1

בפני בקשה לעיון חוזר, במסגרתה עותר המבקש לשנות את התנאים המגבילים שנקבעו בהחלטתי מיום 31.1.18.

אזכיר כי המשיב עומד לדין בגין עבירות של ניסיון למעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14, וכן ניסיון הטרה מינית של קטין מתחת לגיל 15. בהחלטתי מיום 31.1.18 הוריתי על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים, הכוללים בין היתר איסור על יצירת קשר עם קטינים (למעט בני משפחה) וכן איסור שימוש במכשיר המחובר לרשת האינטרנט. שתי מגבלות אלו עומדות בליבת הבקשה לעיון חוזר.

המבקש עותר לצמצום המגבלות, כך שאיסור יצירת קשר עם קטינים יוגבל לקשר "בעל אופי מיני", וכך גם האיסור לעשות שימוש ברשת האינטרנט. נטען כי מדובר בהגבלות שאינן מידתיות, המקשות על חייו של המבקש, וכי אף בתיקים חמורים יותר - הושתו תנאים שאינם כה מחמירים.

המשיב מתנגדת לבקשה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, ברובה.

2

ראשית אדגיש: לא נטען כי מאז החלטת השחרור חל שינוי נסיבות או התגלו עובדות חדשות. העילה העומדת בבסיס הבקשה לעיון חוזר הינה חלוף הזמן. מאז החלטת השחרור חלפו כשלושה חודשים. להבנתי, המדובר בפרק זמן אשר אינו עולה כדי "זמן ניכר", כמשמעותו בסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים). ר' בהקשר זה בש"פ 4314/10 פלוני נ' מדינת ישראל (23.6.2010); בש"פ 4497/15 חיימוב נ' מדינת ישראל (2.7.2015)].

שנית, וזה העיקר - אינני סבור כי לגופו של עניין יש מקום בשינוי התנאים המגבילים. לא הונחו בפני אינדיקציות כלשהן המלמדות כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב - פחתה. מקובלת עלי עמדת המשיבה, לפיה התנאים שנקבעו בהחלטתי מיום 31.1.18 נועדו להפחית את המסוכנות הנשקפת מהמשיב לקטינים. צמצום ההגבלות והיענות לבקשת המבקש - עלול לגלגל לפתחו של הציבור סיכון שאינו סביר ואינו מידתי.

שלישית, הנחת המוצא המובנית בכל חלופת מעצר ותנאים מגבילים, היא כי תנאים אלו ימשיכו ויחולו במהלך ניהול המשפט, וכי כל עוד המשפט מתמשך התמשכות סבירה - לא תקום עילה לשינוי תנאי החלופה [ר' בהקשר זה בש"פ 6772/05 פלוני נ' מדינת ישראל( 11.8.2005); בש"פ 2254/08 ברקו נ' מדינת ישראל (19.3.2008)]. התיק העיקרי קבוע למענה לכתב אישום ליום 25.4.18. נכון לעת הזו, אין התמשכות בלתי סבירה של ההליך. אף מטעם זה לא מצאתי לנכון להיעתר לצמצם את התנאים באופן לו עותר המבקש.

על אף האמור לעיל, אני סבור כי יש מקום להקל בתנאים המגבילים באופן מדוד. הגם שאיני סבור כי יש מקום להתיר שימוש בטלפון/מחשב המחובר לרשת האינטרנט באופן גורף (למעט איסור שימוש בעל אופי מיני), הרי שיש לאפשר למבקש שימוש במכשירים אלו בנוכחות אדם בגיר נוסף [שכן מטבע הדברים, שימוש ברשת האינטרנט באופן המסכן ביטחונם של אחרים - נעשה בחדרי חדרים ושלא בנוכחותו של אדם אחר].

סוף דבר - הבקשה נדחית ברובה. התנאי המגביל שעניינו איסור יצירת קשר עם קטינים (שאינם בני משפחה) - יוותר על כנו. התנאי המגביל שעניינו איסור שימוש באינטרנט - יצומצם כך שיתאפשר למשיב לעשות שימוש באינטרנט [באמצעות טלפון, מחשב או כל מכשיר אחר] ובלבד שהדבר ייעשה בנוכחותו של אדם בגיר נוסף.

המזכירות תעביר את העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' אייר תשע"ח, 25 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.