1

1.     בפני בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"ו - 1996

2.     כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. על פי עובדות כתב האישום ביום 20.5.20 החזיקו המשיבים בספסל אחורי ברכב שבחזקת משיב 1 בסם מסוכן מסוג קנביס במשקל 3.06 ק"ג.

3.     ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לעצם הימצאות הסמים ברכב, הגם שטען לכרסום מסויים שכן לטענתו לא היה יסוד סביר לחשד אשר הצדיק ביצוע חיפוש ברכב. לאור גרסת משיב 2 לפיה הסמים שייכים לו והובאו על ידו לרכב ללא ידיעת משיב 1, הסכים ב"כ המשיבים לקיומה של תשתית ראייתית ביחס למשיב 2 אך חלק על קיומה של תשתית ראייתית ביחס למשיב 1.

4.     לאור טיעוניו של ב"כ המשיבים עיינתי בתיק החקירה.

5.     בניגוד לטיעונו של ב"כ המשיבים, לא נמצאה טביעת אצבע של משיב 2 על שקית הסמים.

2

6.     עיון בתיק מלמד כי בעת שהגיעו המשיבים למחסום משטרתי כשמשיב 1 נוהג ברכב ולידו משיב 2, הריחו השוטרים ריח של סמים, והסמים נתפסו בשקית שקופה שהיתה מונחת על הספסל האחורי ברכב. עצם העובדה שהשוטרים הריחו את הסמים ברכב, די בכך כדי להקים יסוד סביר לחשד המצדיק חיפוש.

7.     משיב 1 בחקירתו הראשונה שמר על שתיקה גורפת. בחקירתו השניה סיפר שמשיב 2 ביקש שיקפיץ אותו לחבר, לא ידע שמשיב 2 הביא סמים, לא היה מאפשר זאת אילו ידע.

8.     משיב 2 בשתי חקירותיו מסר גרסאות רבות וסותרות לגבי נסיבות הגעת הסמים לרכב, הגם שקשר עצמו לסמים. כך למשל בתחילה לא ידע של מי הסמים, בהמשך מסר שהם שלו. פעם מסר שקנה הסמים ופעם שקיבלם ללא תשלום. פעם מסר שקיבלם מחבר, ופעם שמצא אותם. פעם מסר שנפגש עם החבר במקום חשוך ליד פרדסים ופעם טען שפגשו ליד ביתו. פעם מסר שהחבר חיכה בחוץ ופעם שקרא לו מביתו. חזר וציין שלא התקשר להודיע לחבר שהוא מגיע אליו. לא זכר היכן גר החבר, סירב להצביע לשוטרים על המקום או להראות את הכתובת שהזין בתוכנת הwaze-. מסר גרסאות לא שאינן מתיישבות עם זמן סביר, בנוגע לשעות שבהן יצא מאשקלון והגיע לקריית גת, פעם טען שלא יודע אם למשיב 1 יש קשר לסמים ובהמשך טען שאין לו קשר.

9.     הגם שמשיב 2 קושר עצמו לסמים ומשיב 1 ניסה להרחיק עצמו מהסמים, החזקה הקונסטרוקטיבית קיימת במלוא עוצמתה גם כנגד משיב 1, בפרט שהרכב בו נתפסו הסמים היה בשליטתו של משיב 1 והוא זה שנהג ברכב.

10.            אמנם אין מדובר בחזקה חלוטה, ובכוחו של משיב 1 לסתור אותה על ידי מתן הסבר חלופי שיעורר ספק בדבר נכונות החזקה, ועם זאת השלב הראוי לבדיקה זו הוא במסגרת ההליך הפלילי העיקרי ולא במסגרת הליכי המעצר, למעט באותם מקרים חריגים שבהם כבר בשלב המעצר ניתן להצביע על חוסר ראייתי מובהק בחומר הראיות. ראו בעניין זה בש"פ 4181/15 מוחמד פתאירגי נ' מדינת ישראל (24.6.15); בש"פ 2083/09 עמיר מולנר נ' מדינת ישראל (19.3.09); בש"פ 3102/16 עמנואל איפרגן נ' מדינת ישראל (21.4.16).

בענייננו, אין זה המקרה החריג שקיים חוסר ראייתי מובהק.

3

ההיפך הוא הנכון.

עוצמת הראיות מאוד גבוהה, משיב 1 בהודעתו הראשונה נמנע מלספק הסבר ובחר לשמור על זכות השתיקה, דבר שיש בו משום חיזוק ואף סיוע לראיות המבקשת.

בהודעתו השניה בחר למסור גרסה.

הגם שבית המשפט לא נדרש בשלב זה לקבוע מהימנות, על פניו ניתן להתרשם שגרסתו רחוקה מלספק הסברים מניחים את הדעת להימצאות הסמים ברכב.

גם גרסתו של משיב 2 אינה מספקת הסבר מניח את הדעת אשר מרחיק את משיב 1 מכל קשר לסמים שנתפסו.

