1

1.     כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גרימת מוות ברשלנות, הפקרה לאחר גרימת תאונה שגרמה מוות וחבלה קשה, גרימת חבלה של ממש, ושיבוש מהלכי משפט.

2.     מדובר באירוע לאחר חצות הליל בין 5/2/22 ובין 6/2/22 בו נהג לכאורה, על פי האישום, המבקש, בצורה רשלנית, ועקב הרשלנות נגרמה תאונה שתוצאותיה טרגיות ביותר- פטירת צעירה, עמית איטח ז"ל, קצינה בצה"ל לאותה עת, פציעה קשה של שני צעירים נוספים- שחר קחילה (אשר נותח ורגלו נקטעה), וים רדקר (אשר נותח אף הוא).

3.     המחלוקת הראשונית בין הצדדים עסקה בשאלה משפטית/ ראייתית באשר לקיומו של האישום החמור מבין כלל האישומים- עבירת ההפקרה.

2

4.     ביום 2/5/22 נתתי החלטה מפורטת לעניין זה; מסגרת ההחלטה סברתי כי הגם שמתקיימת תשתית לכאורית, עצמת העילה אינה גבוהה באשר מדובר בהפקרה שאינה במובן ה'קלאסי', אלא בגישה המרחיבה. עניינו של המבקש הופנה לשירות המבחן.

5.     ביום 3/5/22 התקבל תסקיר שירות המבחן; התסקיר בא בהמלצה להעדפת מעצר באיזוק על פני מעצר ממשי. ביום 16/5/22 הומר המעצר הממשי למעצר באיזוק.

6.     בין לבין ניתן פסק דינו של כב' בית המשפט העליון בע"פ 8729/20 יוסף כהן נ' מדינת ישראל; בעקבות פסק דינו של כב' בית המשפט העליון מיום 21/7/22 הוגשה בקשה לעיון חוזר.

7.     התיק נקבע לדיון; ערב הדיון ביקשה המשיבה דחייה, שכן טרם גיבשה החלטה בנושא שינוי ההלכה בעבירת ההפקרה, ומשמעה לעניין תיק זה ובכלל.

8.     בהעדר הסכמה, לא ראיתי להיעתר לבקשת הדחייה והיום התקיים דיון לגופו; ב"כ המשיבה ביקש שהות נוספת כאמור בבקשת הדחייה; ההגנה עמדה על כך שיש להתייחס לדברים כבר כעת וניתן יהיה לשקול שנית בעתיד, לאחר גיבוש עמדת המאשימה.

9.     לאחר ששקלתי הטענות, סבורני כי יש להקל באופן משמעותי תנאי מגבלות החירות.

10.  ראשית, טעם מרכזי- ההפקרה הנה האישום בגינו הובא המבקש לבית משפט זה; אחרת, עניינו היה מובא בערכאה אחרת; ההפקרה היא שנותנת את נופך החומרה בפן הפלילי, ללא קשר לתוצאה הנוראית שהתרחשה; אזכיר כי עבירות של גרימת מוות ברשלנות, בתאונת דרכים, נדונות ברגיל בבתי המשפט לתעבורה; נאשמים נטולי עבר, מוצאים עצמם בפסילה, ובתנאים מגבילים קלים משמעותית מאלה בהם מצוי המבקש דנן.

11.  על כן שאלת השאלות כפי שציינה ההגנה בבקשתה, הנה האם פוטנציאל ההרשעה בעבירת ההפקרה השתנה.

12.  עיון בע"פ 8729/20 יעלה תשובה מובהקת לכך; בית המשפט העליון מבהיר ברחל בתך הקטנה, כי התכליות ה'משניות', של מתן הפרטים, אינן טמונות בעבירת ההפקרה אלא מקומן בסעיפים אחרים; ככל שיוברר כי נאשם שהה באתר התאונה, עת הגיעו כוחות ההצלה (וכאן אולי אף עת עזבו כוחות ההצלה), סיכויי הרשעתו לאור ע"פ כהן הנ"ל קלושים.

13.  מקום בו ממילא ראיתי לסבור כי התכלית המרכזית של עבירת ההפקרה אינה מתקיימת, אלא תכלית המשנה, ומקום בו נקבע במפורש כי תכלית המשנה אינה כלולה בעבירת ההפקרה, חל כרסום עמוק ומהותי בפוטנציאל ההרשעה.

14.  איני נזקק להכרעת המאשימה לגבי כלכול צעדיה בתיק העיקרי; די בקריאת ע,פ 8729/20 להגיע לתוצאה זו.

3

15.  משפוטנציאל ההרשעה בעבירת ההפקרה אינו קיים (או קרוב לכך), לאור ההלכה הקיימת, אין מנוס אלא לשקול מחדש המגבלות שהוטלו על המבקש.

16.  שנית- יוזכר- עסקינן במשיב כבן 29, רווק, ללא עבר פלילי, עורך דין בהשכלתו ובמקצועו. כנגד המבקש צו עיכוב יציאה; כמו כן הוריתי על פסילת רישיונו עד תום ההליכים וקבעתי ערובות גבוהות ביותר על מנת להקהות חשש ההימלטות מאימת הדין; יש בכך להקהות העילות שנותרו.

17.  שלישית- 'אינטרס' ההימלטות מהדין השתנה באופן מהותי לאור ש גם הענישה הצפויה, בהעדר הפקרה, ככל הנראה תשתנה; יש לכך השפעה הן על עצמת העילה והן על שאלת המעצר באופן כללי (בש"פ 634/10 אפללו נ' מדינת ישראל)

18.  רביעית- מדובר במי העצור לראשונה בחייו (ובפער עצום מול אורחות חייו עובר למעצר); מקום בו המעצר מלכתחילה יצר הרתעה, סביר כי גם המעצר באיזוק עשה כן.

19.  יחד עם זאת בכוונתי לעשות הדברים הדרגתית; אמון ראוי כי יבחן וכאמור יש לזכור כי עדיין קיימות עילות שיש לתת עליהן הדעת.

20.  בין לבין תוכל המאשימה גם לשקול עמדתה ביחס לתיק העיקרי.

21.  החל מיום 14/8/22 יוסר האיזוק מעל המבקש; המבקש ישהה בתנאי מעצר בית במקום החלופה. יפתחו חלונות מדי יום משעה 8-11:00 ומשעה 16-19:00 בליווי מפקח; הליווי נועד לייצר הרתעה לאור חשש ההימלטות מהדין. על כן סבורני כי הכרח לשמרו לפרק זמן לא מבוטל; עילה זו ייחודית למקרה דנן.

22.  התחולה הדחויה נועדה לאפשר לצדדים לכלכל צעדיהם; להעביר לאיזוק.

ניתנה היום, י"ב אב תשפ"ב, 09 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.