצם הגדרתו של הכלוא כלוחם בלתי חוקי, אולם ממילא - לפי החומר שהונח לפני בית המשפט, ובהינתן תוצרי חקירתו של המערער, נחה דעתו כי הלה מקיים את התנאי בדבר 'נטילת חלק בפעולות איבה', ואף במישרין.

עוד נקבע, כי אין עניינו של המערער מקיים את התנאי בדבר אי-פגיעה בביטחון המדינה, כאמור. זאת, שעה שמלחמת 'חרבות ברזל' עוד מתנהלת, וקיימת בהחלט אפשרות כי אם המערער ישוחרר הוא ישוב ויצטרף למעגל הלחימה; כאשר חוות דעתם של גורמי הביטחון בעניין זה אינה מופרכת, אלא ההפך מכך. עוד הוער, כי אין בית המשפט שם את שיקול דעתו במקום גורמי המקצוע; ובעניין זה, אין די בכך שמשפחתו של המערער "מוכנה לקחתו כדברי האח אשר מתגורר בשוויץ". זאת ועוד, נקבע כי החומרים שהועמדו לעיון בית המשפט ביססו את פעולת המערער בשורות ארגון הטרור חמאס, והדברים בהחלט מניחים בסיס איתן לחשש שביטול צו הכליאה ושחרורו כעת, יכול שיסכן את ביטחון המדינה. משום כך, לא בוטל הצו - ונקבע, כי לא מתקיימות נסיבות מיוחדות שיעלו כדי טעמים מיוחדים להצדקת שחרורו וביטול צו הכליאה. בכל הנוגע לטענות המערער בדבר תנאי כליאתו נקבע, כי "הפורום הנוכחי אינו זה המתאים והערוך בחוק לבדוק טענת אלה", וכי יש להניח שפרוטוקול הדיון יגיעו לעיון הרשויות המוסמכות והדברים ייבדקו.

4. על הרקע הזה הגיש המערער את הערעור דנן, מכוח סעיף 5(ד) לחוק. בתוך כך, תוקף המערער את החלטות בית משפט קמא מיום 21.11.2024 ומיום 05.05.2024, שלא לבטל את צו הכליאה בעניינו. בתמצית, נסוב הערעור על מספר קביעות עיקריות, ובהן כי המערער נטל חלק בפועלות איבה במישרין ולא רק בעקיפין; כי אם המערער ישוחרר, יש אפשרות שישוב ויצטרף למעגל הלחימה; וכי אצל המערער לא מתקיימות נסיבות מיוחדות שיעלו כדי טעמים מיוחדים להצדקת שחרורו וביטול צו הכליאה.

נטען, כי החלטת בית משפט קמא ניתנה כ'חותמת גומי', וללא כל בחינה מחודשת ומעמיקה של החומרים החסויים שהוצגו בדיון לפניו. בתוך כך, לשיטת המערער יש להטיל ספק במידת אמינות החומר החסוי, ובייחוד בטענה ששחרורו עלול להוות סכנה לביטחון המדינה - שכן, במשך ששת החודשים בהם היה המערער עצור, לא התווסף נגדו כל מידע חדש.

עוד נטען, כי היה על בית המשפט לחייב את המדינה להשיב מדוע לא ניתן להעמידו לדין, מאחר שלטענת המדינה התווסף נגדו חומר חדש, ומה התועלת בהמשך הארכת צו הכליאה נגדו. נטען כי לא היה בידי המשיבה בדיון מלוא האינפורמציה על אודות החומרים הנטענים נגד המערער, ורוב תשובותיה היו ריקות מתוכן.

