1

 

 

 

 

בקשה למעצר המשיבים 2 ו-5 עד לתום ההליכים נגדם, ולהארכת תוקף תנאי השחרור בעניין המשיבים 1, 3, ו-4.

כתב האישום והבקשה

2

על פי עובדות האישום, ביום 12.1.16, בסמוך לשעה 03.30, פרץ אלמוני לרכבו של המתלונן בעת שחנה ליד ביתו ברחוב הערבה בראשל"צ, הניעו ונסע עמו עד לרחוב סמטת הגן, שם הותירו בחניון. לאחר מכן, בסמוך לשעה 03.50, אותר הרכב על ידי תצפית משטרתית. בשעה 5.51 הגיע רכב מסוג פג'ו, נהוג על ידי המשיב 1, שבו ישבו כל יתר הנאשמים, ונעמד בסמוך לרכב הגנוב. מן הפג'ו ירד המשיב 5, הביט לצדדים, נכנס לרכב הגנוב, וסגר הדלת. השוטרים רצו אל הרכב ותפסו את הנאשם 5 כשידו האחת על ההגה והשנייה על חוטי החשמל. בשלב זה נמלט רכב הפג'ו בנסיעה מהירה, אך נעצר ברחוב סמוך. ברכב הגנוב נמצא מנעול הדלת הימנית עקור, חבק ההגה הוצא ממקומו, מתג ההנעה שבור, מחשב חובר למנוע, ומברג היה מונח בין המושבים. באותן הנסיבות שהה המשיב 5 בישראל ללא היתר כדין, ואילו המשיב 1 הסיע את המשיב 5 שעה שלא היה בידו היתר כאמור. בנוסף, לאחר מעצר החמישה, שיבשו המשיבים 1, 3, ו-5 מהלכי משפט בכך שתיאמו ביניהם גרסאות, בכוונה להכשיל חקירה פלילית.

המשיבים כולם מואשמים בגניבת רכב בצוותא חדא ובחבלה במזיד לרכב. בנוסף, מואשמים המשיבים 1, 3, ו-5 בשיבוש מהלכי משפט. המשיב 1 מואשם גם בהסעת שב"ח, ואילו המשיב 5 מואשם גם בשהייה שלא כדין, בישראל.

בבקשה למעצר עד תום ההליכים, נכתב כי העבירות מקימות עילת מעצר בשל חומרתן והפוטנציאל להסלמה אלימה שלהן. המשיב 1 נדון בשנת 2013 בבית המשפט לנוער בגין עבירות של גניבה מרכב ופריצה לרכב, הוא זה שנהג ברכב הפג'ו ושיבש מהלכי משפט. המשיב 2 הוא אביו של המשיב 1, בעברו 13 הרשעות קודמות בעבירות רכוש חמורות, ושוחרר ממאסרו האחרון בשנת 2012. המשיבה 3 צעירה לימים, אך בעברה הרשעה בעבירה של פריצה וגניבה מרכב, וכן הורשעה בעבירה של הפרת הוראה חוקית, עת שהפרה תנאי שחרור. המשיב 4 נדון בעבר פעמיים בעבירות של החזקת כלי פריצה, עת נתפס בשעות לילה באזור מגורים כשברשותו כפפות ומברגים. המשיב 5 הוא נעדר עבר פלילי, אך שהה בישראל שלא כדין, ונתפס ברכב הגנוב.

טענות המשיבים

ב"כ המשיב 1 הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה, אך טענה לכרסום בראיות, לנוכח היעדר ראיות שיובילו אל האלמוני שגנב את הרכב ממקום חנייתו, עד למקום תפיסתו. בנוסף, טענה כי לא התקיים היסוד הנפשי לעבירת ההסעה, והמשיב 1 אף לא ידע כי בכוונת המשיב 5 לבצע עבירה כלפי הרכב. בעניין מחקרי התקשורת שנעשו, טענה כי אלה אינם קשורים למשיב 1.

