בית המשפט המחוזי בבאר שבע

מ"ת 6914-10-20 מדינת ישראל נ' אבו סהיבאן(עציר)

בפני

כבוד השופט אהרון משניות

המבקשת

מדינת ישראל
באמצעות ב"כ עו"ד חנה מוצ'ה מפמ"ד

נגד

המשיב

אמיר אבו סהיבאן (עציר)
באמצעות ב"כ עו"ד עמית וייצמן

החלטה

א. כתב האישום

כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו שורה של עבירות חמורות, ובכללן נשיאה והובלה של נשק, פציעה בנסיבות מחמירות, ירי באזור מגורים, חבלה ברכב, השמדת ראיה, שינוי זהות של רכב וכן הסתייעות ברכב לביצוע פשע. לפי הנטען בכתב האישום, המשיב ושניים נוספים שזהותם אינה ידועה, קשרו קשר לירות בכלי נשק לעבר בני משפחה ובתים של שתי משפחות שבינן ובין משפחת המשיב קיים סכסוך מתמשך: משפחות אבו ע'ניים ואזברגה, וכל זאת בידיעה שהירי עלול לפגוע באנשים ולגרום להם חבלה חמורה.

במסגרת הקשר האמור, ביום 27.9.20 הצטיידו המשיב ושותפיו ברובה ובאקדח וכן ברכב מסוג מאזדה לנטיס שלוחית הרישוי שלה הוחלפה, והם נסעו לעבר שכונה 21, שבה מתגוררים בני המשפחות היריבות, בסמוך לשעה 19:30, כשהמשיב יושב ליד הנהג ורובה טעון בידו, ושותף נוסף יושב במושב האחורי ואקדח טעון בידו. הם התקרבו לבית מס' 21 שבו מתגורר עבד אזברגה (להלן: עבד), וכשהגיעו סמוך לבית המשיב והשותף מאחור החלו לירות לעבר עבד ולעבר שני אנשים נוספים שעמדו בסמוך לבית, כשהם בודקים רכב שעמדו לקנות מעבד. כתוצאה מהירי נגרם נזק לרכב שעמד למכירה ולרכב נוסף שחנה בסמוך, וכמו כן עבד נפצע ברגליו ובידו מנתזים מהקליעים, וגם שני האנשים שהיו עמו נפצעו מרסיסים.

המשיב וחבריו המשיכו בנסיעה לעבר חנות טלפונים הניידים שנמצאת בקרבת מקום, של מהדי אבו ע'ניים (להלן: מהדי), שעמד באותו זמן מחוץ לחנות, ושוב המשיב וחברו פתחו בירי לעבר מהדי, אשר נמלט לתוך החנות, וכתוצאה מהירי נגרם נזק לקיר ולזכוכית של הכניסה לחנות. לאחר מכן, המשיב וחבריו המשיכו בנסיעה כשהם יורים באוויר עד שברחו מהמקום, ובהמשך נטשו את הרכב בשטח פתוח והציתו אותו, והרכב נשרף כליל.

ב. טיעוני הצדדים

המבקשת טוענת כי יש ראיות לכאורה נגד המשיב, ומפרטת בבקשה את תמצית הראיות כדלקמן: הודעות של שלושה עדי ראיה שזיהו את המשיב כמי שירה לעברם של מהדי ועבד, אשר בצעו שיחזור בזירה וגם עימות עם המשיב, ושניים מהם ישבו בעת האירוע על גג העסק של מהדי שעליו ירה המשיב; הודעות של עדי ראיה נוספים, שסיפרו על האירוע, אך לא ראו את היורה; תיעוד האירוע ומסלול הנסיעה של הרכב ברהט במצלמות אבטחה, אולם לא ניתן לזהות בהן את היורה; חוות דעת חוקר דלקות לגבי הצתת הרכב; דו"חות מז"פ ביחס לתרמילים וקליעים שנמצאו בזירה וברכב השרוף; בדיקת שרידי ירי למשיב שנמצאה חיובית, וכן טענת אליבי שהעלה המשיב, אשר לטענת המבקשת הופרכה במהלך החקירה. מכאן עתירתה של המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, הן בעילה של מסוכנות והן בעילה של שיבוש מהלכי משפט.

