לפניי ערר על החלטתו של בימ"ש קמא (כבוד השופט אור לרנר) שניתנה ביום 30.4.2025, בתיק בש"ע 11146-04-25, בגדרה הוחלט - בהסכמת הצדדים - כי המשיב יהיה נתון במעצר בית למשך חמישה ימים וכן נפסל מלקבל או מלהחזיק או מלהוציא רישיון נהיגה למשך 45 ימים - זאת לאחר שנעצר בחשד לביצוע עבירות של נהיגה תחת השפעת סמים ועבירות תעבורה נוספות.

בערר מלינה העוררת על החלטת בית המשפט קמא וטוענת כי נפל פגם בהחלטה. העוררת מדגישה כי איננה מבקשת להגביל את חירותו של המשיב על ידי מעצר, אלא שהיא מבקש להורות על מעצר בית של 15 ימים "וזאת על מנת שיהיה ניתן להגיש בקשה למעצר תום ההליכים ופסילת תום ההליכים". העוררת הבהירה כי הסיבה בגינה לא הוגשו עד כה בקשות אלה כי טרם התקבלו בדיקות המעבדה.

דין הערר להידחות, אף מבלי לקיים דיון.

עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בביהמ"ש קמא מלמד כי התנאים המגבילים ובכללם מעצר בית לתקופה של 5 ימים, הוטלו על פי הסכמה אליה הגיעו הצדדים שאושרה על ידי ביהמ"ש קמא. בנסיבות אלו, לא ניתן לומר כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט קמא, שמצדיק התערבות בית המשפט ואף לא קיימת עילה שמצריכה קיום דיון במעמד הצדדים. בהינתן ההסכמה, הרי ערכאת הערעור לא יכולה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא משום שלא ניתן לומר כי נפל בה פגם.

העורר טוענת כי הערר מוגש כדי שיתאפשר לה להגיש בקשת להטלת תנאים מגבילים ופסילה עד תום ההליכים. העוררת לא ציינה מדוע לא ניתן לנקוט מהלך זה, גם לאור החלטת בית המשפט קמא. ככל שכוונת העוררת כי היא חפצה להגיש את הבקשות בעוד המשיב במעצר בית, הדרך הראויה היא הגשת בקשה לעיון חוזר בבית המשפט קמא ולא ערר על החלטה שאישרה הסכמות הצדדים. את ועוד, במסגרת ההסכמות, נפסל המשיב מלנהוג, מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 45 ימים, ובוודאי שאין כל קושי בכך שהעוררת תגיש לביהמ"ש קמא בקשה להמשך הפסילה עד תום ההליכים או לכל תקופה אחרת.

בהינתן אלה, אני מחליט לדחות את הערר אף ללא קיום דיון.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ד' אייר תשפ"ה, 02 מאי 2025, בהעדר הצדדים.