ב"כ המשיב 2 הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ואישר כי אמנם כל המשיבים שיקרו בחקירתם, וקיימות גרסאות סותרות ביניהם, בעניין הרקע להגעתם אל הרכב הגנוב. ואולם, לטענתו, חלקו של המשיב 2 הוא הנמוך במדרג כיוון שלא עשה דבר, פרט לישיבתו ברכב, ולא נסתרה גרסתו לפיה, בנו אסף אותו מן האתר שבו עבד. למשיב 2 עבר פלילי מכביד, אך איננו צעיר, ולכן יש מקום לשחררו בהרחקה מאזור המשולש, תוך הטלת ערובות. הוצע להפקיד סך של ח"י אלפי שקלים.

ב"כ המשיבה 3 טען כי עניינה שונה בתכלית, היות שמסרה גרסה סדורה ושיתפה פעולה עם חוקריה. לטענתו, המשיבה היא קרבן, שכן לא ידעה על כוונתם של האחרים, וכך אף עולה מתרגיל החקירה. לפיכך יש מקום להקל את תנאי שחרורה ולהותיר מעצר בית לילי בלבד, כך שהמשיבה תוכל למצוא עבודה. למשיבה אין ערבים מפקחים להציע.

3

ב"כ המשיב 4 טען כי יש ראיות לכאורה, אך חלקו של המשיב 4 מוטל בספק, היות ששמו לא הוזכר על ידי מי מהמעורבים, אלא בתור "החבר" של אביו של המשיב 1. המשיב 4 טוען כי עלה לתומו לרכב, בתחנת הדלק סיירים, ורצה לנסוע לביתו בתל שבע. נטען כי לא בכדי שוחרר המשיב בשלב החקירה, ויש לבטל כעת את מעצר הבית.

ב"כ המשיב 5 הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אך טען כי אין לייחס לו עבירת שיבוש החקירה, היות שהמשיב 1 הוא שפנה אליו ולא להיפך. ביחס לגניבת הרכב, המשיב מכחיש כי ירד מרכב הפג'ו וטוען שהיה במקום ונכנס לתוכו כדי להתחמם. נטען כי אין היגיון בכך שהמשיב יוותר במעצר למרות שאין לו כל עבר פלילי, בשעה שהמשיבים האחרים שוחררו, למרות קיומו של עבר פלילי בעניינם. בייחוד, הפנה לכך ששוחרר המשיב 1 אף כי הוא נחשד בעבירה של הסעת שב"ח, שהיא חמורה מן השהייה שלא כדין, עצמה. המשיב 5 הציע כי יוטלו ערובות כספיות, או לחילופין כי ישוחרר בתנאי מעצר בית בישראל.

ראיות לכאורה

לאחר עיון בתיק החקירה, אלה מסקנותיי:

א.      על פי דו"חות הפעולה ובפרט אלה של מרט גרינברג וקובי לזר, נמסרה הודעה למוקד המשטרה על גניבת רכב המתלונן, בשעה 03.28. הרכב אותר בשעה 03.50 ברחוב ניר דוד, ונערכה תצפית לעברו. בשעה 05.51 דיווח גרינברג על רכב הפג'ו שהגיע למקום וממנו ירד אדם (המשיב 5) ונכנס לרכב הגנוב. משמעות הנתונים הללו היא, כי לא נכון שקיים חלל ראייתי בין שעת גניבת הרכב מן החנייה, ועד השעה 05.51, כפי שטענו ב"כ המשיבים. לכל היותר קיים "חלל ראייתי" בין השעה 03.28 ועד 03.50, אך לא מצאתי כי יש לו משמעות המשליכה על איכות הראיות המפלילות, כפי שיפורט.

ב.       אינני מקבלת את הטענה לפיה חל כרסום ראייתי כתוצאה מאי ידיעה בדבר זהותו של האלמוני שגנב את הרכב בראשונה. ראשית, הניסיון מלמד כי ככל הנראה המדובר בגניבה שתוכננה להתבצע בשלבים, כך שהרכב הוזז ממקום חנייתו, על מנת להקל על הכנתו לקראת גניבתו בידי הכנופיה שהגיעה בשלב המאוחר. שנית, גם באין ראיות לעניין זהות הגנב בשלב הראשון, אין בכך כדי למעט אף כמלוא הנימה מעוצמת הראיות כנגד המשיבים, שהגיעו אל הרכב על מנת לגנבו מן המקום בו הושאר.