לעומת זאת, ב"כ המשיב טוען כי יש חולשה אינהרנטית בראיות, מפני שכל עדי הראיה הם בני המשפחות היריבות למשפחת המשיב, שיש להן אינטרס ברור להפליל את המשיב, כאשר לטענת ב"כ המשיב החקירה זוהמה ולכן אין לתת אמון בהודעות של עדי הראיה. עוד טוען ב"כ המשיב כי האליבי שמסר המשיב לא הופרך, וגם בדיקות שרידי הירי לא תומכות בהפללת המשיב.

ג. דיון והכרעה

1. הראיות

תיק החקירה כולל בין היתר הודעות רבות שנגבו מכל המעורבים באירוע, הן אלה שנפגעו מהירי, הן מעדי ראיה לאירוע, והן מהמשיב שמכחיש כי ביצע את הירי שמיוחס לו בכתב האישום, ובני משפחתו שתומכים בגרסתו. להלן אסקור את תמצית הראיות שרלוונטיות לטעמי לצורך הכרעה בבקשת המבקשת:

מבחינה כרונולוגית, ההודעה הראשונה נגבתה כחצי שעה לאחר האירוע, בשעה 20:08, מעבד אזברגה שלעברו בוצע הירי הראשון. ההודעה נגבתה בסמוך למקום האירוע, ועבד מציין כי בעת שהיה בסמוך לביתו, עבר רכב לבן מסוג מזדה לנטיס בצבע לבן, שבו היו נהג ועוד שני אנשים שירו לעברו מאקדח ומרובה M-16. לדבריו, אינו יודע מי ירה עליו, ואינו מכיר את הרכב, אבל יכול להיות שהירי קשור לסכסוך שיש למשפחתו עם משפחת אבו סהיבאן, משפחתו של המשיב.

הודעה נוספת נגבתה מעבד בהמשך אותו ערב, בשעה 21:26 בתחנת המשטרה ברהט, ובה חזר עבד על הדברים שמסר כבר בהודעה הראשונה, כי שני אנשים ירו עליו מרובה ומאקדח מתוך רכב מזדה שנסע בכביש הסמוך, וכי הוא אינו מכיר את הרכב ולא זיהה את היורים, אבל הוא מציין כי לאחר הירי לעברו, בוצע ירי מהרכב לעבר חנות הפלאפונים הסמוכה, שהיא חנותו של מהדי ע'ניים. כמו כן, מסר עבד כי נפצע בכף רגלו ובידו הימנית מנתזים, אולם טופל באמבולנס שהגיע למקום, ולא נזקק להגיע לבית חולים.

גם ממהדי שכאמור גם לעברו בוצע ירי סמוך לאחר הירי לעבר עבד, כאשר עמד בסמוך לחנות הטלפונים שלו, נגבו שתי הודעות סמוך לאחר אירוע הירי , אשר הראשונה שבהן נגבתה פחות משעה וחצי לאחר האירוע, בשעה 20:55, ובה ציין מהדי כי זיהה בוודאות את המשיב כמי שישב ליד הנהג ברכב המזדה שממנו בוצע הירי, וירה לעברו ברובה M-16 . מהדי הוסיף כי הוא מכיר את המשיב מגיל צעיר וכי הירי בוצע בגלל סכסוך בין משפחתו למשפחת המשיב. בהמשך זיהה מהדי את המשיב בתמונה שהוצגה בפניו.

בהמשך אותו ערב, בשעה 21:37, מסר מהדי הודעה נוספת במשטרת רהט, ובה מסר פרטים נוספים על האירוע, ובכלל זה כי המשיב הוציא קצת את גופו מחוץ לרכב ולכן הוא זיהה אותו בוודאות, וכי הוא החזיק בידו רובה בצבע שחור, וירה יריות רבות שאינו יכול להעריך את מספרן.

יומיים לאחר האירוע בשעות הצהרים נגבו הודעות משלימות גם מעבד וגם ממהדי. ההודעה מעבד נגבתה בשעה 12:07, ובה ציין עבד כי סמוך לפני הירי נפגש עם שניים שבקשו לקנות ממנו רכב, ובעת שפתחו את מכסה המנוע כדי לבדוק את הרכב, עברה אותה מזדה שממנה בוצע ירי לעברו. עבד ציין שוב כי לא זיהה את היורים ואף אינו יודע אם היו רעולי פנים אם לאו, מסר את פרטי האנשים שבקשו לרכוש ממנו את הרכב, והוסיף כי התקין בביתו מצלמת אבטחה, והוא מוכן למסור את הסרטון שמתעד את האירוע, אך אינו מוכן לחשוף את המיקום של המצלמה. עבד הוסיף עוד כי לאחר האירוע סיפר לו מהדי כי זיהה את המשיב כמי שירה מהרכב, אך לא מסר פרטים נוספים על כך.

