1

 

 

 

 

       לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים.

 

רקע ותמצית טענות הצדדים

1.        כנגד המשיב הוגש ביום 28.8.2019 כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, על-פי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישה לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973.

 

2.        על פי עובדות כתב האישום, ניהל המשיב עסק למשטחי עץ, המצוי בשטח שבחזקתו; השטח ממוקם סמוך לצומת בית דגן. נטען, כי ביום 12.8.2019, החזיק המשיב בסמים מסוכנים כמפורט להלן:

 

א.    1.48 גרם סם מסוכן מסוג חשיש, בארון בגדים במשרד

 

ב.     1.54 גרם סם מסוכן מסוג חשיש, בארון בגדים במשרד

 

ג.  46.31 גרם סם מסוכן מסוג קנבוס, נתון בשקית שהונחה על שידה במשרד

 

ד.     עוד נטען, כי המשיב החזיק, בשטח שבבעלותו, סמים מסוכנים - קוקאין וטבליות MDMA- שהוטמנו בתוך מיכל מים ("מידנית"): 9.0770 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין, מחולק לעשר שקיות; 2.9106 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין מחולק לשש שקיות; 155 טבליות סם מסוכן מסוג MDMA, מחולקות לשלוש שקיות ו-4.98 גרם קוקאין, מוסלק בגרב.

2

 

ה.    4.1774 גרם סם מסוכן מסוג קוקאין בכיס מכנסיו.

 

ו.  2.8728 גרם קוקאין שהוחזק ברכב המשיב שחנה בשטח.

 

3.        עם הגשת כתב האישום, הוגשה אף בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. מעצרו של המשיב הוארך עד החלטה אחרת ונקבע דיון המשך ליום 3.9.2019.

 

טענות ההגנה

4.        במועד הדיון הנדחה, טען בא כוחו של המשיב בנוגע להעדרה של תשתית ראייתית לכאורית לחלק מהמיוחס למשיב: הסמים שנמצאו על שידה שבמשרד ואלה שנתפסו מוסלקים במידנית; פריטים ג' ו-ד' שלעיל. כן טען הסניגור לכרסום בתשתית כאמור בנוגע לסמים שנתפסו ברכבו של המשיב; פריט ו' שלעיל, אף כי אישר קיומה לגבי הסמים שנתפסו בארון המשרד ועל גוף המשיב - פריטים א', ב' ו-ה' שלעיל.

 

דיון והכרעה

קיומן של ראיות לכאורה

5.        שקלתי טענות הצדדים ועיינתי בחומר החקירה.

 

6.        קיימות ראיות לכאורה, ללא הסתייגות או קושי, לרוב המיוחס למשיב; ראיות שעיבודן במשפט, עשוי, אף בסבירות שדרגתה גבוהה, להביא להרשעתו מעבר לכל ספק סביר סביר (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 147-146 (1996)),

      

       לא הייתה מחלוקת בנוגע לקוקאין שנתפס על גופו של המשיב ולכמויות החשיש שנתפסו במשרדו עםזאת אציין, אף כי הדבר לא עלה במסגרת הטיעון שלפני, כי בכל הקשור לחשיש (פריטים א' וב' שלעיל) העבירה ההולמת, לטעמי, היא החזקת סמים לצריכה עצמית בלבד.

 

       קיימות ראיות לכאורה אף בנוגע לשקית ובה קנבוס שנמצאה מונחת על ארון במשרדי המשיב ולא מצאתי כרסום כלשהו בראיות בכל הנוגע לשקיות הקוקאין שנתפסו בדלת רכב המשיב; לא לגבי עצם החזקתו בהם, ואף לא לעובדה כי החזקה כאמור אינה לצריכה עצמית בלבד.

 

       אשר לסמים שנתפסו במידנית: בהקשר זה קיים כרסום מסוים במשקל הראיות לכאורה הקושרות המשיב לסמים אלה, אלא שעל אף האמור, משקל כרסום זה אינו גבוה.

 

7.        אדון בדברים כסדרם.