4

ג.        על פי הדו"חות, רכב הפג'ו הגיע ישירות לקרבת הרכב הגנוב, ללא היסוס או השתהות. בכך יש כדי ללמד כי יושבי הרכב, ובפרט הנהג, ידעו היטב לאן מועדות פניהם, ונעצרו במקום שאליו התכוונו להגיע. יותר מזה, מיד כשפתחו השוטרים בריצה לעבר המשיב , החל רכב הפג'ו בניסיון הימלטות. אילו היתה נכונה גרסת המשיבים לפיה לא ידעו על כוונות המשיב 5, מה להם כי יימלטו?

ד.       לדעתי, עיון בחומר החקירה מעלה קיומן של ראיות לכאורה כנגד כל אחד מן המשיבים, כפי שיפורט להלן.

ה.      בעניין המשיב 1 נתמכת הבקשה בצירופם של אלה: העובדה שהמשיב נהג ברכב הפג'ו וידע להגיע אל הרכב הממתין להם; תרגילי חקירה מתומללים, בהם מתועדים ניסיונותיו הנמרצים לתאם גרסאות עם המשיבה 3 ועם המשיב 5; עדות המשיבה 3 בה טענה כי היתה שתויה במהלך הנסיעה לראשל"צ, ולא ידוע לה מי השתמש במכשיר הטלפון שלה, אך ייתכן שהיה זה המשיב 1. באופן כללי, במהלך כל חקירותיו הקפיד המשיב 1 לטעון שוב ושוב כי היה שתוי "בסטלה" ולכן לא שם לב לפרטים בדרך הנסיעה, אך אין כל עקבות לכך שהיה שתוי בעת שנעצר. כמו כן, הוא טוען כי המשיבה 3 היתה שתויה ולא ידעה מה התרחש, אף כי היא מסרה גרסה מסודרת משלה. בעימות עם המשיבה 3, טען באופן מופרך כי כשהעלה את המשיב 2 (אביו) לרכבו, לא שם לב האם עלה אתו אדם נוסף, וטענתו זו נשמעת כניסיון להרחיק עצמו מן המעורבים, בכל מחיר.

ו.        הראיות נגד המשיב 2 נשענות על נוכחותו ברכב הפג'ו, בנסיבות מחשידות עד למאד. לפי גרסתו סיים את עבודתו בשעה 05.00 למרות שהוא אמור לעבוד עד 06.00, וזאת כיוון שיצא "להביא כסף", אך עניין זה לא הוסבר על ידו, היינו: ממי ומהיכן התכוון להביא כסף בשעה זו שלפנות בוקר. מצד שני, המשיב 2 טען שרצה לנסוע לבאר שבע, ולשם כך נעזר בבנו (המשיב 1) שהיה בכלל בטייבה. לא הוסבר בשום אופן, לשם מה היה עליו לנסוע לבאר שבע לפנות בוקר, כשמקום מגוריו בטייבה. יותר מזה נשמעת מופרכת טענתו לפיה היה בדואי נוסף בתחנת הדלק שבה עצרו, והוא רצה לנסוע עמם לבאר שבע. בייחוד נשמעת גרסתו מופרכת, שכן אין בה הסבר כיצד הגיעו לראשל"צ, אם היו בדרכם לבאר שבע. אם לא די בכך, נתפס המשיב 2 בשקרים שונים בעניין המקום שבו עלתה המשיבה 3 לרכב, ובעניין מקום הצטרפותו של המשיב 4. כמו כן, קיימות ראיות לכך שהתקיים קשר טלפוני בינו לבין המשיב 5, מה שמלמד על היכרות קודמת ו/או לכל הפחות על מעורבותו של המשיב 2 בניהול האירוע, בניגוד גמור לגרסתו.