ההודעה המשלימה ממהדי נגבתה בשעה 14:22, ומהדי שב על עיקרי הדברים שמסר בהודעות הקודמות, והוסיף עוד כי המשיב לבש חולצה ארוכה בצבע כהה. כשנשאל כיצד יכול להיות שדווקא המשיב היה עם פנים גלויות, בעוד שני הנוסעים הנוספים ברכב שממנו בוצע הירי היו רעולי פנים, השיב כי אינו יודע. בהמשך ציין מהדי כי סיפר לעבד שזיהה את המשיב כמי שירה, אולם הוא לא זוכר אם זה היה לפני שהמשטרה הגיעה או לאחר מכן, מפני שהיה בהלם. ראוי לציין כי גם עבד וגם מהדי הסכימו לבצע שחזור של האירוע.

סמיח אבו חרמה, ודודו יוסף אבו חרמה, הם השניים שהיו עם עבד במהלך האירוע ובדקו את הרכב שלו מפני שהתעניינו ברכישתו. שניהם מסרו בהודעותיהם שנגבו במועדים שונים, פרטים דומים לפרטים שמסר עבד, ושניהם ציינו כי הסתתרו מאחורי מכסה המנוע של הרכב שבדקו, ולא זיהו מי ביצע את הירי.

סמי אזברגה ועאקף אבו ע'ניים הם השניים שהיו בתצפית על גג החנות של מהדי בעת האירוע, וטענו כי ראו את האירוע. הודעותיהם נגבו זה אחר זה שלושה ימים לאחר האירוע, ביום 30.9.20. תחילה נגבתה הודעתו של סמי (מס' 12 בתיק החקירה), בשעה 12:25, ממנה עולה כי בגלל הסכסוך עם משפחת אבו סהיבאן, כנראה בעקבות רצח שאירע לפני קרוב לשנה, שגורם לאירועים רבים של קטטות, יריות והצתות, יש תצפית קבועה על גג החנות של מהדי "כדי לראות בזמן אמת אם קורה משהו" (ש' 7), והסיבה שהתצפית דווקא שם היא מפני שזה המקום היחיד שאפשר לראות ממנו את כל הכביש (ש' 61). העד מתאר את האירוע בדומה לתיאור של מהדי, וטוען כי היו ברכב שלושה אנשים, וכי הוא זיהה את המשיב כמי שירה ברובה שחור, מפני שהוא הוציא את ראשו מחוץ לרכב ופניו היו גלויות והוא מכיר אותו מגיל קטן, אולם הוא לא זיהה את יתר הנוסעים ברכב.

השומר השני באותה משמרת, עאקף, מסר דברים דומים בהודעתו שנגבתה באותו יום בשעה 13:28, ומסומנת 13 בתיק החקירה. שני העדים חזרו על עיקרי הדברים בהודעות משלימות שנגבו מהם ביום 1.10.20, וכל עדי הראייה ביצעו גם שחזורים בזירה עצמה (מסומנים ל"ט, מ' ומ"א בתיק החקירה), והצביעו על המקומות שבהם התרחשו כל האירועים שעליהם העידו. ביום 1.10.20 נגבו גם הודעות מאנשים נוספים שמשתתפים אף הם בתצפיות שעל גג החנות של מהדי. בין היתר, נגבו הודעות מסאמח אזברגה (מס' 16 בתיק), מפאדי אבו ע'ניים (מס' 17) וכן ממוחמד אבו ע'ניים (מס' 20 בתיק).

מכל ההודעות הללו מצטיירת תמונה דומה של סכסוך פעיל בין משפחתו של המשיב ובין משפחותיהם של עבד ומהדי, שהחל לפני קרוב לשנה, לאחר הרצח של מישהו ממשפחת אבו סהיבאן, משפחתו של המשיב, ומאז יש תצפית בלילות על גג החנות של מהדי, מפני שמשם ניתן לתצפת על כל הסביבה, כולל הכניסות לשכונה (הודעתו של מוחמד, ש' 22).