11.            סיכומו של דבר, קיימת תשתית ראייתית לכאורית שעוצמתה גבוהה לביצוע העבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית ביחס לשני המשיבים.

12.            ככלל, עבירות פשע על פקודת הסמים המסוכנים מקימות עילת מעצר סטטוטורית, שכן בסעיף 21 (א)(1)(ג)(3) לחוק נקבעה חזקת מסוכנות. על כן, ככלל, עבירות אלו מחייבות מעצר עד לתום ההליכים למעט במקרים חריגים.

"כלל זה נובע מהחשש מפני הישנות עבירות שחלופת מעצר שאינה "הרמטית" לא תצליח למנוע, כמו גם מהסיכון לציבור הנובע מעבירות סמים. לצד זאת נקבע כי בנסיבות ייחודיות ובמקרים מתאימים, ניתן יהיה להורות על שחרור לחלופת מעצר גם נאשמים בעבירות סמים, ובלבד שיימצא בכוחה של חלופת המעצר המוצעת, לאיין את המסוכנות במידה מניחה את הדעת" (בש"פ 5396/16 ערן ברכה נ' מדינת ישראל).

13.            הפסיקה הכירה בקיומם של חריגים לכלל זה, ובפרט באותם מקרים בהם מדובר במשיבים צעירים, נעדרי עבר פלילי, שחלקם היחסי במעשים היה מצומצם מזה של שותפיהם. (ראו למשל בש"פ 3702/15 ברק נ' מדינת ישראל; בש"פ 2196/15 רבי נ' מדינת ישראל, בש"פ 8155/15 קלר נ' מדינת ישראל (9.12.15), בש"פ 8800/10 עלי אלטלאקה נ' מדינת ישראל (14.12.10), בש"פ 5678/18 מדינת ישראל נ' שבו (26.7.18), בש"פ 8262/18 אבו קרינאת נ' מדינת ישראל (4.12.2018) בש"פ 8667/18 מדינת ישראל נ' מיעראי (7.12.18), בש"פ 592/19 שחר יחזקאל נ' מ"י (3.2.19) , בש"פ 577/19 שמעיה דוד דולב נ' מ"י (3.2.19).

4

14.            משיב 1 בן 27, בעל עבר פלילי מכביד, לחובתו 5 הרשעות קודמות בריבוי עבירות רכוש, סמים, אלימות, הפרות הוראה חוקית ועוד. המשיב ריצה עונשי מאסר ממושכים בעברו. תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה חב הפעלה, בן 6 חודשים שכבר הוארך בגזר דין קודם וכן מאסר מותנה נוסף בן 4 חודשים.

15.            על פניו, עניינו של משיב 1 אינו נכלל בגדר אותם החריגים, ולכאורה היה מקום כבר עתה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים.

16.            עם זאת, ועל אף שלכאורה המסוכנות הנשקפת ממשיב 1 היא מאוד גבוהה, ועל פניו עולה הרושם כי יקשה ליתן בו אמון, על רקע ריבוי הרשעות קודמות בעבירות של הפרת הוראה חוקית, אני סבורה כי בטרם החלטה סופית בעניינו, יש מקום להידרש לתסקיר של שירות המבחן.

שירות המבחן מתבקש בין היתר להביע עמדתו בשאלה, האם בנסיבותיו של משיב 1 יש מקום לשקול המשך מעצרו בדרך של איזוק אלקטרוני, (בכפוף לאפשרותו להציג מקום פיקוח שירחיק אותו ריחוק של ממש מהאיזור בו קשר את קשריו העבריינים, ובכפוף לקיומם של מפקחים אפקטיביים).

17.            משיב 2 בן 20, נעדר הרשעות קודמות. ועם זאת, הוגש לעיוני חומר חקירה מתיק פל"א 207334/20 ממנו עולה כי ביום 27.4.20, פחות מחודש לפני מעצרם הנוכחי, נצפו שני המשיבים שבפני, באותו הרכב, בשעת לילה מאוחרת, בעיר ראשון לציון, כשברכב החזיקו סמים בכמות שמתקיימת לגביה החזקה שהיא לא לצריכה עצמית, וגם שם משיב 1 טען שהסמים של משיב 2 ומשיב 2 קשר עצמו לסמים.

ועם זאת, ועל אף התיק הנוסף שתלוי ועומד, אני סבורה כי בעניינו של משיב 2 מתקיימים החריגים המאפשרים בחינת חלופה.

18.            ככל שיהיה בידי משיב 2 להציג חלופה משמעותית, הכוללת פיקוח הדוק, אני סבורה כי יש מקום להתרשם ממנה, אף בטרם קבלת תסקיר.

19.            החלטה זו תימסר לצדדים במעמד הדיון על ידי כב' השופט כהן.

ניתנה היום, ח' סיוון תש"פ, 31 מאי 2020, בהעדר הצדדים.