1

            ב"כ המשיב הגיש "בקשה לקיים דיון בראיות לכאורה", זאת לאחר שבדיון שהתקיים ביום 22.7.19 התקיים דיון שכלל פירוט נרחב של הראיות בתיק, ובסופו הודיע ב"כ המשיב, בהסכמת בית המשפט, כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה. עתה מבקש ב"כ המשיב לחזור ולקיים דיון בקיומן של ראיות לכאורה, בשל אי הסכמתו של המשיב עצמו לראיות והעדר שיתוף פעולה מצידו עם שירות המבחן.

            לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה אני סבורה שאין מקום לקיים דיון מחדש בסוגיית הראיות. שכן הכלל הוא ש"שינוי בייצוג אינו מהווה עילה לחזור ולפתוח החלטה בעניין מעצר (ראו למשל: בש"פ 7391/01 אנואר נ' מדינת ישראל (4.10.2001); בש"פ 8649/05 זלצמן נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (7.10.2005); בש"פ 8265/09 מדינת ישראל נ' אלמליח, פסקה 22 (28.10.2009); בש"פ 6083/14 אבו אלהווה נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (19.9.2014))" (בש"פ 7146/15, פלוני נ' מדינת ישראל (5.11.15) פסקה 20).

2

            בבקשה שבפני אין טענה בדבר שינוי נסיבות, חלוף זמן, שינוי שחל במצב הראיות או כל טענה אחרת שיש בה כדי להצדיק עיון חוזר. כל שנטען הוא כי המשיב מבקש שלא לקבל את ההסכמה שניתנה על ידי בא כוחו אז. זאת ועוד, מעיון בפרוטוקול מיום 22.7.19 עולה, כאמור, כי התקיים דיון מפורט בנוגע לראיות, ובסיומו, בעמ' 10 לפרוטוקול, נכתב מפי ב"כ המשיב כי בהמשך להערות בית המשפט הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה לנטען בכתב האישום, ללא כרסום. כך שההסכמה במקרה זה לא ניתנה כלאחר יד אלא לאחר דיון מפורט, ובעקבות התרשמות משותפת של בית המשפט ושל ב"כ המשיב בדבר קיומן של ראיות לכאורה.

אני דוחה, איפוא, את הבקשה לקיים דיון מחודש בנוגע לראיות.

נקבע דיון השלמה, וככל שיהיה מקום לכך סיום, בבקשת המעצר ליום 2.10.19 שעה 11:30.

המשיב יובא משב"ס.

ניתנה היום, י"ט אלול תשע"ט, 19 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.