חומר הראיות כולל גם שני דו"חות מז"פ מיום 29.9.20 (מסומנים כ' וכ"א) כאשר בדו"ח המסומן כ' יש תיעוד מלווה בצילומים של 7 תרמילים שנאספו בזירה, אחד מהם של 5.56 מ"מ, והיתר של 9 מ"מ, שנמצאו בסמוך לחנותו של מהדי, וכן מתועדים סימני פגיעות ירי באזור חלון הראווה של החנות, וכן בשני רכבים שחנו בסמוך. בדו"ח השני המסומן כ"א יש תיעוד של רכב לבן שרוף מסוג מזדה כפי שניתן לראות בתצלום מס' 4, וכפי שעולה גם מחוות הדעת של חוקר הדלקות בשירותי הכבאות (מסומן ל"א), שנמצא בשטח פתוח באזור שכונה 20 ברהט, כשמוצמדת לו לוחית זיהוי של רכב אחר, כאשר בתוך הרכב נמצאו תרמילים של 9 מ"מ, ושל 5.56 מ"מ, שקושרים את הרכב לאירוע.

בתיק החקירה קיים גם דו"ח מז"פ שלישי, שמסומן כ"ט, אשר בו תוצאות בדיקת שרידי ירי שבוצעה למשיב, ובשונה ממה שנכתב בבקשת המעצר, אין בדו"ח ממצא חיובי של שרידי ירי על גופו של המשיב. נהפוך הוא, בדיקה לנוכחות מתכת ברזלית הניבה תוצאה שלילית ביחס למשיב, ובדיקה של שרידי ירי, שנדגמה מאזור הראש וכפות הידיים, לא הניבה תוצאות כלל. בנסיבות הללו, בהיעדר תוצאות כלשהן ביחס לבדיקה זו, אין באפשרותו של דו"ח זה לעת הזאת, להטות את הכף מבחינת הראיות לכאן או לכאן.

בהינתן כל הראיות שפורטו לעיל, נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת בדבר עצם קיומו של אירוע הירי, שבו נורו יריות מרכב חולף, מסוג מזדה בצבע לבן, לעבר שני יעדים סמוכים זה לזה בשכונה 21 ברהט, אשר שניהם נמנים על משפחות אזברגה ואבו ע'ניים, שנמצאות בסכסוך פעיל עם משפחת אבו סהיבאן, שגם המשיב נמנה עליהם.

עצם קיומו של האירוע מוכח לא רק מעדותם של אלה שלעברם כוון הירי, עבד ומהדי, ועדי ראיה נוספים שהיו בקרבתם, שמטבע הדברים נמנים על אותן משפחות שגרות באזור זה, אלא קיימות גם ראיות פורנזיות לקיומו של האירוע, הן תרמילים שנמצאו בזירת האירוע, הן הרכב השרוף שגם בו נמצאו תרמילים מאותו סוג שקושרים אותו לאירוע, וכן סימני פגיעה של ירי גם ברכב של עבד וברכב שעמד בסמוך אליו, וגם סימני פגיעה באזור חלון הראווה של חנות הטלפונים של מהדי.

אלא שב"כ המשיב טוען כי הזיהוי של המשיב לוקה בפגמים כה חמורים שיורדים לשורש העניין, במידה ששוללת למעשה את קיומו של סיכוי סביר להרשעתו של המשיב, או לפחות מהווה כרסום בראיות שמצדיק חלופת מעצר. ב"כ המשיב טוען שתי טענות עיקריו כנגד הזיהוי של המשיב: הטענה האחת היא כי כל עדי הזיהוי הם מהמשפחות היריבות למשפחתו של המשיב, והם תיאמו גרסאות וזיהמו את החקירה, והטענה השנייה היא כי יש למשיב טענת אליבי.

אדון בטענות כסדרן. אכן צודק ב"כ המשיב בטענה כי כל עדי הראיה שטענו כי זיהו את המשיב, הם מבני המשפחות שנמצאות בסכסוך עם המשיב, אולם מכאן ועד למסקנה כי לא ניתן לתת משקל לזיהוי, כטענת ב"כ המשיב, רחוקה הדרך. כפי שציינתי לעיל, מאחר והירי היה מכוון לעבר בני אותן משפחות, בסמוך למקום מגוריהם כמו שהיה ביחס לעבד, או בסמוך למקום העסק שלהם כמו שהיה ביחס למהדי, אך טבעי הוא שעדי הראיה שהיו באותו זמן בקרבת מקום לאירוע, נמנים גם הם על אותן משפחות, ואין בכך כדי ללמד על זיהום החקירה.