 

החשיש שנתפס במשרדי המשיב - החזקה לצריכה עצמית בלבד

8.        המאשימה לא הפרידה בין סוגי הסמים שנתפסו, וייחסה למשיב עבירה אחת של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. ואולם, משקלן הכולל של כמויות החשיש שנתפסו במשרד המשיב עומד על 3.02 גרם בלבד, כמות הפחותה משמעותית מזו הנקובה בתוספת השנייה, 15 גרם, כזו המקימה חזקה לפיה הצריכה אינה לשימוש עצמי בלבד. בשל כך, ולאור העובדה כי המשיב ציין, בשלבים מוקדמים יחסית, כי החשיש נועד לשימושו העצמי, הראיות לכאורה נוגעות לעבירה לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) סיפה לפקודת הסמים.

3

 

אריזות שקיות הקוקאין שנתפסו ברכב המשיב - קיימות ראיות לכאורה להחזקתם על ידי המשיב, שלא לצריכה עצמית בלבד

שאלת זהות המחזיק בסמים

9.        המשיב נעצר ביום 12.8.2019, בשעות הבוקר. על פי מזכר המסומן נה', ביום זה, בשעה 09:50, ערך השוטר דודו בק חיפוש ברכב המשיב, סמוך לאחר שהתבצעה בו סריקה על ידי כלבנית, מלווה בכלב משטרה. נטען, כי הכלב "סימן את דלת הנהג" ובחיפוש שנערך בדלת זו נתפסו "חמש מנות... קוקאין". לשאלת השוטר: "מה זה", הגיב המשיב, שנכח בחיפוש: "תעשה את העבודה שלך".

 

10.    הסנגור מבסס טענותיו בדבר הכרסום על בסיס האמור במזכר המסומן נד'. מזכר זה, מתייחס לשעה 09:40, עשר דקות עובר לחיפוש הנוסף, במסגרתו נתפסו הסמים. אכן, כותרתו השמאלית למעלה מציינת כי נערך ביום המעצר, אך בגוף המזכר מציין השוטר כי החיפוש שנערך ביום 11.8.2019, יום קודם לכן (ראו השורה הראשונה תחת הכותרת "דוח פעולה"). עורך מזכר זה, השוטר מטבייב, מציין, לא נתפס ברכב דבר, למעט סכום כסף ("1,070 ₪ אותם ספרתי מול החשוד").

 

11.    ברור כי החיפוש הראשון נערך אף הוא ביום המעצר וסיבת התאריך הנקוב בו היא טעות סופר. זו תוקנה במזכר המסומן קי"ח, עוד טרם הגשת כתב האישום. ממילא, קשה להניח כי המשטרה ערכה חיפוש ברכב החשוד, בנוכחותו (שהרי הכסף שנתפס נספר בנוכחותו), ושבה למחרת למקום, להמשיכו.

 

12.    זאת ועוד: המשיב הוא זה שעושה שימוש יומיומי ברכב, אף כי זה רשום על שם בתו לינוי, נטולת רישיון נהיגה (ראו הודעתה של זו, שנימקה סיבת הרישום בהליך פשיטת הרגל בו מצויים הוריה). לדבריה, עלות הרכב מומנה (רובה לפחות) על ידי המשיב (ראו הודעתה של הבת מיום המעצר). המשיב, בהודעתו הראשונה מיום המעצר, אף כי טען כי ברקת, בתו האחרת, היא שרכשה אותו עבור לינוי (ונזכיר: לינוי חיילת, נטולת רישיון נהיגה) אישר כי השתמש ברכב זה במהלך "החודש, חודש וחצי" האחרונים ובכל מקרה, נהג בו ביום המעצר.

 

13.    והעיקר, המשיב עצמו אישר כי הסמים שנתפסו ברכב הם שלו. ביום המעצר, כשהוצגו למשיב סמים אלה, אישר כי הם שייכים לו: "זה נראה לי שלי זה, שלי, זה מה שהיה לי באוטו" (הודעתו הראשונה, ש' 204).

 

14.    משכך, יש לקבוע כי קמה תשתית ראייתית לכאורית מספקת, מבוססת היטב, הקושרת בין המשיב לסמים שנתפסו בדלת הרכב.

 

החזקת הסמים שלא לצריכה עצמית בלבד

15.    המשיב החזיק בכיס מכנסיו סמים מסוג קוקאין במשקל של 4.1774 גרם, ובתוך דלת הרכב - סמים במשקל של 2.8728 גרם. משקלם הכולל של הסמים שנתפסו על גופו של המשיב וברכבו עולה על שבעה גרמים. כמות זו עולה, פי כמה וכמה, על הכמות הנקובה בתוספת השניה לפקודת הסמים - 0.3 גרם. הנטל הוא על המשיב להפריך החזקה כי הסמים לא נועדו לצריכתו העצמית בלבד, ומדובר במשוכה גבוהה שעליו לעברה, בנסיבות העניין.