5

ז.        בעניין המשיבה 3 נסמכת התביעה על נוכחותה ברכב הפג'ו, לאחר שהצטרפה אל המשיב 1. יש לשים לב לכך שלפי דבריה, ישבה במושב הקדמי, מכך עולה שהיתה אמורה להיות מודעת למתרחש לפניה. המשיבה טענה כי היתה שתויה, אך מצד שני, ידעה למסור גרסה מסודרת אודות השתלשלות העניינים. מעבר לכך, מתמלילי תרגילי החקירה בינה לבין המשיב 5 עולה תיאום גרסאות, מה שמעיד על מעורבותה בעבירות. המשיבה לא הכחישה שיצאה שיחת טלפון ממכשיר שלה, אל המשיב 5, וכן אישרה שהיו חמישה ברכב, ואחד ירד דקות לפני שנעצרו, מה שמתיישב עם נתוני התצפית המשטרתית. היא אף טענה כלפי המשיב 1 ש"דפק אותה" בפרשה, מה שמעיד על תודעת אשם. אמנם, באחת השיחות שתומללו, נראה שהמשיבה מביעה כלפי המשיב 1 שאלה לפי תומה: "באמת באתם לגנוב את הרכב?", וכן מנסה לעורר את תובנת המשיב 1 לכך שמסרה גרסה בחקירתה, וקיים פער של ממש בין מה שמסרה, לבין מה שהמשיב 1 רצה שתמסור (מסמך 90). מצד שני, בתמליל המלא של אותו תרגיל, נראה כי היא "בונה גרסה" יחד עם המשיב 1, כאילו התכוונו לנסוע לבאר שבע, ומתאמת אתו את ההסבר להגעתם למקום האירוע: המשיבה שואלת: "אז מה עשינו? למה עצרנו בראשון?", ואילו המשיב 1 עונה "לא יודע, סתם אמרתי, נעשה סיבוב...". המשיבה גם נשמעת אומרת שהיא יודעת לשקר בחקירות. לאלה יש להוסיף את העובדה שכאשר עומתה עם תוצאות מחקרי התקשורת, העדיפה לשמור על שתיקה (הודעתה מיום 20.1.16)

ח.      גרסת המשיב 4 נשמעת מופרכת, אף היא. לטענתו, סיים עבודתו ביום שקדם לאירוע, בשעות הצהריים, ומאז שוטט בעצם, ממקום למקום, בין תל אביב לצומת אזור, ממסעדה לבית קפה ומשם לקיוסק, בו שהה משעה 23.00 עד 02.30, ואז יצא להליכה ברגל, לכיוון כביש 4, שם הצטרף ליתר המעורבים, לפנות בוקר. קורותיו במהלך הלילה נשמעים בלתי הגיוניים, בייחוד לנוכח טענתו לפיה הוא עובד, והרי אם כך, צריך היה ללון ולהשכים לעבודתו.

לצד האמור, אני מסכימה עם ב"כ משיב 4, בטענתו לפיה מתקבל הרושם כי מעורבותו של המשיב 4 בעבירות היתה מינורית יותר, ולו מן הטעם שלא נאספו ראיות אודות קשריו עם יתר המעורבים, בטלפון או אחרת, במהלך ליל ביצוע העבירות. כמו כן, הוא לא היה מעורב בניסיונות לשיבוש החקירה. אמנם נטען כי מכשיר נייד שנתפס בפג'ו כנראה היה שייך לו, אך עניין זה לא בורר עד תום. בעצם, שעה שהקשר בין יתר המעורבים למעגל הפנימי של העבירה הוא מובהק, הרי הקשר של המשיב 4, עמום מעט יותר.

6

ט.      המשיב 5 מופלל בראיות טובות, בכך שהוא זה אשר נכנס בגופו לרכב הגנוב, שהמתין לכנופיה ברחוב ניר דוד. גרסאותיו באשר לקורותיו באותו הלילה נשמעות מופרכות מן היסוד, הן באשר למשך שהותו בישראל (גרסה ששונתה בכל פעם מחדש), הן באשר לחיפושי העבודה שלו, והן ביחס לטעם לכניסתו לתוך הרכב הגנוב, כאילו על מנת להתחמם. המשיב 5 הכחיש שירד מן הפג'ו והכחיש היכרות עם המשיב 1, אך כאמור, גרסאותיו הן פרי של תיאום גרסאות (מתועד היטב) עם המשיב 1, עניין שהוכחש על ידי שניהם בעימות. קיימות ראיות לכך שהיה קשר טלפוני בין המשיבים 1 ו-5 עובר לגניבת הרכב, ואמנם המשיב 5 מאשר בחצי פה כי טלפן "לאנשים, כדי לדעת איפה עבודה" והתחיל "להתקשר כדי להסביר לי את הדרך איך ללכת איך לנסוע". המשיב לא ידע להסביר את ההתקשרויות בשעות שלפנות בוקר. כשמוטחים בו החשדות, הוא אינו שולל אותם מכל וכל, אלא עונה "לא יודע".

