1

נוכחים:

ב"כ המבקשת עו"ד פשרל

ב"כ המשיב עו"ד מחמד ענאבוסי

המשיב הובא

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, התפרצות לדירה, שוד וביצוע מעשה מגונה בכוח.

ייאמר כבר כי המשיב נעצר ביום 29/03/16 כשעסקינן באירוע פלילי שהתרחש ביום 15/06/13 - דהיינו ל פני כ-3 שנים.

2

על פי עובדות כתב האישום, בשעות הלילה נכנסו המשיב ואחר לדירה לאחר ששברו תריס בחלון הבית. בשלב מסוים נכנסה המתלוננת, אישה ילידת 1951, לדירה, והבחינה בשניים. המשיב או האחר כיבו את האור בדירה והמשיב הורה לאחר לעזוב את המקום. בהמשך, התקרב המשיב אל המתלוננת מאחור, אחז אותה בצווארה, חסם את פיה וגרר אותה לאחור. המשיב שרט את המתלוננת בפניה, מישש אותה בחזה ואמר לה "אני רוצה לזיין אותך". אז הפשיל המשיב את מכניסה ותחתוניה של המתלוננת והתחכך עם איבר מינו החשוף בישבנה, חרף התנגדותה. בהמשך, הניח את ידה על איבר מינו והניע אותה לפנים ולאחור עד שהגיע לפורקן. לאחר מכן, בעודו אוחז בצווארה של המתלוננת, דרש ממנה את כספה ושאל אותה היכן הארנק שלה. המתלוננת השיבה לו כי ארנקה מצוי על הכיסא. המשיב גרר את המתלוננת, בעודו אוחז בצווארה אל הכיסא ונטל את תיקה ובו ארנק וכסף מזומן, כרטיס אשראי, טלפון נייד, עגילים ומסמכים אישיים. המשיב נטל את חפציה של המתלוננת, הורה לה לא לזוז ואז נמלט מהבית.

אין מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה כאשר המארג הראייתי כולל עדות המתלוננת, גילוי דנ"א של המשיב בדגימה ממכנסיה של המתלוננת וגרסת המשיב אשר הכחיש את המיוחס לו אך לא סיפק כל הסבר לאופן שבו הגיע הדנ"א שלו למכנסי המתלוננת.

הסנגור המלומד עותר לשחרר את מרשו חזרה למקום מגוריו שבשטחי הרשות בדורה, כשלדיון התייצבו שני ערבים, אזרחים ישראליים, ובכוחם להבטיח את התייצבותו לגישת ההגנה. במרכז טיעוניו של הסנגור, השיהוי הרב שבמעצרו של המשיב הנובע מגילוי מאוחר של דנ"א המשיב. לדעתו, מחדל המדינה מקהה את עוצמת עילות המעצר הקיימות בעניינו של מרשו ושיהוי ממשי זה מחייב שחרורו של המשיב לרשות בתנאים כספיים בלבד.

ב"כ המדינה מתנגדת נחרצות לשחרור המשיב. מבדיקה שערכה עולה כי הגילוי המאוחר של הדנ"א נבע מסדרי עדיפויות של מז"פ. עם זאת, אין בעובדה זו כדי להטות את הכף לעבר שחרורו של המשיב. הדגישה כי מדובר באירוע חמור המעלה מסוכנות שבוצע כלפי אישה מבוגרת כשבנוסף קיים מעורב אחר אשר נמלט. כן הדגישה את הרשעותיו הקודמות והמאוחרות של המשיב, קיומו של מאסר על תנאי וחשש ממשי להימלטות.

שקלתי בכובד ראש את טענות הסנגור שכן מדובר בשיהוי של ממש בחקירה אשר, כאמור, נובע מסדרי עדיפויות של מז"פ. עם זאת, שוכנעתי בסופו של יום כי איני יכולה לתת יד להמשך פגיעה באינטרס הציבורי באמצעות שחרורו של המשיב כמבוקש על רקע מסוכנותו המובהקת וחשש ממשי להימלטות מהדין.

