1

בפניי בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

כתב אישום ורקע:

1.         נגד המשיב הוגש כתב אישום שייחס לו עבירת איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי כתב האישום, ביום 29/5/16 סמוך לשעה 20:00, בבית בעיר צפת, איים המשיב כי יפגע בחייו ובחיי הוריו, שיפרא יצחק (להלן: האב) ואימנין יצחק (להלן: האם), באומרו: "אני למות אני יהרוג אבא ואני יהרוג אמא ואחר כך אני למות וגם אני יהיה בבית סוהר אני אחתוך ואמות", זאת על רקע ויכוח בין המשיב להוריו בקשר לרצונו של המשיב לחזור להתגורר בבית הוריו בצפת, וסירובם של הוריו לאפשר לו לעשות זאת והעדפתם כי ימשיך ללמוד בישיבה בירושלים, וכן על רקע בקשתו לקבל לידיו סכום כסף עקב חוב שנוצר על סך 700 ₪.

2

בהמשך למתואר לעיל, אביו של המשיב נכנס לחדרו מחשש כי המשיב יממש את איומו. המשיב נטל סכין ממטבח הבית בצבע חום וחתך את עצמו כשהסכין הפוכה ולכן לא ירד לו דם, זאת על מנת להפחיד/להקניט את אמו שהייתה לידו באותה עת.

בהמשך לאותן נסיבות, משהגיעה השכנה - הגברת בת אל טדלה, בפעם השנייה, על מנת לבדוק את מצב המשיב ולהרגיעו, ראתה אותו עושה תנועה מאיימת לעבר אמו בצורת חניקה,

2.         בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ראיות לכאורה:

3.         בדיון שהתקיים ביום 5/6/16, טען ב"כ המבקשת כי מדובר בעבירת איומים מהרף הגבוה, האיום לא הסתכם במילים אלא המשיב נטל סכין וניסה לחתוך את ידו, זאת מול אמו, אך מאחר והסכין הייתה הפוכה לא נגרם נזק. ב"כ המבקשת הפנה לעדויות ההורים והשכנה.

4.         ב"כ המשיב טען כי המשיב אינו דובר את השפה האמהרית והוריו אינם דוברי השפה העברית, המשיב ביקש מאמו, בעברית, לאפשר לו להעביר את הלילה בביתם, ועל רקע זה התנהל ויכוח מילולי שלא כלל את האיומים הנטענים, ואביו לא נכח במהלך אותה שיחה שכן הוא סגר את עצמו בחדר.

לגבי השכנה, נטען כי היא הגיעה לבית, ישבה עם המשיב, אשר הסביר לה מה הוא מבקש מהוריו, ואזי ראתה שהכל בסדר והלכה לביתה. ב"כ המשיב טען כי השכנה התקשרה למשטרה כשהגיעה הביתה, שבה לדירה, ראתה שהכל בסדר, התקשרה למשטרה לבטל את הזימון אך המשטרה הגיעה בכל זאת מאחר וחובתה לעשות כן.

ב"כ המשיב טען כי בבוא השוטרים לעזוב את בית ההורים לאחר שווידאו שהכל בסדר, התקשרה אחותו של המשיב וטענה כי המשיב איים להרוג את הוריה ושיעכבו אותו אחרת יקרה אסון, זאת בעוד האם בחקירתה טענה כי לא סיפרה לאף אחד על האיום, ולכן תמה כיצד הגיעה הידיעה על האיום לאוזני אחותו של המשיב.

5.         לאחר שקראתי ועיינתי בתיק החקירה, הגעתי לכלל מסקנה כי מתקיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב לכאורה.

3

6.         הורי המשיב מסרו בהודעותיהם מיום 30/5/16 כי בבוקר יום ראשון נסעו לחמת גדר באוטובוס, המשיב הגיע אליהם הביתה ולא מצא אותם, משחזרו לביתם בשעות אחר הצהריים הגיע המשיב לביתם פעם נוספת.

אמו של המשיב מסרה כי בין השעות 17:00 ל- 18:00, בעקבות ויכוח בין המשיב להוריו לגבי רצונו של המשיב לחזור להתגורר בביתם בצפת וסירובם לאפשר זאת על מנת שימשיך ללמוד בישיבה בירושלים, איים המשיב כי יהרוג את הוריו ואת עצמו (עמ' 2, שורות 22-23). בעקבות האיומים אביו של המשיב פחד וסגר את עצמו בחדר (עמ' 2, שורה 25).