 

4

16.    לא עלה בידי המשיב, בשלב זה, להפריך החזקה. כאמור, מדובר בכמות נכבדת מאוד. המשיב אכן אישר, ולא באופן מיידי (ראו מזכרים מסומנים נז' ו-נח), כי הוא "מעשן חשיש ומריח קריסטל", אך סרב למסור לשוטרים מידע בנוגע למקורם (שלי... מה זה משנה" - סוף עמוד 8 להודעתו מיום המעצר). על סירובו זה חזר אף בהודעתו האחרונה, מיום 22.8.2019 (שם, ש' 18-21).

 

17.    המשיב אכן טען כי "מדובר בכמות קטנה, לא גדולה", וכי הוא "צריך את זה לראש שלי" - אמינות הטענה תיבחן בתיק העיקרי. ואולם, לעת הזו, נוכח היקף החומר שנתפס, העדר הסבר, על אף שכזה נתבקש, למקורותיו, ועובדת חלוקתו למנות, יש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה הן בנוגע לקוקאין שהוחזק בדלת הרכב, הן זה שנתפס על גוף המשיב, אף לגבי עובדת החזקתם שלא לצריכה עצמית בלבד.

 

הסמים שנתפסו על שידת המשרד

18.    נטען מפי ההגנה, כי אין ראיות הקושרות המשיב לשקית ובה נמצא סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של 46.31 גרם. עמדתי, כאמור לעיל, שונה.

 

19.    בחדר אחר במשרד, "חדרון", שאינו החדר בו מצוי הארון בו נמצאו סמים מסוכנים מסוג חשיש (פריטים א' ו-ב'), נתפסה, מונחת על שידה, שקית המכילה 46.31 גרם סם מסוכן מסוג קנבוס. במהלך החיפוש במשרד, לאחר שנמצא החשיש שהיה מוחזק בארון, טען המשיב, בתגובה לשאלת השוטר "מה זה", כי אינו יודע (לאחר מכן, חזר בו וציין כי החשיש נועד לשימושו הוא). דווקא בהקשר הסמים שנתפסו על השידה, בחדר הנוסף, ענה המשיב לשוטר, לאחר שהאחרון שאלו שוב במה מדובר: "זה מה שאתה רואה". המשיב לא טען כי מדובר בחפץ שאינו שלו ואינו מוכר לו, על כך המשתמע מכך, ובעיקר נוכח העובדה כי כך עשה לגבי סמים אחרים שנתפסו בשטח שבחזקתו.

 

20.    בנוסף, השקית ובה סם הקנבוס, הונחה על ארון, באופן גלוי, בעסק שבבעלות המשיב. אכן, המשיב טען כי למשרדים נכנסים אחרים, אך נזכיר כי הסמים נתפסו בשעה מוקדמת ביום; מחומר הראיות לא עולה כי במשרדים שהו אחרים (בשטח נצפה אחיו של המשיב, פנחס, על כך בהמשך). ככלל, סמים בהיקפים משמעותיים, ששווים סכום כסף לא מבוטל, אינם מסוג החפצים שבעליהם נוטים להתיר מאחוריהם, בשטח שאינו בשליטתם.

 

21.    לסיכום: הסם נתפס במשרד המשיב, בעת שהיה שם לבדו. המשיב לא הכחיש, מיד עם תפיסת הסם, כי שייך לו. אדרבא, גרסתו לפני השוטר עם תפיסת הסם ("מה שאתה רואה") - מסבכת אותו כשלעצמה. המשיב טען בחקירתו כי סמים אלה אינם שלו, אך לא הסביר מקורם; הכמות - עולה בהרבה על הכמות הקבועה בתוספת ככמות שהיא לצריכה עצמית בלבד. לפיכך: קיימות ראיות לכאורה אף לעניין זה.

 

הסמים שנתפסו במידנית

22.    מסקנתי היא קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב הוא המחזיק בסמים שנתפסו במידנית, אף כי קיים בהן כרסום מסוים, שאינו בעל משקל גבוה. נוכח טיבם, משקלם ועובדת חלוקתם, כמו גם המצאותם של סוגים שונים באותו המיכל, ובהעדר כל הסבר אחר, המדובר בסמים שהוחזקו לשם שאינה לצריכה עצמית בלבד.