הודעותיהם של עבד ומהדי נגבו זמן קצר לאחר האירוע, ועבד טען כי לא זיהה את היורים, ואילו מהדי טען כי זיהה את המשיב כאחד היורים. עבד אישר בעדותו מיום 29.9.20 (מס' 7 בתיק ההודעות) כי מהדי סיפר לו שהוא זיהה את המשיב, וגם מהדי מציין זאת בהודעתו. מכאן טוען ב"כ המשיב כי יש בכך זיהום של החקירה, "באופן שאינו מאפשר בשום צורה את החזקתו של המשיב במעצר ממש" כטענתו בעמ' 3 לעיקרי הטיעון בכתב שהגיש. אולם אין ממש בטענה זו, מפני שעובדה היא שגם לאחר שנודע לעבד כי מהדי זיהה את המשיב בין היורים, הוא שב וטען כי הוא עצמו לא זיהה אף אחד מהם. כך טען כבר בהודעות שמסר סמוך לאחר האירוע, וכך טען גם בהודעות שמסר ימים אחדים לאחר מכן, ועובדה זו יכולה ללמד דווקא על כך שעבד דייק בפרטים שמסר בעדותו, ואינה מתיישבת עם הטענה בדבר קנוניה ועלילת שווא שטען ב"כ המשיב בלהט במהלך הדיון.

כאמור, ב"כ המשיב טען עוד כי למשיב יש טענת אליבי מפני שבעת האירוע הוא היה בחנות של אמו, אולם עיון בעדויות שאמורות לתמוך בטענה זו מלמד כי יש בהן קושי לא מבוטל. המשיב העלה את טענת האליבי כבר בחקירתו הראשונה, ביום 27.9.20 בשעה 21:51 (מס' 25 בתיק ההודעות), ולדבריו מהשעה 18:00 הוא היה בקיוסק של אמו בכניסה לשכונה 21 עד שעה 21:00 (ש' 78), והוא היה כל הזמן ליד האם, ביחד עם שני אחים שלו, איברהים וואליד (ש' 9), והוא מוסיף כי יצא פעמיים להתפלל במסגד הסמוך (ש'41). לעומת זאת, האם מוסרת בעדותה (מס' 5 בתיק) פרטים שונים. לדבריה, המשיב היה בחנות מהצהרים עד שעה 23:00 (ש' 23), ויצא פעם אחת למסגד בשעה 18:30 בערך. כשהיא מעומתת עם דברי המשיב כי יצא יותר מפעם אחת מהחנות היא משיבה כי הוא שקרן (ש' 45).

גם גרסתו של האח איברהים, כפי שהיא עולה מהודעתו מיום 30.9.20 (מס' 18 בתיק) שונה מגרסתו של המשיב, ולדבריו מאז שהמשיב שב מהתפילה הראשונה במסגד, בערך בשעה 19:00, הוא ישב בחנות שלו שצמודה לקיוסק של האם, אולם אין קשר עין ביניהם, ולכן איברהים לא היה יכול לראות מתי המשיב יוצא מחנותו (עמ' 5 ש' 134 - 140). גם עדותו של האח ואליד, שנקרא גם סלאמה, שנגבתה ביום 1.10.20 (מס' 24 בתיק) אינה תומכת בגרסת המשיב, מפני שהוא מציין בעמ' 2 להודעתו כי ראה את המשיב ליד הקיוסק לאחר שכבר הגיעו אמבולנסים ומשטרה לשכונה, דהיינו לאחר אירוע הירי, ואין בכך כדי לתמוך בטענת המשיב כי היה בקיוסק של האם בעת אירוע הירי.

ראוי לציין בהקשר זה כי הדיוק בזמנים חשוב במיוחד בתיק זה, מפני שנקודות הציון השונות קרובות מאוד זו לזו, וזמן הנסיעה מהמסגד שבו התפלל המשיב לטענתו, ובין החנות של מהדי שבסמוך לה בוצע הירי הוא 25 שניות בנסיעה איטית, כעולה ממזכר ל"ז בתיק החקירה.