גם אביו של המשיב מסר כי המשיב איים להרוג אותו, את אמו ואת עצמו ואמר ש"יהיו שלושה הרוגים", וכי הוא נכנס לחדר ונעל את עצמו (עמ'1, שורות 6-7). כניסת האב לחדר הייתה לאחר משמע האיומים מפי המשיב ולא לפניהם כפי שטען ב"כ המשיב.

7.         השכנה של הורי המשיב - גב' בת אל טדלה, מסרה ביום 30/5/16, כי היא התקשרה למשטרה בעקבות פניית אמה אליה, לפיה המשיב איים לרצוח את הוריו ולהתאבד.

בת אל העידה כי משעלתה לבית הוריו של המשיב בפעם הראשונה לבדוק אם הכל בסדר, אמו של המשיב הייתה מפוחדת ורעדה ואבא שלו הסתגר בחדר ולא רצה לצאת (עמ' 1, שורות 14-15). משירדה בת אל חזרה לביתה, הגיעה אמו של המשיב לביתם כשהיא מפוחדת ומבוהלת וביקשה שיזמינו משטרה (עמ'2, שורות 18-19).

בת אל עלתה חזרה לבית הורי המשיב כדי לקחת את התיק שלה ואז היא ראתה את המשיב עושה תנועה מאיימת לעבר אמו, המשיב "עשה פרצוף ותנועה עם היד לכיוון הצוואר שלה כאילו לחנוק אותה" (עמ' 2, שורות 25-27).

אכן צודק ב"כ המשיב בטענתו כי משעלתה השכנה בפעם הראשונה לבית ההורים מצאה כי הכל כשורה, ועל כן ביטלה את הזמנת המשטרה, אך משעלתה בפעם השנייה היא ראתה שהמשיב מאיים על אמו בתנועות ידיים ומשהגיעה האם לדירת השכנה וביקשה שתתקשר למשטרה, או אז התקשרה השכנה למשטרה שוב, ובעקבות פניה זו הגיעו השוטרים לבית ההורים.

4

בת אל מסרה כי התקשרה למשטרה ארבע פעמים -בפעם הראשונה הזמינה ניידת, לאחר מכן התקשרה פעמיים לבטל את הזמנת הניידת, זאת אחרי שעלתה בפעם הראשונה לדירת ההורים. בפעם הרביעית הזמינה את הניידת שגם הגיעה למקום האירוע וזאת אחרי שאמו של המשיב ירדה אליה מפוחדת ורועדת וביקשה להזמין משטרה.

8.         אחותו של המשיב - שוויה אפרים, מסרה בהודעתה במשטרה ביום 30/5/16, כי ביום ראשון 29/5/16            התקשרה אליה אחותה זיווה וסיפרה לה כי המשיב עשה בלגן בבית וההורים שלה בפאניקה וכי היא דברה עם השוטר שנכח בבית (עמ' 1, שורות 4-5).

            גב' אפריים התקשרה לאמה והיא סיפרה לה שהמשיב איים שיהרוג אותם ויתאבד (עמ' 1, שורות 6-7).

            מדובר אמנם בתוכן אשר חלקו הנו עדות שמועה, ואולם דאגתה של האחות להוריה הקשישים והתרשמותה ממצבם הנפשי בשל פחדם מהמשיב, שהנו אחיה, מחזקים את מארג הראיות לכאורה ואת עילת המעצר.

            לא מצאתי ממש בטענה לפיה המשיב, שהנו דובר עברית בלבד, לא יכול לאיים על הוריו, שלא שולטים בכל שפה זולת האמהרית, ולא ראיתי כל חולשה משמעותית במצע הראייתי המבסס את החשדות לכאורה.

עילת מעצר:

9.         ב"כ המבקשת ציין כי חלה על האירוע בנסיבותיו חזקת מסוכנות, וכי במקרה זה עבירת האיומים מעידה על מסוכנותו של מבצעה. טען כי מתקיימת חזקת מסוכנות וכי מדובר במקרה בו האיומים שהושמעו מעידים על המבצע כמסוכן.

            ב"כ המבקשת הפנה לעברו הפלילי של המשיב, אשר למרות גילו הצעיר צבר הרשעות רבות מבית המשפט לנוער, בתחום הרכוש, הפרעה לשוטר, איומים ואלימות.

10.       ב"כ המשיב הפנה, לעניין עילת המעצר, לשתי החלטות של בית המשפט העליון, בהן נעשה ניתוח רחב לפיו, שעה שמדובר בעבירת איומים שלא התלוו אליה עבירות אלימות כלפי אדם או רכוש אזי הדבר אינו מקים עילת מעצר. באותן החלטות בית המשפט בחר לשחרר את המשיבים בתנאי הרחקה בלבד.