 

5

23.    הראיה המרכזית הקושרת בין המשיב לבין הסמים שבמידנית, היא המצאותה של טביעת אצבעו של המשיב בחלקה הפנימי העליון הפנימי, סמוך לשפת הכלי. בתמצית: בשטח בבעלות המשיב נתפסה מידנית; במידנית היו מוסלקים סמים מסוג MDMAוקוקאין, בכמויות גדולות. מכסה המידנית הוברג לפתחה. המידנית נתפסה, כך על פי מזכר המסומן נו', לאחר שהכלב המשטרתי שהובא לשטח "סימן בשטח המזרחי של המשטחים" והפנה תשומת השוטרים למיכל.

 

24.    מדובר בטביעת אצבע - פנימית - ולכך קיימת משמעות של ממש, בעיקר בהינתן כי המכסה בעת מציאת המידנית - היה מוברג. בניגוד לטענות בא כוחו של המשיב, איני סבורה כי העדרן של טביעות אצבע בחלקה התחתון הפנימי של המידנית מלמדת על כך שלא הוא שהחזיק בסמים. כידוע, כוחן של ראיות פורנזיות הוא בהימצאותן, לא בהעדרן (ע"פ 216/16 רדיאדה נ' מדינת ישראל, פיסקה 51 (29.01.2017)).

 

25.    ההלכה היא טביעת אצבע עשויה להספיק על מנת להרשיע אדם בביצועה של עבירה, אך, וכטענת הסניגור, בעניינו מדובר בחפץ נייד, בלתי מקובע. כפי שנפסק, יש לבחון את הסבירות כי טביעת האצבע נוצרה דווקא במקום בו נמצא החפץ הנייד, ואת טיב ההסבר להימצאותה:

 

       "הלכה היא מימים ימימה, כי משקלה של טביעת אצבע שנמצאה בזירה פוחת שעה שהיא נמצאה על חפץ נייד, כאשר יש לבחון את הסבירות שטביעת האצבע נוצרה דווקא במקום בו היא נמצאה... עוד נקבע לעניין זה, כי על בית המשפט לתת את דעתו לקיומו של הסבר "תמים" או גרסה מזכה, שיש בהם כדי להסביר את הימצאותה של טביעת האצבע בזירה" (בש"פ אונגר נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (24.1.2017)).

 

26.    אלא שהמשיב לא סיפק הסבר, תמים או אחר, להמצאות טביעת האצבע, אף כי נדרש לעניין מספר פעמים, לאורך כל תקופת מעצרו.

 

27.    בהודעתו הראשונה נשאל המשיב מה נתפס בתוך הצידנית ומסר כי אין לו מושג. המשיב מסר, כי הבחין בתפיסת הצידנית "ממרחק של חמישה מטרים", אך ציין במפורש כי מעולם לא ראה את המידנית, אין לו מושג מהיכן הגיעה וטען, כי היא אינה שייכת למי ממשפחתו (סוף עמ' 5, תחילת עמ' 6 להודעתו הראשונה). בהמשך ההודעה, כשהוצג לו המיכל, שב על גרסתו לפיה הוא אינו שייך לו ואין כל קשר קיים בינו לבין המיכל, ועמד על הדברים גם כשנאמר לו כי ייתכן ויימצא דנ"א שלו על חפץ זה (עמ' 7 להודעה זו). אף כאשר נשאל, בשלב מאוחר יותר, האם לאחיו פנחס יש קשר למידנית - מסר כי "אין לו מושג" (ראו הודעתו מיום 20.8.2019, ש' 24-25).

 

28.    בהודעה נוספת מיום 20.8.2019 טען המשיב כי אין בעיה שטביעות אצבעותיו יבדקו, ודבק בגרסתו כי אין כל קשר בינו לבין המידנית (שם, סוף עמ' 2 - תחילת עמ' 3).

 

29.    גם בהודעתו האחרונה, מיום 22.8.2019, שב המשיב וציין כי אין לו כל קשר למידנית ולאחר שהוצג לו טופס גילוי טביעות האצבעות, מסר כי אין לו מה לומר. החוקר אפשר למשיב "הזדמנות אחרונה" למסור הסבר, אך תגובתו שלו הייתה: "שבת שלום". הובהר למשיב, כי כל הסבר שיינתן בשלבים מאוחרים יותר, הוא כבוש ומשקלו נמוך, ועדיין, תגובתו היתה: "רק בבית המשפט אני אסביר את מה שאין לי שייכות", ולא הציע כל הסבר אפשרי להמצאותה של טביעת האצבע על מיכל בו נמצאו סמים בכמויות משמעותיות.

