1

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

בקשה למעצר עד תום ההליכים במשפטו, על רקע כתב אישום המייחס לו עבירות איומים. עפ"י העובדות המשיב והמתלוננת נשואים מזה כ-15 שנה ולהם 3 ילדים, מצויים בהליכי גירושין ומתגוררים בנפרד.

1.         ביום 28.11.15 הגיע המשיב לדירת המשפחה, במטרה לקחת את אחד הילדים להתפלל עמו בבית הכנסת. המתלוננת סירבה לאפשר למשיב להיכנס לדירה וזה בתגובה בעט בדלת הכניסה לבית בחזקה מספר פעמים ומאיים בפגיעה במשיבה ובילדיהם. בהמשך ניתק את החשמל של הדירה והחל לצעוק במסדרון.

יום קודם לאירוע, שלח מסרון למכשיר הפלאפון של המתלוננת ובו כתב "אתעלל בך את לא מבינה כמה, גם על חשבון הילדים". עוד מתואר שכשבוע קודם לאירועים הנ"ל, בשיחה טלפונית שהתקיימה בין הצדדים, הוא איים על המתלוננת באמרו: "כי אם היא תמשיך עם זה... והילדים... אקח סכין אדקור אותך ואחר כך אותי".

2

ב"כ המשיב טען לכרסום בראיות שיש פה להשפיע על עצמת עילת המעצר. לטענתו מדובר במתלוננת אשר באופן שיטתי מונעת מפגשים בין המשיב לילדיו, ביקשה למנוע מהמשיב לקחת את בנו להתפלל יחד עמו והמשיב הוא זה שהזמין את המשטרה באירוע הראשון. עוד הוסיף כי הדברים שנאמרו ע"י המשיב אינם נופלים בגדר איום, שכן מתוכן המסרונים ששלח המשיב למתלוננת כפי טענת המשיב הוא התכוון כי יתעלל בה מבחינה כלכלית, שלא יעביר לה כספים.

בהחלטה מפורטת מיום 9.12.2015 קבעתי קיומן של ראיות לכאורה וכן עילת מעצר מחשש למסוכנות ושירות המבחן התבקש להגיש תסקיר מעצר אשר יפרוס תמונה מלאה באשר למערכת היחסים בין בני הזוג ורמת הסיכון הנשקפת מהמשיב.

שירות המבחן הגיש שלושה תסקירים. תסקיר ראשון הוגש ביום 23.12.2015, תסקיר שני הוגש ביום 6.1.2016 ותסקיר שלישי הוגש ביום 28.1.2016.

התסקיר הראשון מפורט ומעמיק וממנו עולה כי המשיב בן 39, נשוי ואב ל-4 ילדים. טרם מעצרו התגורר בבית הוריו בערד ועבד במפעל במושב תימורים כמלקט ובעיקר בלילות משעות הצהריים ועד לפנות בוקר. המשיב סיים 12 שנות לימוד בישיבה תיכונית, שירת שירות צבאי מלא כמשגיח כשרות בחטיבת גבעתי. נשוי למתלוננת 15 שנים, תיאר בפני השירות מערכת יחסים מורכבת עם אשתו, המתלוננת, על רקע פערים בתפיסותיהם את אופן ניהול משק הבית וחינוך הילדים ופערים ברצונותיהם השונים לקיים אורח חיים דתי. השניים ניסו להסתייע ביועץ נישואים אך לא צלח הדבר.

עוד מסר המשיב לשירות המבחן כי המתלוננת מונעת ממנו לראות את ילדיו בסופי שבוע ולקחת אותם עמו לתפילות בבית הכנסת וחזר וביטא רצונו לסיים את מערכת היחסים עם אשתו ולהתגרש.

המתלוננת התנגדה להגיע לשיחה עם שירות המבחן, גם לא הייתה מעוניינת לשוחח עם השירות טלפונית ולפיכך עמדתה לא באה בתסקיר.

שירות המבחן התרשם מהמשיב כמי שמחויב לתפקידו כמפרנס ועורך מאמצים משמעותיים להביא פרנסה גם במחיר של מציאת מקום עבודה המרוחק מרחק משמעותי ממקום מגוריו, ממי שהוא בעל יכולת להיענות לסמכות וקיימים אצלו גבולות פנימיים משמעותיים. עוד התרשם השירות כי קיים קושי אצל המשיב לפעול למען השינוי במערך הכוחות במערכת היחסים הזוגית עם אשתו נוכח קונפליקט מתמשך, ועל רקע זה העריך קיומו של סיכון להישנות התנהגות אלימה כלפי אשתו.