5

11.       עניין לנו באיומים חמורים שהשמיע המשיב כלפי הוריו הקשישים שאותם איים להרוג, ואזי להתאבד. האיום נטע פחד ובהלה בלב ההורים, עד אשר אביו של המשיב הסתגר בחדרו ומיאן לצאת, ואמו מיהרה לשכנים כדי שאלה יתקשרו למשטרה. בנוסף נטל המשיב סכין מטבח וניסה לחתוך את עצמו כשהסכין הפוכה זאת על מנת להדגיש את רצינותו בעניין האיום, והוא אף הוסיף תנועות מאיימות לעבר אמו.

מתוך הדברים נלמד כי אין זו הפעם הראשונה בה סובלים ההורים מהתנהגות דומה של בנם.

אמנם לא לוותה לעבירת האיומים עבירה נוספת של אלימות כלפי גוף או רכוש, ובפנינו עבירה שבוצעה במילים ובתנועות גוף בלבד, ואולם אין להפחית ממידת פגיעתה של העבירה בנסיבותיה במתלוננים, בביטחונם האישי ובשלוות נפשם, ויותר מכך, אין כל בטחון בהנחה כי המשיב לא יוציא את איומיו מהכוח את הפועל, וחלילה יממשם.

שוכנעתי כי הפגנת הכוח מטעם המשיב כלפי הוריו, נוכחותו בביתם על אף התנגדותם וחששם מפניו, איומיו כלפיהם ורקעו האישי של המשיב הכולל רישום פלילי - כל אלה מחזקים את עילת המעצר הסטטוטורית.

12.       שתי החלטותיו של ביהמ"ש העליון אליהן הפנה ב"כ המשיב, בש"פ 6232/04, ובש"פ 3384/97, בהן שוחררו משיבים לחלופות מעצר, אינן יפות לענייננו. בשני המקרים דובר בעבירות סחיטה באיומים על רקע עברייני עסקי, תחום שבו לא חלה חזקת מסוכנות אשר נכונה לגבי עבירות שבוצעו במסגרת תא משפחתי. מצאתי כי ההחלטות האמורות התייחסו לגדרי האירוע הספציפי בכל אחד משני המקרים, וכי לא נכלל בהן עיקרון מחייב לגבי עבירת האיומים ועילת המעצר שקמה או שאינה קמה לגבי מבצעיה.

ההיפך הוא הנכון, שכן באחת ההחלטות, בש"פ 3384/97, ציין כב' השופט א. לוי ז"ל, לצד הקביעה כי ניתן לשחרר את אותו משיב ספציפי, את הדברים הכלליים הבאים:

" אין משמעות הדבר שדברי איום אינם יכולים, בנסיבותיו של מקרה נתון, להוות 5129371ראיה לכאורה למסוכנותו של המשמיע"

אני מוצאת כי נשקפת מצד המשיב מסוכנות ממשית המקימה עילת מעצר.

חלופת מעצר

13.       ב"כ המשיב הציע לשחררו בהרחקה מהעיר צפת, ואולם לא הוצע כל ערב או משמורן, אף לא כתובת מדוייקת או תנאים קונקרטיים.

לנוכח נתוניו של המשיב, הרשעתו בעבר בין היתר בהפרת הוראה חוקית, ובמיוחד לאור הרקע לביצוע העבירה, שהנו שאיפתו לשהות במפגיע בבית הוריו על אף התנגדותם, לא מצאתי כי יש בהצעה כדי להבטיח את שלומם של ההורים.

6

יש לברר את כלל הנסיבות הרלוונטיות של משיב צעיר זה, לרבות הרגליו ומסוכנותו (בין היתר, הרגלי צריכת אלכוהול על ידו, שכן מעדותה של אחותו הגב' אפרים, קם חשש כי למשיב בעיית אלכוהול המשפיעה על מסוכנותו כלפי הוריו וכלפי עצמו), מידת האמון שניתן לתת בו, והתאמתן של חלופות מעצר לעניינו.

נקבע להמשך דיון וקבלת תסקיר מעצר ליום 3.7.16 שעה 09:00.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לשרות המבחן.

המשיב במעצר עד החלטה אחרת.

המשיב יובא באמצעות שב"ס.

ניתנה היום, א' סיוון תשע"ו, 07 יוני 2016, במעמד הצדדים.