 

6

30.    עיינתי בפרוטוקולי דיוני מעצר הימים. גם במסגרת זו לא הוצע הסבר לקשר שבין המשיב למיכל. בא כוחו של המשיב, בהתייחסו למידנית, טען רק כי נמצאה ב"שטח פתוח" (ראו פרוטוקול הדיון האחרון בהליך זה מיום 25.8.2019, ש' 12-13) ועוד ציין, בדיון קודם, כי ככל שהייתה קיימת "ראיה פוזיטיבית... בדמות... טביעות אצבע" מצב הדברים היה שונה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 21.8.2019, ש' 3-4).

 

31.    כלומר, מיום המעצר (12.8.2019) ועד למועד הדיון האחרון בהליך מעצר הימים (25.8.2019), במשך כשבועיים, נמנע המשיב להציג הסבר להמצאותה של טביעת האצבע ולמעשה שלל במפורש קשר כאמור, שלו או של משפחתו. משכך, כל טענה בנוגע לעניין היא כבושה ומשקלה פחות (ע"פ 6359/99 מדינת ישראל נ' קורמן פ"ד נד(4) 653).

 

32.    לכך יש להוסיף את הנתונים הבאים: השטח, אף כי אינו סגור ונעול, אינו שטח ציבורי, והוא מגודר (ראו תמונות מסומנות צ'). משפחת המשיב מגיעה למקום לעיתים נדירות (ראו הודעתו מיום המעצר, ש' 174-175). סמוך למשרדי המשיב ממוקם קיוסק, שהושכר על ידי המשיב ואחיו לאחר. זה נחקר, ולא עלתה טענה בנוגע למעורבותו. על-פי דוח צפיה במכשירDVRשנתפס בקיוסק לא עלו ראיות המצביעות על שימוש בסם.

 

33.    השטח בבעלות המשיב. המידנית נתפסה בסמוך לסחורה בה סוחר המשיב, ערימת משטחי עץ. לכך יש להוסיף, כי קשה עד מאוד להניח כי מאן דהוא הותיר כמות סמים זו, על עלותה הנכבדת והצפי לרווחים כתוצאה ממכירתה, באופן לא מבוקר, בשטח לא לו, המצוי בשליטת אחר. אף בכך שיש כדי לחזק המסקנה הלכאורית בדבר הקשר בין המשיב לתוכן המיכל.

 

34.    בסוף הודעתו האחרונה של המשיב מטיח בו החוקר כי אריזות הסמים שהיו בכיס המשיב, ברכבו ובמידנית - הן זהות (שם, ש' 79). כך גם נטען במזכר המסומן קיד', שהוצג לשופט בהליך מעצר הימים. בתיק החקירה אין תיעוד ויזואלי מסודר, המציין באופן ברור מהם הסמים שנתפסו והיכן, לצד תמונתם. עם זאת עיינתי במסמך המסומן פט', צבר תמונות נטול כותרות, וניתן להסיק ממנו הדברים הבאים. בתמונה אחת, בעמוד השני, למעלה משמאל, נראית שקית מז"פ ועליה כתוב 5 מנות קוקאין: אלו המנות שנתפסו ברכב המשיב. מנות אלו נתונות בשקיות פלסטיק לבנות שקופות. בתמונות שבעמ' הראשון למסמך זה מתועד, ככל הנראה, כלל כמויות הסמים שנתפסו. על פי דוח הפעולה שמספרו נו', שעניינו הסמים שנתפסו במידנית, נתפס קוקאין "בשקיות שקופות", חלקן בתוך שתי קופסאות מסטיקים בטעם תות ואבטיח. קופסאות אלו צולמו פתוחות וניתן להבחין בהן בשקיות דומות מאוד לאלו בהן היו מונחים הסמים שברכב ובכיס המשיב. כך גם לגבי צנצנת שהוסלקה בגרב, ואף בה הונחה שקית שקופה ובה קוקאין. אין מדובר במאפיין יחודי כמובן, אך אופן האריזה הדומה של הסמים שנקשרו באופן ברור למשיב עצמו, מסבך את המשיב במיוחס לו.