3

יחד עם האמור, סבר השירות כי שילובו של המשיב במסגרת טיפולית אינטנסיבית בתחום האלימות הזוגית, כמו "בית נועם" או "דיאלוג מחודש", ייתנו מענה הולם לרמת המסוכנות הנשקפת ממנו ויצמצמו אותה. בהינתן האמור, הדיון בעניינו של המשיב נדחה לבחינת התאמתו לחלופה המוצעת.

מהתסקיר השני עולה כי לאחר ניסיון נוסף, שירות המבחן הצליח לשוחח עם המתלוננת וזו תיארה מערכת יחסים בינה ובין המשיב המאופיינת באלימות מילולית רגשית עוד מתחילת נישואיהם, אולם בעקבות מעורבות של גורמי הרווחה פחתה התנהגותו האלימה מבחינה רגשית של המשיב כלפיה וכלפי הילדים. השירות התרשם מהמתלוננת כחלשה ותלותית הן במישור הרגשי והן במישור הכלכלי, עם זאת נחושה כיום לערוך שינוי בחייה, והעדרו של המשיב מעניקים לה תחושת יציבות וביטחון עבורה ועבור ילדיה.

סופם של דברים, חזר השירות על החשיבות בשילובו של המשיב בהליך טיפולי במסגרת סגורה ואינטנסיבית כשבפעם זו מציין כי המסגרת הנכונה היא ב"בית נועם". אחותו של המשיב ובעלה הוצעו כערבים מגבים ושירות המבחן שוחח עמם ומצא כי אלה הפצירו במשיב לא אחת להשתלב בטיפול על מנת לשקם את יחסיו עם אשתו, אולם זה בעבר גילה ספקנות באשר לאפקטיביות של כך, אם כי כיום שינה מדעתו זו.

על רקע האמור, אישרתי יציאתו של המשיב בליווי שב"ס לראיון קבלה ב"בית נועם" שהוא בית טיפולי לגברים הנוהגים באלימות כלפי בנות זוגם והממוקם ברח' משק עזרא 49 בעיר הרצליה.

תסקיר שלישי הוגש ביום 28.1.2016, בו חזר שירות המבחן על גורמי הסיכון אותם שקל והביא בחשבון בהערכת רמת הסיכון מהמשיב וסופם של דברים המליץ על שחרורו של המשיב לטיפול במסגרת "בית נועם" במסלול משולב הכולל מרכז יום בהוסטל, כך שהמשיב ישהה 24 שעות במסגרת פנימייתית בתנאים מגבילים, כשבהמשך ובהתאם להערכת גורמי הטיפול ובהתאם להתקדמותו בטיפול, קיימת אפשרות להמשך טיפול בהוסטל, כשמשך תהליך ההתערבות הינו בין 6-8 חודשים.

אשר למהות המסגרת הטיפולית, עולה מהתסקיר כי "בית נועם" הינו מסגרת טיפולית סגורה והאנשים הלנים במסגרת זו שוהים תחת פיקוח מתמיד, משך 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, של אנשי הצוות הטיפולי. אלה אמנם אינם יכולים לומר למטופלים לעזוב את המסגרת הטיפולית, אך במידה ויעזוב המשיב את המסגרת הטיפולית או יפר את תנאי המקום, ידווחו אלה באופן מיידי לשירות המבחן ולבית המשפט.

4

בדיון מיום 31.1.2016 לאחר עיון בתסקירים, חזרה ב"כ המבקשת על עתירתה למעצר המשיב עד תום ההליכים, ציינה תיק אחר העומד ותלוי נגד המשיב ובו מיוחסות לו עבירה של היזק לרכוש במזיד ועבירה של איומים, אותן הפנה כלפי אותה מתלוננת.

כמתואר בכתב האישום בתיק הנ"ל (ת"פ 93281-08-15),על רקע ויכוח בין המשיב ואשתו, היא המתלוננת, זרק את הפלאפון שלה על הרצפה, הפלאפון התפרק אך לא נשבר, המשיב גם זרק שני כיסאות, דפק בחוזקה על הדלת, רץ לכיוון הדלת והתנגש בה.

