1

בפניי בקשה לעיון חוזר, שבה מבקש המבקש לצמצם את התנאים המגבילים שבהם הוא נתון.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום שמייחס לו עבירות של חבלה חמורה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים. המבקש לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת עבירות האיומים והתקיפה, ברם טען כי אין בחומר כדי לבסס עבירה של חבלה חמורה, אף לא כדי לתמוך קיומה של חבלה של ממש.

בהחלטה מיום 24.8.22 קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ברם "קיימת חולשה מסוימת" בסיווג המעשה כחבלה חמורה. לאור האמור, ובהינתן מכלול השיקולים, לרבות גילו של המבקש, העדר עבר פלילי והחלופה שהוצגה לבית המשפט, הורה בית המשפט על שחרורו של המבקש בתנאים שכוללים מעצר בית מלא, תחת פיקוחם של שני מפקחים חלופיים.

מאז החלטת השחרור חלפו פחות מחודשיים ולמרות זאת המבקש מבקש לצמצם את התנאים המגבילים שהוטלו עליו. נטען כי חלוף הזמן, לצד העובדה שהמבקש לא הפר את תנאי מעצר הבית, מעידים כי המבקש ראוי לאמון שניתן בו ומטים את הכף לעבר צמצום השעות שבהן עליו לשהות במעצר בית.

2

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בדיון או בקבלת עמדת המאשימה.

בבש"פ 3827/22 לוי נ' מדינת ישראל (20.6.22) נאמרו הדברים הבאים, היפים בשינויים המחויבים גם למקרה שבפני:

"טענת העורר היא כי על פי סעיף 57 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), קיימת חובה לקיים דיון בבקשה לעיון חוזר. התשובה לטענה זו היא כי החובה האמורה קמה רק אם מתקיימים לכאורה התנאים לקיום עיון חוזר, אשר מפורטים בסעיף 52(א) לחוק... ככל שתנאים אלה אינם מתקיימים, ניתן לדחות את הבקשה לעיון חוזר על הסף בהחלטה בכתב, ללא צורך בקיום דיון בנוכחות הצדדים".

ראו גם בש"פ 8264/18 פלוני נ' מדינת ישראל (27.11.18).

בענייננו, העילות המנויות בסעיף 52(א) לחוק המעצרים אינן מתקיימות. לא נטען כי התגלו עובדות חדשות, אין כל אינדיקציה לשינוי נסיבות ולא חלף זמן ניכר מעת שניתנה ההחלטה המורה על שחרורו של המבקש בתנאים מגבילים. בהקשר זה, ראו ההחלטות שלהלן, שבהן קבע בית המשפט העליון שפרק זמן של 3 חודשם (ואף למעלה מכך) אינו בגדר "חלוף זמן ניכר" שעשוי להצדיק עיון חוזר בהחלטה: בש"פ 2466/17 בלומברג נ' היועץ המשפטי לממשלה (9.4.17); בש"פ 1243/16 בויארת נ' מדינת ישראל (10.3.16); בש"פ 5090/15 מוראד חטיב נ' מדינת ישראל (30.7.15); בש"פ 4497/15 חיימוב נ' מדינת ישראל (2.7.15); בש"פ 4314/10 פלוני נ' מדינת ישראל (23.6.10).

לאור האמור, הבקשה נדחית בשלב זה.

המזכירות תעביר לצדדים העתק ההחלטה.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשפ"ג, 18 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.