י.        מעיון בתיק עולה כי ישנן ראיות טובות לתיאום גרסאות בין המשיבים , 3,1 ו-5, באופן העולה כדי שיבוש החקירה, הן על פי דו"ח תמלול מיום 14.1.16, והן על פי תמלול תרגיל חקירה (מסמך 89), וכעולה מחקירותיהם.לדעתי אין נפקא מינה מיהו שיזם את תיאום הגרסאות, כל זמן שפנייתו זכתה לשיתוף פעולה מצד בן שיחו, על כן אני דוחה את הטענה לפיה לא היה המשיב 5 מעורב בשיבוש.

יא.    ההתרשמות הכללית מן הראיות היא של נוכחות בעלת אופי פלילי של כל החמישה שהיו ברכב הפג'ו. ההסברים השונים שנמסרו לעניין הנוכחות יחדיו, לפנות בוקר, ברכב שממנו ירד המשיב 5 ונכנס לרכב הגנוב, אינם משכנעים בלשון המעטה. לדעתי, בנוכחותם המפלילה במקום יש כדי להעביר אל כתפיהם את הנטל המתבקש למתן הסבר, שהרי ההסבר מצוי בידיעתם המיוחדת. ואולם, המשיבים כשלו במתן הסבר שכזה, איש איש כמידת שקריו והסתבכותו.

יב.    לא יכול להיות ספק בקיומן של ראיות לכאורה לעבירת השהיה שלא כדין, שביצע המשיב 5, זאת על פי תע"צים שבתיק החקירה.

יג.     נותרתי בספק לעניין קיומן של ראיות לכאורה לעניין עבירת הסעת השב"ח המיוחסת למשיב 1. אמנם, המשיב הוזהר בחשד לביצוע עבירה זו בחקירה מיום 20.1.16, אך לא נשאל כל שאלות בעניין זה בגוף החקירה, ולא מסר כל גרסה. יש לזכור כי המשיב הכחיש כל קשר למשיב 5, ולא נטען כי העלה אותו לרכבו באזור תפר.

לצד זה, לאחר שקילת מכלול הראיות, אני סבורה כי עניין עבירת ההסעה אינו מכריע בשלב הנוכחי, לאור קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות העיקריות בפרשה.

יד.    לאחר כל האמור, אני סבורה כי קיימות ראיות לכאורה בעניינם של המשיבים כולם.

 

7

עילת מעצר

ההלכות בעניין עילת המעצר של מסוכנות בעבירות רכוש הן ידועות, ואין צורך להרחיב בהן. לא פעם נקבע כי גם עבירת רכוש יחידה יכולה לגבש עילת מעצר, קל וחומר כשהמדובר בעבירות שבוצעו בנסיבות מחמירות, בחבורה או באופן מתוחכם (בש"פ 45/10 מסארוה נ' מד"י (8.1.10); בש"פ 6172/12 אביחסרה נ' מד"י (28.8.12).

בענייננו, המדובר בחבורה נחושה שנקבצה לשם ביצוע העבירות, תוך הסתייעות בשוהה שלא כדין. בנוסף, מן הראיות עולה כי המדובר בעבירות שתוכננו מראש, בתחכום, שהרי המדובר בגניבת רכב דו שלבית, כך שהרכב ניטל ממקום חנייתו והוכן לגניבה על ידי אלמונים, ולאחר מכן הגיעו המשיבים על מנת לסיים את המלאכה.

אל הנסיבות האמורות מצטרפת התנהלותם של המשיבים 1, 3, ו-5 בעת חקירתם, שם הוכיחו כי אין עליהם מורא הדין, ולכאורה ביצעו עבירה של שיבוש החקירה.

המשיב 5 הגדיל וביצע את העבירות תוך שהיה שלא כדין בישראל, וזאת לצורך עברייני.

לדעתי קמה עילת מעצר נגד כל אחד מן המשיבים.

בעניינו של המשיב 4 קיימת עילת מעצר מופחתת, בשל העמימות המסוימת של מידת מעורבותו.

 

הכרעה

המשיבים 1, 3 ו-4, שוחררו עוד בשלב החקירה, בתנאי מעצר בית וערבויות, אך באי כוחם ביקשו להקל בתנאי השחרור. המשיבים 2 ו-5 נותרו במעצר ובאי כוחם עתרו לשחרורם.