זאת ועוד, המשיב עצמו לא זיהה את עצמו בסרטון אבטחה שאמור לתעד את טענתו בדבר היותו בסמוך לקיוסק של האם בעת האירוע. הסרטון הוצג למשיב באמרה שנגבתה ממנו ביום 5.10.20 בשעה 15:55, והמשיב טען כי הוא מזהה את עצמו אחד משני האנשים שנראים בצד ימין של המסך, לפי צורת הישיבה, שהוא נוהג לשבת בלי כיסא. אולם המשיב אישר גם כי אינו יכול לזהות אלו בגדים לובש אותו אדם וגם לא אם הוא יושב או עומד (ש' 24), ובהמשך לא היה בפיו הסבר, כאשר עומת עם הטענה כי אותו אדם נשאר במקום במשך כמה שעות, בעוד המשיב מסר כי יצא פעמיים לתפילה במסגד. יוצא אפוא כי גם טענת האליבי שטען המשיב אינה נקיה מספקות, ואינה מתיישבת עם עדויותיהם של מי שנטען כי היו עם המשיב במקום אחר בעת אירוע הירי.

יתירה מכך, ההלכה היא כי שאלות של מהימנות עדים ומשקלן של ראיות, דינן להתברר בהליך העיקרי, ולא בשלב המעצר, כפי שנקבע למשל בעניין פלוני: "... כי בשלב זה על בית המשפט לבחון את הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה... טענות העורר בדבר השקרים בעדותה של הבת ובדבר ה"קונספירציה" שנעשתה נגדו - דינן להתברר בערכאה הדיונית הדנה בעניינו, ואין תפקידו של בית המשפט הדן בשאלת מעצר העורר עד תום ההליכים להכריע בשאלות מהימנות עדים או עצומת הראיות ומשקלן..." (בש"פ 6720/07 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 19.8.2007) פסקה 6).

דברים דומים נאמרו גם כאשר מדובר באלימות הדדית בין משפחות יריבות, כמו למשל בעניין געברי שבו נאמר כהאי לישנא: "יובהר, כי טענות העורר בדבר הקושי לייחס להודעות האמורות משקל בשים לב לנסיבות (קטטה המונית בין שתי משפחות יריבות) - מקומן להתברר במסגרת ההליך העיקרי..." (בש"פ 8314/12 געברי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.11.2012) פסקה 11).

כידוע, וכפי שנקבע בהלכת זאדה, הרף הראייתי הנדרש בשלב זה של בחינת קיומן של ראיות לכאורה, הוא קיומו של סיכוי סביר להרשעה, ומדובר ברף נמוך יותר מהרף הנדרש להרשעה בפלילים, של מעבר לכל ספק סביר. בנסיבות שלפנינו, בהינתן עדויות הראיה של שלושה עדים שזיהו את המשיב, שאחת מהן נגבתה זמן קצר לאחר האירוע, ובהינתן הממצאים הפורנזיים שנמצאו גם בזירת הירי וגם ברכב השרוף, ובהינתן יתר הראיות שבתיק החקירה כמפורט לעיל, התוצאה היא שאני קובע כי קיים סיכוי סביר להרשעתו של המשיב, וכי יש ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

2. העילה

כתב האישום מייחס למשיב בין היתר עבירות בנשק וכן עבירה של ירי באזור מגורים. מדובר בעבירות שמקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). ביחס לעבירות מסוג זה, קובע סעיף 22ב(ב)(1) לחוק המעצרים כי ככלל, מעצרם של נאשמים אשר מיוחסות להם עבירות המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, יהיה מאחורי סורג ובריח, וכי בית המשפט יורה על מעצרם בפיקוח אלקטרוני רק "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

כיוצא בזה, הלכה פסוקה היא כי עבירות בנשק מקימות חזקה מובנית של מסוכנות לשלום הציבור, אשר לא ניתן לאינה באמצעות חלופות מעצר אלא במקרים חריגים (בש"פ 6957/19 מדינת ישראל נ' ספדי (פורסם בנבו, 29.10.2019) פסקה 10; בש"פ 6898/19 מדינת ישראל נ' גבאי (פורסם בנבו, 28.10.2019) פסקה 12; בש"פ 5187/17 עראר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 3.7.2017) פסקה 6).

