1

בהמשך להחלטה אשר ניתנה היום במסגרת הדיון הורתי על אשפוזו של הנאשם בהתאם לחוות הדעת הפסיכיאטרית מטעם הפסיכיאטר המחוזי.

לאחר תום הדיון במעמד ב"כ הצדדים נחתמה החלטה נוספת המורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

טרם קמתי מכיסאי ולאחר בקשת שב"ס להסדרת תנאי השמירה על הנאשם, שמתי ליבי כי נפלה טעות בהחלטתי מהיום.

להלן החלטה מתוקנת-

2

הסנגורית אישרה קיומן של ראיות לכאורה.

הסנגורית הודיעה כי בכוונת המשיב לברר את אשמתו לפי סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי.

הצדדים לא חלקו על ממצאי חוות הדעת הפסיכיאטרית אשר מצאה את הנאשם בלי כשיר לעמוד לדין ולא בר עונשין בשעת ביצוע המעשים לכאורה. כמו כן המליצה חוות הדעת הפסיכיאטרית על הוצאת צו לאשפוז כפוי.

לפיכך, בהתאם להוראות סעיף 15(א) לחוק לטיפול בולים נפש, השתנ"א- 1991, ניתן צו אישפוז פסיכיאטרי כפוי.

מקום ביצוע מצו האשפוז יהא בהתאם להוראות הפסיכיאטר המחוזי.

מודבר בצו אשפוז אשר תוקפו עד תום הבירור. היה וימצא זכאי, יפקע תוקפו. היה וימצא כי לא זוכה, יחליט בית המשפט שדן בתיק העיקרי בדבר שאלת המשך תוקפו של הצו.

לפיכך, אין מעמדו של הנאשם כעצור עד תום ההליכים, אלא כמי שמצוי תחת צו אישפוז כפוי.

החלטה זו מבטלת כל החלטה קודמת שלי מהיום.

שב"ס יעביר את המשיב לבית החולים "מזרע" "מזור" משם הובא. מיקום ביצוע האישפוז יקבע על ידי הפסיכיאטר המחוזי.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה בדחיפות לשב"ס- אשר יעביר העתקו גם למשיב, לב"כ הצדדים, ולפסיכיאטר המחוזי.

באם ניתן צו מעצר, הרי שהוא מבוטל.

ניתנה היום, ד' שבט תשע"ט, 10 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.