כן נטען כי נפלו פגמים בביקורת השיפוטית הראשונה שנערכה ביום 22.05.2024. כך נטען, כי המערער לא היה מיוצג; כי הוא הועלה לדיון בהיוועדות חזותית; וכי הוא לא שמע היטב את דברי בית המשפט והמתורגמן. עוד טוען המערער נגד השימוע שנערך לו, וכן נגד שלוש החקירות שנערכו לו ללא תיעוד, בהן הכחיש המערער את השתייכותו לארגון הטרור חמאס - כך על-פי הנטען. לבסוף, תוקף המערער גם תנאי הכליאה בהם הוא מוחזק. על יסוד כל אלה ובנסיבות דנן, טוען המערער כי יש לאפשר להגנה להיחשף לחומר הראיות הלכאורי.

5. המדינה טוענת מנגד כי יש לדחות את הערעור. לטענתה, לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי, המבוססת על מידע שהוצג בעניינו של המערער, ומשקללת כדבעי את מכלול נסיבות העניין. המדינה מדגישה כי נשקפת מהמערער מסוכנות אינדיבידואלית נוכח השתייכותו לארגון הטרור חמאס, וכי לפיכך מתקיימים התנאים להמשך כליאתו.

6. ביום 15.12.2024 נערך לפניי דיון בערעור. בחלקו הראשון של הדיון שבו הצדדים על טענותיהם בעל פה. בחלקו השני של הדיון, הוצג לעיוני - בהסכמת באת כוח המערער - חומר מודיעיני חסוי מטעם המדינה במעמד צד אחד. במהלך הדיון, עמדו גורמי הביטחון על מהותו של החומר, ביארו את הטעון ביאור והשיבו על שאלות של בית המשפט. על רקע זה, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי היא כי אין מקום להיעתר לערעור.

7. בית משפט זה עמד כבר בעבר על כך שתכליתו המרכזית של החוק היא לאפשר את כליאתם של גורמי חוץ המשתייכים לארגון טרור או נוטלים חלק בפעולות איבה נגד המדינה, על מנת להביא לנטרולם מן האפשרות להוסיף ולסכן חיי אזרחים תמימים ומניעתם מלשוב למעגל האלימות והלחימה (ע"פ 6659/06 פלוני נ' מדינת ישראל,פסקאות 6 ו-18 (11.06.2008) (להלן: עניין פלוני); עמ"מ 6434/09 פלוני נ' מדינת ישראל פסקה 6 (19.08.2009)). מדובר, אם כן, בתכלית ביטחונית שהיא תולדה של מציאות מלחמתית מוכרת ומורכבת של מאבק קשה ומתמשך בארגוני הטרור.

8. בשל העובדה שלוחמים בלתי חוקיים עלולים אף להיעצר לתקופות ממושכות בלא שהורשעו בדין, נפסק כי הוצאתו של צו כליאה מותנית במסוכנות אינדיבידואלית שתוכח בראיות ברורות ומשכנעות. נקבע, כי מעצר מכוח החוק נעשה מטעמים מניעתיים, במטרה לאיין את המסוכנות הקונקרטית שנשקפת מהתנהגותו וממעשיו של העצור לביטחון המדינה - היינו, כי הבחינה שנעשית בגדרו, היא כזו הצופה פני עתיד (עמ"מ 9257/09 פלוני נ' מדינת ישראל פסקה 5 (23.11.2009)).

9. מכאן לעניינו אנו. לאחר שבחנתי את החלטת בית המשפט המחוזי, את טענות הצדדים ואת החומר החסוי, באתי לכלל מסקנה כי לא קיימת עילה להתערבות ערעורית מצדי בהחלטת בית משפט קמא. גם לטעמי, החומר המודיעיני שקיים ביחס למערער מגבש היטב את המסקנה כי גם בעת הזו שחרורו עלול לפגוע בביטחון המדינה ובתושביה, כפי שסבר בית משפט קמא. לפיכך, ובשים לב ללשון סעיף 5(ג) לחוק, לא קיימת עילה לבטל את צו הכליאה בעת הנוכחית. אשר ליתר טענות המערער, לרבות ביחס למחדלי החקירה הנטענים, אין מקומן להתברר באכסניה זו.

10.  הערעור נדחה אפוא.

ניתן היום, י"ח טבת תשפ"ו (07 ינואר 2026).