1

לפניי בקשה לעיון חוזר במסגרתה עותר המבקש לביטול התנאים המגבילים.

ברקע הדברים כתב אישום אשר הוגש ביום 22.11.20 המייחס למבקש ביצוע עבירות של הפרת הוראה חוקית.

בתמצית, כתב האישום מייחס למבקש כי בחודש ספטמבר 2020 התקבלה במתחם שבבעלותו יולדת במטרה ללדת במקום וזאת חרף צו הפסקה מנהלי וחרף קיומה של התווית נגד לביצוע לידת בית בעניינה של היולדת נוכח מצבה הרפואי, במסגרת שהותה במתחם סיפק המבקש ליולדת בשני מועדים אנטיביוטיקה וזאת על אף שהותלה רישיונו לעסוק ברפואה.

ביום 30.11.20 קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה וקבע כי אין מנוס מהרחקת המבקש מהמתחם למרחק שלא יפחת מ-500 מטר.

המבקש אשר לא השלים עם החלטה זו הגיש ערר.

בערר, בהסכמת הצדדים בהתאם להמלצת בית המשפט המחוזי, נקבע כי תנאי ההרחקה מהמתחם יוותרו בעינם אך הותר למבקש בימים א', ג' ו-ה' לשהות במתחם בין השעות 11:00-15:00 ובלבד שלא תשהה באותן השעות אישה בהריון החל משבוע 33 או אישה המגיעה ללדת.

בשולי החלטתו ציין בית המשפט המחוזי שככל והמבקש יפגין עמידה בתנאים ראוי יהיה לשמוע את בקשת ההגנה לעיון חוזר בתוך כחודשיים שלושה.

2

בחלוף כארבעה חודשים, בחודש מאי 2021, הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר שסופה הסכמת הצדדים להרחבת השעות והמועדים בהם הותר למשיב לשהות במתחם (מדי יום בין השעות 11:00-17:00) וזאת תחת התנאים אותם קבע בית המשפט המחוזי. וכן הוזכר כי נאסר על המבקש לתת טיפול רפואי ושאינו רפואי לנשים הרות.

בחלוף כחודשיים, בחודש יולי 2021, הגיש המבקש בקשה נוספת לעיון חוזר שסופה הסכמה נוספת לפיה המבקש יוכל לשהות במתחם ללא הגבלת ימים ושעות ובלבד שלא תשהה במקום אישה בהריון החל משבוע 33 ואילך ו/או אישה יולדת. עוד הוסכם כי ככל שתגיע אישה כזו על המבקש לעזוב את המתחם ללא שיהוי. וכן התחייב המבקש, לא לקבל במתחם אישה לכל בדיקה או טיפול ואף לא להיות נוכח באותה העת.

עתה, בחלוף 11 חודשים מאת ההקלה האחרונה עותר המבקש להסיר את ההגבלה - כך שלא יהא חייב לעזוב את המקום ככל ומגיעה אישה הרה למתחם.

לטענת המבקש, בנחלתו ישנם שלושה מבנים האחד בית מגוריו של המבקש, השני מבנה קטן אשר שימש את המבקש כמרפאה לפני שנשלל רישיונו והשלישי מתחם חדרים אותם שוכרות ממנו יולדות ודולות ללידה ביתית.

ב"כ המשיבה מתנגד להסרת המגבלה לפיה על המבקש לעזוב את המתחם ככל ומגיעה למקום אישה הרה, וזאת מן הטעם כי כנגד המתחם (השלישי) ישנו צו סגירה בתוקף (משנת 2018) ועל כן, כל עוד החדרים במתחם מושכרים לנשים הרות לצורך לידה המבקש מפר את צו הסגירה שהוצא בהליך אחר.

וראוי שדברי ב"כ המשיבה בדיון יובאו כלשונם: " יש למקום צו סגירה, צו הסגירה אוסר על קבלת נשים ללידה במקום, חד משמעית, צו הסגירה הוא לא לאילן הלוי, הוא למתחם, לאילן יש התליה על הרישיון, למקום יש צו סגירה מנהלי שעומד בתוקף גם היום, זה שעומדת עתירה נגד הצו זה לא מאיין את תוקפו של הצו..."

במהלך הדיון, פעם אחר פעם שאלתי וחקרתי מדוע אם כן, ככל ויש בידי המשיבה, מזה ארבע שנים, צו סגירה בתוקף כנגד המתחם בו מתקיימת (כך לטענת שני הצדדים) פעילות מיילדותית, המשיבה לא טורחת לאכוף את הצו, לבצע חקירה או לפעול בכל דרך חוקית אחרת הקיימת לרשותה.

שאלתי זו נותרה ללא כל מענה או הסבר שיהא בו כדי להניח את הדעת.

3

על כן, על אף טענת המשיבה לפיה בהליך אחר הוצא צו סגירה למקום (כבר בשנת 2018) הואיל ולא פעלה לאכיפת הצו מטעמים השמורים עימה, לא ברור מדוע עתה במסגרת הליך זה מבקשת להמשיך לכפות על המבקש לעזוב את ביתו כל אימת ואישה הרה מגיעה למתחם.

סוף דבר, באיזון הראוי בנסיבות העניין כמפורט לעיל, נוכח חלוף הזמן מעת השתת התנאים המגבילים למעלה משנה ומחצה במהלכה לא נטען כי המבקש העניק טיפול רפוי או שאינו רפואי לאישה הרה, ובשים לב לכך שההקלה האחרונה בתנאי השחרור הייתה לפני 11 חודשים הגעתי למסקנה כי בשלה העת להקלה מדתית נוספת כך שהמבקש לא יאלץ לעזוב את ביתו ככל ומגיעה אישה הרה למתחם בשעות הלילה, בין השעות 20:00-09:00.

יתר תנאי השחרור יעמדו בעינם, בין היתר, התנאי האוסר על המבקש להעניק כל טיפול רפואי ושאינו רפואי לאישה הרה.

למען הסר ספק, בשולי הדברים מצאתי להבהיר ולהדגיש, כי אין בהחלטה זו כדי לבטל או חלילה לגרוע מכל החלטה שיפוטית או חוקית אחרת ואין בהחלטתי זו כדי להכשיר או להתיר את שנאסר בכל הליך חוקי אחר וכן אין בהחלטתי זו כדי לבטל כל צו ככל שקיים והינו בתוקף.

החלטה זו הנה נקודתית ונוגעת לעניין כתב האישום אשר מונח בפני בלבד והתנאים המגבלים שיש לגזור ממנו.

ניתנה היום, א' סיוון תשפ"ב, 31 מאי 2022, בהעדר הצדדים.