1

לאור החלטת בית המשפט המחוזי בערר שהוגש (עמ"ת 60967-12-15) מיום 29.12.15 ובהתאם לה, הריני להבהיר את הנימוקים שהביאוני להחלטה בדבר מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני מבלי להפנותו אל שירות המבחן תחילה, לצורך קבלת תסקיר מעצר.

בהחלטתי מיום 23.12.15 ולאור הסכמת הצדדים בדבר קיומן של ראיות לכאורה, קבעתי כי מתקיימת במקרה זה עילת מסוכנות, באשר המשיב מצטייר כמי שעלול לסכן את שלומה של המתלוננת ויתכן שאף את שלום ילדיהם המשותפים.

יחד עם זה, כך ציינתי, מדובר במי שאין לו הרשעות קודמות בעברו והמפקחים שהוצעו מטעמו - אחיו אמו, הותירו עלי את הרושם כי הם מבינים את חומרת מצבו, כמו גם את משמעויות משימת הפיקוח עליו וכי הם רוצים מאוד לסייע לו לצלוח את הליך הגירושין מהמתלוננת, שככל קשה לו במיוחד.

במצב דברים זה סברתי כי מעצר המשיב באיזוק אלקטרוני בפיקוח אחיו ואמו, להבדיל משחרורו לחלופת מעצר, יאפשר את השגת תכלית המעצר.

2

לאור הרושם החיובי מאוד שהותירו עלי המפקחים המוצעים במהלך הדיון שהתקיים בפני, מידת ההבנה הגבוהה שגילה כל אחד מהם למורכבות הסיטואציה ולמשמעויות מעשיו של המשיב עד כה ולנוכח עברו הנקי כאמור, סברתי כי ניתן בשלב זה, להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני בלא קבלת תסקיר מעצר קודם לכן, ויחד עם זה - מאחר שלדעתי מעורבות של שירות המבחן במקרה זה לאור אופיו - לרבות צו פיקוח מעצר - חיונית ונחוצה היא, הוריתי על הגשת תסקיר מעצר בהמשך.

השאלה באלו מקרים יש להזמין תסקיר מעצר טרם קבלת החלטה בדבר מעצרו של אדם או שחרורו לחלופת מעצר ובאלו מקרים הוא מתייתר, נדונה בפסיקה לא אחת. בהקשר זה נכתבו בשעתם (עוד בטרם הוסף "חוק הפיקוח האלקטרוני"), הדברים הבאים על ידי כב' השופט עמית, בבש"פ 478/12 אל עאסם נ' מדינת ישראל (ור' גם לאחרונה בבש"פ 27/15 עלי יונס נ' מדינת ישראל):

"קשישים שבינינו יזכרו כי בעבר לא עמד לרשות בית משפט של מעצר הכלי

של תסקיר מעצר, ו'מוסד' תסקיר המעצר הלך והתפתח בעקבות תיקון תשנ"ז

לחוק המעצרים, אשר נכנס לתוקפו ביום 1.1.1998, דהיינו, אך לפני כ-14 שנים

בלבד. ניתן להבין את הנטייה הטבעית של שופט המעצרים להידרש לתסקיר מעצר,

אולם יש לקחת בחשבון כי הדבר יוצר עומס על שירות המבחן, עומס שבתורו גורם

להתארכות ההליכים בתיקים בהם באמת ובתמים יש צורך בתסקיר. לדידי, על בית

המשפט של מעצר להפעיל שיקול דעת ולא להשתמש בשירות המבחן באופן 'אוטומטי'.

יש מקרים שעל פניהם חלופת מעצר לא תסכון, ובמקרה כאמור אין טעם להפנות

לשירות המבחן. יש מקרים שעל פניהם ראויים לחלופת מעצר, ובית המשפט יכול

להתרשם ישירות מהמפקחים המוצעים ומטיב החלופה על רקע המעשה והעושה,

אף ללא צורך לקבל 'גושפנקא' משירות המבחן. אכן, בעולם אידילי, המצב הרצוי הוא

שכל חלופה תיבחן גם על ידי שירות המבחן, אך הרצוי לחוד והמשאבים המצומצמים

של שירות המבחן לחוד. כחלק בלתי נפרד מהתפקיד ומהאחריות הכבדים המוטלים על

שופט המעצרים, שומא עליו לקחת על כתפיו לעיתים את ההחלטה לשחרר לחלופת

מעצר גם ללא תסקיר שירות מבחן...".

3

דברים אלה רלבנטיים בעיני - בשינויים המחוייבים - גם לאופן שבו יש להפעיל את שיקול הדעת במסגרת הוראות "חוק הפיקוח האלקטרוני" בסעיף 22ג.(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכוית אכיפה - מעצרים) השתמ"ב-1982, הקובע כי: "...לא יורה בית המשפט על מעצר בפיקוח אלקטרוני בלא קבלת תסקיר מעצר כאמור בסעיף קטן (א) לגבי עצור כמפורט להלן, אלא מטעמים חריגים שיירשמו..". והרי לא בכדי הותיר המחוקק בידי בית המשפט שיקול דעת לעשות זאת במקרים מן הסוג הזה גם כן, שכן הסתמכות "אוטומטית" על שירות המבחן גורמת לכך שבית המשפט משהה את החלטתו עד לקבלת תסקיר מעצר ובכך מוארך המעצר שלא לצורך.

על רקע עברו הנקי של המשיב כאמור ומאחר שסברתי כי מידת התאמתם של המפקחים שהוצעו נבחנה על ידי באופן שאיפשר לי לתהות על קנקנם כפי הנדרש, הוריתי על מעצרו בפיקוח אלקטרוני בתנאי מעצר בית מלא תחת פיקוחם, מבלי להיזקק לתסקיר מעצר תחילה.

החלטה זו ניתנת מבלי שקיימתי דיון נוסף במעמד הצדדים שכן לטעמי, לאור הדיון הממושך שהתקיים בפני ביום 23.12.15 - דיון בו שטחו ב"כ הצדדים את טענותיהם בפירוט רב, אין בכך צורך.

המזכירות תודיע ההחלטה לצדדים באופן מיידי.

ניתנה היום, י"ח טבת תשע"ו, 30 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.