1

1. בפני בקשה לעיון חוזר, אשר הוגשה על רקע משבר הקורונה, השורר בימים אלו, ולאור החלת התקנות לשעת חירום. המשיבה התנגדה לבקשה וסבורה שאין כל מקום לעיון חוזר, לטענתה המשיב מודה שנכנס לישראל שלא כדין וזאת באופן תדיר (הן לצורכי פרנסה והן בשל קשר זוגי בינו לבין אזרחית ישראלית), המבקש נעצר בטרם החל משבר הקורונה, ולכן הפסיקה שצוינה בבקשה אינה חלה בעניינו.

2. כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של שהייה בישראל שלא כדין והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. במקביל להגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים, בהחלטה מיום 3.3.20 הוריתי על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו לאחר שניתנה הסכמת ב"כ המבקש לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ולמעצרו של המבקש בהעדר חלופה הולמת.

3.הטעם העיקרי עליו נסמכת הבקשה הינו משבר הקורונה ומטעם זה בלבד. בעמ"ת 52905-03-20 ביטון נ' מדינת ישראל (31.3.20),קובע כב' השופט בן טולילה כי קיימת הבחנה ברורה בין אלו שנעצרו לפני משבר הקורונה ובין אלו שנעצרו לאחריו, בהחלטה מפורט כי התקנות לשעת חירום מתייחסות למעצר עתידי שטרם בוצע ולא כזה שהושלם טרם החל מצב החירום.

2

4. מכאן ששיקולי החלופה, שאוזכרו בעמ"ת 39410-03-20 מ"י נ' גברין (ניתן ביום 19.3.20), אינם חלים במקרה הנדון, הואיל והעמ"ת התייחס למעצר חשודים לאחר כניסתם לתוקף של התקנות לשעת חירום. במקרה שבפני הפסיקה המנחה את עניינו של המבקש הינה זו הנוהגת במקרים דומים טרם החלת התקנות לשעת חירום.

5. לפיכך, בשים לב לעבירות המיוחסות למבקש, החשש לשיבוש הליכי משפט והימלטות מהליכי שפיטה נוכח קיומו של מאסר על תנאי בר הפעלה בעניינו, אני סבור כי קיים צורך ככל שיש חלופה הולמת בנסיבות, להידרש אף להטלת הפקדה כספית כפי שמקובל בפסיקה במקרים דומים עובר למשבר הקורונה.

ב"כ המבקש ציין בסעיף 8 לבקשה כי יש להורות על שחרורו של המבקש ולהסתפק בהתחייבות עצמית וערבות צד ג'.

לאור האמור, לא מצאתי לקבוע דיון לעת הנוכחית. ככל שיש בידו של המבקש להציע הפקדה כספית, יגיש ב"כ המבקש התייחסותו בעניין זה תוך 7 ימים. בהעדר קבלת התייחסות נוספת בפרק הזמן דלעיל, תימחק הבקשה.

ניתנה היום, ז' ניסן תש"פ, 01 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.