 

35.    בארון שבמשרד המשיב נמצא משקל דיגיטלי; לטענת המשיב אינו יודע למי הוא שייך, ויכול להיות שהמשקל נמצא בארון זמן רב (ראו גרסתו בעמ' 12 להודעתו מיום המעצר). הסבר זה, על פניו, אינו מספק, ואף בהימצאותו של המשקל נמצא חיזוק לעיסוקו של המשיב בסמים (מובן, כי לצריכה עצמית הוא אינו נדרש לשקלם, ויתר עיסוקיו אינם מצריכים, לכאורה, שימוש במשקל זה).

 

7

36.    המשיב בהליכי פשיטת רגל. על גופו נמצאו סכומים גדולים; כך גם בכספת שעל שם אשתו. נתתי דעתי לעובדת היותו של המשיב בהליך פשיטת רגל, עניין המצריך הסתרת רווחים אלה מרשויות המס ומכונס הנכסים. (מבלי להידרש בשלב זה לנורמטיביות ההתנהלות או לחוקיותה). אלא שהסכומים אותם הרוויח המשיב, לגרסתו שלו, כפדיון יומי, כתוצאה מעסקיו, נמוכים משמעותית מהסכום שנתפס על גופו ביום המעצר (19,600 ₪), ואף הסכום שנתפס בכספת (126,800 ₪) מעורר תהיה לא מבוטלת בדבר מקורו. לא למיותר לציין, כי המשיב הכחיש כי הסכום שנתפס בכספת הוא שלו (ראו הודעתו מיום 20.8.2019, ש' 128-129) והפנה החוקרים לאשתו (זו לא נחקרה). בכך הוסיף לסימני השאלה המצטברים בנוגע למקורם. לפיכך, לסכומים נכבדים אלה, בצירוף התנהלות המשיב בנוגע לרכישת הרכב, וכל זאת כאשר הוא המפרנס היחיד של משפחתו (הודעתו מיום 20.8.2019, ש' 243-244), משקל ראייתי ממשי המסבך את המשיב במיוחס לו.

 

37.    טביעת אצבע היא ראיה נסיבתית. תשתית לכאורית למעצר עד תום ההליכים יכול שתמצא אף בראיות נסיבתיות, מקום שהן מצטברות לכדי מסכת ראייתית רצופה ובעלת משקל שיש בה פוטנציאל להרשעה (בש"פ 3484/14 ‏מדינת ישראל נ' אלון חיימוב‏ (22.5.2014)). הרשעה על יסוד מארג נסיבתי בלבד אפשרית, ובלבד שהמסקנה המרשיעה העולה ממנו "גוברת באופן ברור והחלטי על כל תזה חלופית כך שלא נותרת מסקנה סבירה אחרת". בחינתן של ראיות נסיבתיות תעשה לא רק דרך בחינת משקל כל ראיה לגופה, אלא לאור כמות הראיות, צירופן זו לזו "ובחינתן כמקשה אחת" (ע"פ 2132/04 קייס נ' מדינת ישראל (28.5.2007)).

 

38.    ובענייננו: טביעת אצבע נמצאה בחלקו הפנימי של מיכל בו הוטמנו סמים מסוגים שונים. המיכל נמצא בשטח בבעלות המשיב, סמוך למשטחים בהם הוא סוחר, ובמרחק לא רב מהמקום בו בשלב בו המשיב עצמו שוהה במקום (לטענת ההגנה עצמה - מדובר במרחק של 30-50 מטרים). מדובר בחפץ שיש להניח כי לא יופקר על ידי בעליו, בשל ערכו הרב והחשש להסתבכות בפלילים. על גופו של המשיב נמצא סם מסוג קוקאין, ארוז בצורה דומה לאריזת סם זה בתוך המיכל. כך גם לגבי סמים שנתפסו בדלת הרכב בו נהג. המשיב הרחיק עצמו מהמיכל ועד כה לא מסר הסבר להמצאות טביעת אצבעו על חפץ זה. במשרד המשיב נתפס משקל דיגיטלי, והסברו לפיו הוא אינו יודע למי הוא שייך, אינו משכנע על פניו. סכומי כסף גדולים נתפסו ברשות המשיב, והסבריו בנוגע לכך מעוררים קושי.