המשיב 1 צעיר לימים (יליד 1994), אך נדון בעבר פעמיים בבית המשפט לנוער. בשנת 2010 נדון בגין עבירה של סיכון חיים ובשנת 2013 נדון בגין עבירות רכוש כלפי רכב. בשני המקרים נמנע בית המשפט מהטלת מאסר בפועל עליו.

המשיב נתון במעצר בית מוחלט בפיקוח, לאחר שהפקיד ערובות.

לנוכח חלקו הארי בפרשה, וחומרת העבירות, אינני מוצאת לנכון לשנות בשלב זה מתנאי שחרורו, ואני מאריכה אותם עד תום ההליכים.

יחד עם זאת, לנוכח גילו הצעיר והעובדה שזהו מעצרו הראשון, אני רואה לנכון להורות על עריכת תסקיר מעצר בעניינו.

8

המשיב 2, כבן 58, ובעל עבר פלילי מכביד ביותר, בעבירות רכוש ואלימות, בגינן ריצה מאסרים בפועל. לאחרונה ריצה 30 חודשי מאסר בפועל, בגין עבירות רכוש, אך בכך לא היה כדי להרתיעו.

המשיב לא בחל בשיתוף פעולה עם בנו הצעיר למטרות עברייניות, ובכך משנה חומרה בעניינו. לנוכח עברו המכביד ביותר בעבירות רכוש מסוג פשע, לא יוכל המשיב להישמע בטענה שנוכחותו ברכב עם יתר חברי הכנופיה היתה תמימה, ויש להניח שמפאת גילו היה לו מעמד משפיע על האחרים.

לדעתי, חומרת העבירות שבוצעו כאן, כשהמשיב 2 הוא "המבוגר שבחבורה", אינה מאפשרת להורות על שחרורו בתנאים, שכן מסוכנותו רבה. אילו הוכח כי קיימת אפשרות לחלופה משקמת וסגורה, ייתכן שהייתי שוקלת את הדבר, אך לא הוצעה כל הצעה שכזו.

אציין כי ב"כ המשיב הציע הפקדת ערובה במזומן, אך לאחר שעיינתי בחומר החקירה ובגיליונו הפלילי, מסקנתי היא שאין מקום להורות על שחרורו.

אשר על כן, יש מקום למעצרו עד לתום ההליכים נגדו.

המשיבה 3 צעירה לימים (ילידת 1993), אך נושאת על שכמה עבר פלילי משמעותי. בשנים 2011 עד 2013 הורשעה מספר פעמים בעבירות רכוש חמורות, ואף ריצתה מאסר בפועל למשך 16 חודשים. לאחרונה הורשעה בעבירה של הפרת הוראה חוקית, ונדונה למאסר על תנאי. בכל אלה לא היה כדי להרתיעה.

המשיבה נתונה בתנאי מעצר בית בפיקוח, בבית משפחת המשיבים 1-2, וכן הופקדו בעניינה ערובות.

אינני מוצאת לנכון להקל בתנאי שחרורה של המשיבה בשלב זה, מה גם שנמסר כי אינה עובדת, כך שלא קיים צורך קונקרטי ליציאה ממעצר הבית כרגע.

לנוכח גילה הצעיר אני רואה לנכון להורות לשרות המבחן לערוך תסקיר מעצר בעניינה ולשקול האפשרות וההתאמה להקלה בתנאים.

המשיב 4 יליד שנת 1992, ונושא על שכמו עבר פלילי משמעותי. בשנת 2015 נדון בגין נהיגה בפסילה והוטל עליו מאסר למשך 9 חודשים. בנוסף, נדון בגין עבירה של החזקת כלי פריצה, והוטלו עליו 3 חודשי מאסר על תנאי שהם בני הפעלה בענייננו. בכל אלה לא היה כדי להרתיעו.

המשיב משוחרר בתנאי מעצר בית מוחלט בפיקוח, וכן הופקדו בעניינו ערובות.

לצד קביעתי בדבר קיומן של ראיות לכאורה כלפי המשיב, ציינתי כי ההתרשמות היא שחלקו מינורי יותר במידה מסוימת, שכן בחומר הראיות נותר חלקו עמום משהו. כמו כן, קבעתי כי עילת המעצר בעניינו, מופחתת מעט.