בנסיבות שלפנינו, המשיב לא הפריך את חזקת המסוכנות שקיימת בעניינו, וגם לא מצאתי טעמים מיוחדים שיכולים להצדיק לעת הזאת את בחינת האפשרות להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני. אדרבה, נסיבות ביצוע העבירות מלמדות לכאורה על תעוזה רבה של המשיב, שהרהיב עוז בנפשו לבצע ירי מתוך רכב חולף, באמצעות רובה שהחזיק בידו, ביחד עם אדם נוסף שירה באקדח, לעבר בני אדם ממשפחה יריבה, בתוך אזור מגורים, בשני מקומות שונים, גם אם סמוכים לזה, תוך שהוא מעמיד בסכנת חיים ממשית את האנשים שלעברם ירה ואנשים נוספים שהיו בסביבה.

המשיב הוא בן 38, ובעברו 4 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, איומים ועבירה אחת של תקיפת שוטר. אמנם ההרשעה האחרונה של המשיב הייתה לפני כ-7 שנים, אולם הרישום הפלילי של המשיב כולל גם שני תיקי מב"ד פתוחים מהשנה האחרונה, שכוללים גם עבירות של ירי מנשק חם במקום מגורים.

לעניין ההתחשבות בתיקי מב"ד בשלב המעצר, יפים הדברים שנאמרו בבש"פ 854/10 קסם אזולאי נ' מדינת ישראל (7.2.2010) בפסקה 8: "... הנתון בדבר תיקי המב"ד הפתוחים צריך להישקל בזהירות (רע"פ 1021/07 פלוני נ' מדינת ישראל (30.12.09)). עם זאת, לא ניתן להתעלם ממנו, והוא בודאי תורם להעצמת מסוכנותו של העורר כפי שזו עולה מנסיבות ארועי העבירות נשוא כתב האישום...".

הדברים הללו אמורים ביתר שאת בנסיבות שלפנינו, כאשר קיים סכסוך דמים בין משפחתו של המשיב ובין משפחותיהם של המתלוננים עבד ומהדי, שבמסגרתו כבר קופחו חיי אדם, ומתרחשים לעיתים תכופות אירועי אלימות בין הצדדים היריבים, כולל אירועי ירי, ידויי אבנים והצתות של בתי עסק ובתי מגורים, כפי שעולה מחלק מההודעות שבתיק החקירה. כך למשל ציין עאקף בהודעתו מס' 13 כי ניסיון להצית את הפרגולה שלפני חנותו של מהדי, הביא לקיום תצפית קבועה בשעות הלילה על גג החנות (ש' 41).

מדובר אפוא בנסיבות שמעצימות את עילת המסוכנות הנשקפת מהמשיב, כאשר בנוסף לעילת המסוכנות קיימת בנסיבות שלפנינו גם עילה של שיבוש מהלכי משפט ופגיעה בראיות, שכן המשיב וחבריו ניסו לשבש ראיות, כאשר הצמידו לרכב ששימש לביצוע העבירה לוחית זיהוי של רכב אחר, ובהמשך אף הציתו את הרכב.

בנסיבות הללו, בהינתן נסיבות ביצוע העבירות והעבר הפלילי של המשיב, אני סבור כי מדובר בפעילות עבריינית שנמצאת ברף הגבוה של מסוכנות, ולא מצאתי כי המקרה שלפנינו נמנה על אחד מאותם מקרים חריגים, שבהם ניתן להסתפק בחלופת מעצר למרות חזקת המסוכנות לשלום הציבור שקיימת בעבירות בנשק. גם לא מצאתי טעמים מיוחדים, שיכולים להצדיק לעת הזאת, את בחינת האפשרות להורות על מעצרו של המשיב באיזוק אלקטרוני, ולכן לא מצאתי לנכון להורות על הגשת תסקיר מעצר של שירות המבחן (ראו בש"פ 399/14 ליאור מנשה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.1.2014), פסקה 7, וכן בש"פ 6045/20 אבו צהיבאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 7.9.2020) פסקה 10).

ד. סוף דבר

סוף דבר, מששוכנעתי בקיומן של ראיות לגכאורה, ובקיומן של עילות מעצר, הן עילה של מסוכנות והן עילה של שיבוש הליכי משפט, ומשבאתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לעת הזאת לאיין את עילות המעצר בחלופת מעצר, ואף לא בדרך של מעצר בפיקוח אלקטרוני, התוצאה היא שאני מורה על מעצרו של המשיב בכליאה ממשית, עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

אהרון משניות, שופט