 

39.    על-פי הפסיקה הנוהגת, המודל הרצוי לבחינת דיותן של ראיות נסיבתיות הוא "המבחן התלת-שלבי". לפיו, בשלב הראשון יש לבחון את מהימנות הראיה הנסיבתית כדי לקבוע אם ניתן להתבסס עליה ולהשית עליה ממצא עובדתי; בשלב השני יש לבחון האם התמונה הכוללת העולה מצבר הראיות הנסיבתיות די בה כדי להרשיע את הנאשם בביצוע העבירה; בשלב השלישי מועבר הנטל אל הנאשם להציע הסבר סביר חלופי לצבר הראיות הנסיבתיות (ע"פ 9372/03 פון וייזל נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(1) 745, 754-753 (2004)). כאמור - הסבר זה לא ניתן על ידי המשיב.

 

40.    בעניין קריאף ציין השופט הנדל כי יישום בלתי מוקפד של המבחן התלת שלבי, עלול להתבטא: "בהשלמת חסר בראיות התביעה באמצעות השתת נטל פוזיטיבי על הנאשם, למשל להוכיח טענת אליבי נכונה. לשון אחרת, החשש הוא שבית המשפט יחליט להמשיך בבחינה - ואולי אף להרשיע את הנאשם - על סמך שקריו, על אף שהחורים בפסיפס הראייתי יוצרים ספק סביר באשר לאשמה. בל נשכח כי השלב השלישי על פי המבחן התלת-שלבי מתמקד בהעברת הנטל הטקטי אל הנאשם. מיקומו הנועל של שלב זה עלול להעצים את חשיבותו, ובמיוחד במקרה הגבולי. כדי להתגבר על האפשרות לטעות, על בית המשפט המיישם את המבחן התלת-שלבי לדקדק היטב ולבחון האם נחצה ספו של השלב השלישי אם לאו. אם התשובה היא שלילית, אל לו לפנות בכל זאת להשלמת החסר הראייתי באמצעות אי-הפרכת גרסת התביעה על ידי הנאשם" (ע"פ 6392/13 מדינת ישראל נ' קריאף (21.1.2015).

 

8

41.    לפיכך, הוצע מודל אחר לבחינתן של ראיות נסיבתיות, והוא המבחן הדו-שלבי. לפיו, בשלב הראשון, הזהה לזה הקיים במבחן התלת שלבי, יש לבחון את מהימנות הראיות והאם ניתן להסתמך עליהן; בשלב השני יש לבחון האם, על-פי מכלול העובדות שהוכחו, התרחיש המרשיע את הנאשם הוא התרחיש הסביר היחיד המרשיע את הנאשם מעבר לספק סביר. במודל זה מרכז הכובד הוא בחינת התרחיש האפשרי והעדר מיקוד בגרסת הנאשם או בהיעדרותה. מבחן זה נותר "כצריך עיון" (ראו: ע"פ 8328/17 ג'בר נ' מדינת ישראל (28.7.2019)).

 

42.    מצאתי לנכון לציין את האמור לעיל, שכן, על אף קיומה של תשתית ראייתית לכאורית, והכל כמפורט לעיל, אני סבורה כי קיים כרסום מסוים, שמשקלו אינו רב, המשליך על עצמת הראיות ואפשרות הרשעתו של המשיב בדין. כשלעצמו, ללא הסמים שהוטמנו בתוכו, המיכל אינו אסור בהחזקה ומדובר בחפץ שהשימוש בו עשוי להיות שגרתי. בנוסף, מספר נתונים, עשויים, עת ליבונם בתיק העיקרי, לפעול לזכות המשיב. כאמור, מדובר בשטח בו קיימת גישה אף לאחרים; הקיוסק הצמוד - פועל "24 שעות" (ראו מזכר מסומן צח'). בתיק נחקר, לעיתים באזהרה, אחיו של המשיב, פנחס, שנכח במקום בעת המעצר. בביתו של פנחס, כך עולה מחומר החקירה, נתפסה כמות קוקאין ביום 18.8.2019, כשבוע לאחר מעצר המשיב, ואף הוטח בו כי סמים אלה "דומים" לסמים שנתפסו "בבית דגן". פנחס מתגורר בסמיכות לשטח והשטח - כאמור, נגיש במידה מסוימת. עוד יש לציין, כי הגרב ובו הסמים, שנמצא במידנית, נדגם, ובדיקת ד.נ.א העלתה כי קיים פרופיל גנטי, שאינו של המשיב או של אחר, המצוי במאגר (מזכר פ', סעיף ב').