9

לנוכח עברו הפלילי אינני מוצאת לנכון לשנות מתנאי שחרורו בשלב זה, אך אני מוצאת לנכון להורות על מתן תסקיר מעצר בעניינו, שיבחן את התאמתו ליציאה לעבודה.

לדעתי, ככל שימליץ שרות המבחן על כך, יהא מקום לשקול בחיוב יציאתו לעבודה, בתנאים.

המשיב 5 יליד 1992, ללא כל עבר פלילי.

לצד האמור, חלקו בעבירות מכריע, בכך שהיה נכון לשהות בישראל שלא כדין, למטרה עבריינית. יתרה מזו, הוא זה אשר ההין להיכנס בגופו לרכב הגנוב, ויש להניח כי אלמלא נתפסה החבורה, היה נוהג ברכב (כנראה ללא רישיון וביטוח ישראליים), וגונב אותו במו ידיו.

אם לא די בכך, המשיב היה שותף לשיבוש החקירה ובכך לימד כי אין עליו מורא הדין.

שמעתי ברוב קשב את טענות ב"כ המשיב לפיהן אין זה הוגן שיוותר במעצר רק לנוכח היותו תושב האזור, שעה שיתר המעורבים שוחררו, הגם שביצעו עבירות חמורות משלו. ואמנם, אני סבורה כי חלקו של המשיב בעבירות, אינו גדול מזה של המשיב 1, ששוחרר בתנאים.

בנוסף, אני לוקחת בחשבון את העובדה שלא בוצעו על ידי המשיב עבירות אלימות, והאירוע לא היה כרוך במרדף או עימות עם השוטרים, כפי שהיה למשל בעמ"ת 9072-02-16 מד"י נ' מואפי (4.2.16), שם שקל בית המשפט המחוזי נסיבה זו, ובעיקר בשלה, הורה על מעצר עד תום ההליכים, בנסיבות דומות.

לאחר שעיינתי בפסיקה שהוגשה מטעם המשיב אשר יש בה כדי ללמד כי לעתים אישר בית המשפט שחרורם של תושבי האזור, גם כשהמדובר בעבירות רכוש (עמ"י 35398-03-15 מד"י נ' עכליב (16.3.15) עמ"י 20836-09-15 מד"י נ' אבו חדיד (10.9.15), וכן לנוכח גילו הצעיר, ושחרורו של המשיב 1, אני רואה לנכון להורות על שחרור, בתנאים הולמים שיהא בהם כדי להבטיח התייצבותו למשפטו, בהתאם לפסיקה שהגיש ב"כ המשיב (למשל: מ"ת 41350-02-13).

 

סוף דבר

1.     אני מורה על מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים.

2.     תנאי השחרור שהוטלו על המשיבים 1, 3, 4 יעמדו בעינם.

3.     אני מורה לשרות המבחן להכין תסקיר מעצר בעניין המשיבים 1, 3, ו-4.

10

4.     אני מורה כי המשיב 5 ישוחרר אם יעמוד בתנאים הבאים:

א.         2 ערבויות צ"ג על סך 30,000 ₪ כל אחת. הערבויות יחתמו על ידי ערבים ישראליים בעלי כתובת קבועה בישראל.

ב.         ערבות עצמית בסך 30,000 ₪.

ג.          הפקדה במזומן, בסך 20,000 ₪.

ד.          אני מודיעה למשיב 5 כי דיון בעניינו יתקיים בבית משפט השלום בראשל"צ, בפני כב' השופט הימן ביום 8.3.16 בשעה 11.00.

 

על המשיב לדאוג עבור עצמו לאישור כניסה לישראל , לפחות שבועיים מראש, במת"ק, שאם לא כן תחולט ההפקדה.

אם לא יעמוד המשיב 5 בתנאים, יובא בפני שופט תורן, תוך 48 שעות.

 

5.     קובעת לקבלת תסקירי מעצר בעניין המשיבים 1, 3, ו-4 ליום 28.2.16 , בשעה 8.30.

6.     המשיבים מוזהרים בחובת ההתייצבות.

 

 

 

ניתנה היום, א' אדר א' תשע"ו, 10 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.