3

פירטתי את עובדות כתב האישום כאשר נראה שדי בהעלתם על הכתב בלבד כדי להמחיש את חומרת האירוע המתגלגל והפגיעה הקשה בגופה, בכבודה וברכושה של המתלוננת. המשיב יחד עם אחר העזו לפרוץ, לכאורה, לדירתה של אישה לא צעירה ופגעו ברכושה. המשיב לבדו ביצע עבירת מין ברף חומרה גבוה ביותר בסופו אף נטל את רכושה.

חרף העובדה שחלפו 3 שנים, לטעמי עובדות האירוע מקימות מסוכנות מובהקת ואין לאפשר חזרתו של המשיב לשטחים באופן שלא ניתן יהיה להבטיח כי לא יחזור לשטחי ישראל.

החשש איננו בעלמא. גיליון הרישום הפלילי של המשיב מעלה כי מאז האירוע בו עסקינן, נכנס בשתי הזדמנויות שונות לישראל ואף נדון בגין כניסה לישראל שלא כחוק בימים 15/09/13 וביום 24/02/15. אמנם, יש בכך כדי לבסס את טענת ההגנה למחדל מתמשך, שכן המשיב היה נתון באחריות המדינה במהלך תקופות אלו. חרף זאת, כאמור, סבורה אני שיש ליתן משקל לאינטרס הציבורי המחייב הגנה על הציבור בארץ בכלל וכלפי המתלוננת בפרט.

אזכיר כי בעניינו של שוהה בלתי חוקי נדרש ביהמ"ש לשקול מספר שיקולים שינחו אותו בהכרעה בשאלה האם ניתן לשחרר נאשם לחלופת מעצר באזור, ובעיקר רואה אני לנכון להפנות לבש"פ 6781/13 קונדוס נ' מדינת ישראל [04/11/13]. יפים דבריה של כב' השופטת ארבל בסעיף 11 לאותו פסק דין, שם נקבע כי שיקול מרכזי נוגע לעבירות המיוחסות לנאשם. וכלשונה:

"כאשר מדובר בעבירות חמורות, וככל שפגיעתן בקורבן העבירה קשה יותר, קיים אינטרס ציבורי כבד משקל יותר למצות את הדין עם מבצע העבירה. אציין כי במקרים בהם מדובר בעבירות חמורות, ובפרט נוכח הסמיכות הגיאוגרפית בין ישראל לאזור, קמה ממילא לרוב גם עילת המסוכנות, אם משמעות שחרורו של הנאשם לאזור היא כי הוא יוכל לשוב ולנסות להיכנס לישראל לשם ביצוע עבירות דומות נוספות. מקום שקיימות עבירות נוספות, שאלת ההתחמקות מן הדין אינה עומדת לבדה ולרוב יש לבחון גם את מסוכנותו של הנאשם, אם יפר את תנאי השחרור שעל קיומם אין למערכת האכיפה בישראל דרך לפקח באזור.".

הדברים רלוונטיים ביותר בעניינו של המשיב לפני אשר כאמור, שב ונכנס לישראל, מסוכנותו מובהקת, קיים חשש להימלטות ממשית ואין מקום לסכן את האינטרס הציבורי חרף השיהוי במהלך החקירה.

אינני פוסלת את האפשרות, כי שאלת השיהוי תילקח בחשבון ככל שהמשיב יורשע בדין, אך הדברים נאמרים מעבר לצורך, וכמובן מבלי לקבוע מסמרות.

4

אשר על כן, אני קובעת, כי חלופת מעצר שמשמעותה שחרורו של המשיב לאזור בגיבוי ערבויות כספיות בלבד, לא תיסכון ואני מורה על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו.

ניתנה והודעה היום כ"ח אייר תשע"ו, 05/06/2016 במעמד הנוכחים.