 

43.    בסופו של יום, שאלת הרשעתו של המשיב בדין מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט שלפניו ייקבע עניינו, וזה ייקבע ממצאיו גם על יסוד התרשמותו הבלתי אמצעית מהמשיב ומגרסתו. ההליך שלפני עניינו בראיות "לכאורה", וקיומן של אלה, במשקל ממשי, הוכח. בד ובד, נוכח טיב החפץ בו הוטמנו הסמים, הימצאותו מחוץ למשרדי המשיב, ונגישותם של אחרים לשטח, לרבות אחיו של המשיב, יש לקבוע כרסום מסוים בהן, אף כי כזה שמשקלו אינו גבוה.

 

עילות המעצר

44.    נמצאו ראיות לכאורה, ללא כל כרסום, להחזקת סמים שנתפסו במשרד וברכב ועל גוף המשיב, אם כי לגבי סם החשיש, מדובר בראיות לכאורה בנוגע להחזקת סמים לצריכה עצמית בלבד. אשר לסמים שנתפסו במידנית, כאמור לעיל, קיימות ראיות לכאורה בעצמה ממשית, מספקת לצורך שלב זה, והכרסום שבהן, מכל הטעמים שפורטו לעיל, קיים, אך אינו בעל משקל גבוה.

 

45.    עבירות הסמים מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית. אף בהינתן האמור לעיל בנוגע לעצמת הראיות בנוגע לסמים שנתפסו במידנית, הרי שזו מתחזקת מדובר בסמים מסוגים שונים: קנבוס, MDMA וקוקאין, בכמויות גדולות ובעלויות רבות, ובהקשר של חלק מסמים אלה, לרבות החזקת סמים "קשים" מסוג קוקאין במשקל של 7 גרמים, לא נמצא כל קושי בקיומו של ראיות לכאורה.

 

46.    לכך יש להוסיף את רקעו המורכב עד מאוד של המשיב, הנתון, מחד בהליך פשיטת רגל ומנגד, מחזיק ברשותו בסכומים גבוהים, כמו גם בכספת שעל שם אשתו, ואף רכש במזומן כלי רכב, לבתו נטולת רשיון הנהיגה. קיימות אף אינדיקציות להתנהלות שולית נוספת (ראו מזכר פו', ומסרונים שנתפסו, הנוגעים למעורבות המשיב בסחר בדלקים; טענתו בדבר צריכת סמים מסוג קוקאין וחשיש).

 

9

47.    למשיב אף עבר פלילי משמעותי, אף כי נתתי דעתי למועד הרשעתו האחרונה, שנת 2015, ולעובדה כי חלף זמן רב מאז נשא בעונשי מאסר ממש. לחובתו הרשעות קודמות בעבירות רכוש, שוד מזוין, התפרצות, גניבה, וכן עבירות איומים ותקיפת בת זוג. הוא נשא, בשנות ה-90 של המאה הקודמת, שני עונשי מאסר ממושכים, אחד מהם, לתקופה של חמש שנים, בגין עבירה זהה לזו המיוחסת לו כעת. עיון בפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון מעלה כי העונש הושת על המשיב בגין החזקת 96 גרם הרואין, בתקופה בה היה המשיב אסיר ברישיון, ורישיון זה הופקע.

 

חלופת מעצר

48.    על אף האמור, איני סבורה כי יש לשלול על הסף אפשרות שחרור המשיב ממעצר של ממש.

 

49.    בהליך מעצר הימים הוצעה כחלופה משפחתו של המשיב (בתו, אשתו ואחותו). אלא שעולה בבירור כי המשפחה מעורבת עד-צוואר בהתנהלות המשיב (רכישת הרכב לבת; שמירת הכספת על ידי אשתו; תחלופת המסרונים בנוגע לדלק, בה מעורבים בני משפחה נוספים וכל האמור לעיל בעניין אחיו; התנהלות האישה במהלך חיפוש בבית המשיב (מזכר מסומן ע')). העובדה כי המשיב הורשע בשנת 2015 בהכאת אשתו, אף היא מצדיקה הדרשות לעניין שחרור המשיב ממעצר ממש, רק לאחר קבלת עמדת הגורם המקצועי, שירות המבחן.

 

50.    שירות המבחן מתבקש, מלכתחילה, לבחון אפשרות השמתו של המשיב במעצר תחת פיקוח אלקטרוני, ככל שלא ימצא כי חלופת מעצר כשלעצמה הולמת נסיבותיו.

 

ניתנה היום, ט' אלול תשע"ט, 09 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.