כאן המקום לציין כי על רקע האירוע הנ"ל הורחק המשיב מביתו למשך 30 ימים, כשבהמשך לא חזר לביתו אלא עבר להתגורר בבית אמו, והאירוע נשוא כתב אישום זה הוא על רקע רצונו לקחת את בנו להתפלל עמו בערב שישי וסירובה של המתלוננת לאפשר זאת.

לאחר שחזרתי ועיינתי בתיק החקירה, לרבות בת"פ 93281-08-15, בהביאי בחשבון את מערכת היחסים שבין המשיב והמתלוננת כמתואר בתסקיר שירות המבחן, סבורתני, כי המתווה אותו הציע השירות, המשלב חלופת מעצר במסגרת "בית נועם" בהרצליה המרוחקת משמעותית ממקום מגוריה של המתלוננת בערד לצד הליך טיפולי אינטנסיבי למשיב, הוא מתווה שנכון לאמץ.

שירות המבחן לחזור ולציין, בחן באופן מקצועי ומעמיק בלא פחות משלושה תסקירים כל גורם ונתון באשר לרמת הסיכון הנשקפת מהמשיב, והגיע למתווה הנ"ל כחלופת מעצר טובה שיש בה כדי לצמצם באופן משמעותי את אותה רמת סיכון לצד טיפול מעמיק במשיב תוך אפשרות להקנות לו כלים ומיומנויות להתמודדויות להן הוא נדרש.

את המתווה המוצע בדמות מסגרת טיפולית מרוחקת אני כאמור מוצאת לאמץ ולפיכך אני מורה על שחרורו של המשיב.

לאור האמור לעיל, אני מורה על שחרור המשיב "דלת לדלת" ביום 14.2.2016 בתנאים הבאים:

א.        המשיב יובא באמצעות שב"ס ביום 14.2.2016 בשעה 15:30 ל-"בית נועם" ברח' משק עזרא 49, שכונת שביב, הרצליה.

ב.         המשיב ישהה ב "בית נועם" בתנאי "מעצר בית" ועפ"י כללי המסגרת.

ג.         תנאי מתנאי השחרור הוא כי המשיב יציית לכל כללי המקום.

5

ד.         ככל שהמשיב יפר תנאי מתנאי המקום (הפרה אשר לדעת הסגל הטיפולי מצדיקה הרחקתו), או ככל שמסיבה זו או אחרת, הסגל הטיפולי במקום, יחליט להרחיק את המשיב מהמקום או להשעותו, על הסגל הטיפולי להודיע על כך מידית למשטרת ישראל, לשירות המבחן ולבית המשפט, ואני מורה למשטרת ישראל להגיע למקום מיד לאחר קבלת הודעת הסגל הטיפולי, לעצור את המשיב ולהביאו בפניי (או בהעדרי, בפני שופט תורן) בתוך 24 שעות מעת מעצרו.

ה.        ככל שהמשיב יחליט על דעת עצמו לעזוב את "בית נועם", אני מורה למשיב להתייצב באופן מידי בתחנת בית שמש של משטרת ישראל, ואני מורה למשטרת ישראל לעצור את המשיב ולהביאו בפניי (או בהעדרי, בפני שופט תורן) בתוך 24 שעות מעת מעצרו.

            מובהר למשיב כי האמור בתנאי סעיף ה' לעיל הינו תנאי מהותי מתנאי השחרור.

ו.         ככל שהמשיב יעזוב על דעת עצמו את "בית נועם" ומבלי לגרוע מחובת המשיב בהתאם להוראות סעיף ה' לעיל, אני מורה ל"בית נועם" לדווח באופן מידי למשטרת ישראל, לשירות המבחן ולבית המשפט.

ז.         התייצבות לכל הדיונים בעניינו, וזאת בליווי מי מהערבים.

ח.        להבטחת קיום תנאי השחרור בכלל, ותנאי סעיף ה' בפרט, תיחתמנה ערבות עצמית ושתי ערבויות צד ג' של אחותו גב' ברוריה שטיינברג ובעלה מר יהודה שטיינברג על סך 15,000 ₪ כל אחת.

ט.        ניתן בזאת צו פיקוח מעצרים למשך שישה חודשים מהיום.

עד למועד השחרור שפורט לעיל, יישאר המבקש במעצר.

המזכירות תשלח העתק החלטה לשירות המבחן.