1

לפני בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996.

1.         נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות מכוח סירוב להיבדק וכן הסעת נוסעים כנהג חדש ללא מלווה. על פי החומר המצוי בתיק, נצפה המשיב ביום 16.1.15 שעה 03.54 כשהוא נוהג ברכב ברחוב בוגרשוב, ת"א ממערב למזרח ועצר את רכבו בצומת עם רח' טשרניחובסקי. בתיק קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב נצפה מחליף במקומות הישיבה עם הנוסע שישב מימינו. על פי האמור בתיק, הדיף המשיב ריח אלכוהול. הוא נדרש לבצע בדיקות לאיתור שכרות אך סירב תוך שימוש לכאורה בלשון בוטה ומשתלחת כלפי השוטרים שנכחו באירוע. המשיב אף התנגד לעיכוב ובעקבות זאת נעצר. בעת נסיעתו, הסיע המשיב לכאורה 4 נוסעים נוספים ברכב וזאת בהיותו נהג חדש, ללא מלווה. המשיב הינו נהג חדש, אוחז ברישיון משנת 2014, וחרף וותק נהיגה קצר זה הספיק לצבור 4 הרשעות בתעבורה. 2 הרשעות הן טכניות באופיין אך השתיים האחרות הן מהותיות ובעלות גוון בטיחותי.

2.         המשיב נעצר ביום 16.1.15 והובא אל בית משפט השלום בת"א לצורך הארכת מעצרו. בית המשפט החליט על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בפיקוח אחיו ובערבויות שונות.

2

3.         ב"כ המשיב הצהיר כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב במיוחס לו. יחד עם זאת טען כי ראיות אלה אינן מגבשות עילת מעצר נגד המשיב ובכל מקרה ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב, הטמונה בנהיגה, באמצעות פסילת רישיונו שלה הסכים ב"כ המשיב. ב"כ המבקשת טען כי נוכח גילו הצעיר יחסית של המשיב בעת ביצוע המיוחס לו כאמור, מן הראוי לקבל תסקיר שיסקור את מצבו.

דיון והכרעה

4.         נוכח הסכמת ב"כ המשיב כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב במיוחס לו אני פטור מלהתייחס בהרחבה לרכיב זה. עם זאת, ובשונה מדברי ב"כ המשיב, אני סבור כי הוכחה עילת המסוכנות במקרה שלפני. במקרה זה, נהיגה כנהג חדש ולא מיומן דיו ללא מלווה היא מסוכנת בפני עצמה. מסוכנות זו מועצמת פי כמה על ידי מצב השכרות בו היה לכאורה המשיב נתון בעת שנצפה נוהג ברכב. אכן, לא בכדי הושווה הנוהג בשכרות למי שמפעיל מכונת מוות נעה ( ראו: רע"פ 3638/12 וקנין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אדגיש כי המסוכנות הניבטת מן המשיב היא הן כלפי נוסעי הרכב שנסעו עם המשיב והן כלפי יתר המשתמשים בדרך.

5.         התנהגותו משולחת הרסן לכאורה של המשיב בעת שנעצר על ידי המשטרה, כפי שהוא עולה מחומר הראיות, מצביעה על שיקול דעת לקוי והייתה עשויה להצדיק, לכל הפחות, את הותרת ההגבלות שהוטלו על המשיב על כנן (השווה: עמ"ת (ת"א) 15314-06-11 מדינת ישראל נ' מוחמד חאליל מחאמיד ( לא פורסם) ).

3

6.         יחד עם זאת, גם אם הוכחה עילת מעצר, שומה על בית המשפט לבחון בכל מקרה אם ניתן להפיג את מסוכנותו של המשיב באמצעים קלים יותר מאשר מעצר בית מלא, בו נתון המשיב לעת הזו. סבורני כי בשים לב לגילו הצעיר של המשיב בעת ביצוע העבירה ולכך שאין בעברו הרשעות של נהיגה בזמן פסילה או עבירות של אי ציות לצווי בית המשפט, ניתן יהיה לאיין את מסוכנותו של המשיב באמצעים חמורים פחות מהותרתו במעצר בית מלא, כפי שהוא כיום. הואיל והעבירות האמורות נעברו לכאורה בשעות הלילה המאוחרות, אני סבור כי בנסיבות מקרה זה ונוכח אופי המיוחס למשיב, ניתן יהיה להסתפק בהותרת המשיב במעצר בית לילי תוך הגדלת הערובה שהופקדה על ידו לצורך קיום תנאי שחרורו תוך פסילתו, כמוסכם על ידו, לנהיגה וזאת עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.

7.         אשר על כן אני מורה כי ההגבלות שהוטלו על ידי כב' השופטת אושרי פרנקל פרוסט בתיק מ"י 32830-01-15 ביום 16.1.15 יישארו בעינן להוציא רכיב מעצר הבית המלא שיצומצם למעצר בית לילי בין השעות 20.00 עד 06.00. בעת שהייתו במעצר בית לילי בין השעות 20.00 עד 06.00 ביום שלמחרת יהיה המשיב בפיקוח אחיו. כמו כן, אני מורה, כי נוסף להפקדה במזומן בסך 3000 ₪ שהופקדה לצורך שחרור המשיב, יפקיד המשיב סך של 2000 ₪ וזאת עד יום 3.3.15 בקופת בית המשפט.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ה, 04 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.