1

בפני בקשה לעיון חוזר במסגרתה עותר המשיב לאפשר את יציאתו ממעצר (בליווי אנשי שב"ס) לצורך קיום דיון במשרד הפנים, בבקשה שהוגשה על ידי אשתו לקבלת אזרחות ישראלית.

אזכיר כי המבקש עומד לדין בגין ביצוע עבירות סמים. הוא עצור עד תום ההליכים. מהבקשה לעיון חוזר עולה כי הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, כי נשמעו טיעוני הצדדים לעונש וכי גזר הדין צפוי להינתן ע"י כב' השופט ש' בנג'ו ביום 15.1.19, בשעות הבוקר.

עוד נטען כי באותו יום, בשעה 11:00, צפוי להתקיים דיון במשרדי משרד הפנים (רחוב פל-ים 15 בחיפה) בבקשת רעייתו של המשיב לקבל אזרחות ישראלית. נטען, כי נוכחותו של המבקש קריטית, וכי אי התייצבותו לדיון עלולה לעכב את ההליכים בעניינה הבקשה לקבלת אזרחות. נטען עוד כי הדיון צפוי להתקיים סמוך לבית המשפט, והבאתו למשרדי משרד הפנים לא תהיה כרוכה במאמץ חריג מצד שב"ס.

2

המבקשת מתנגדת לבקשה, ולתגובתה הכתובה צירפה את עמדת שירות בתי הסוהר. מעמדת שב"ס עולה כי העילה בגינה מבקש המבקש לצאת בלווי ואבטחה - אינה מופיעה בפקודת שירות בתי הסוהר ולפיכך לא ניתן לאשרה. עוד עולה מתגובת שב"ס כי הוצאת המבקש בליווי מצריכה היערכות מיוחדת ובחינת המקרה לגופו, לרבות קבלת התייחסות של משטרת ישראל.

בדיון בפני חזר כל צד על טענותיו.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ונתתי דעתי לעניינו של הנאשם, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

אשר לשאלה הנוגעת למסלול המשפטי המתאים לדון בבקשתו של עצור לצאת ל'חופשה מיוחדת' - בעניין זה הובעה הפסיקה לפיה קיימים שני מסלולים - מנהלי ופלילי. ההעדפה היא כי בקשה מסוג זה תיבחן במישור המנהלי, שכן ההחלטה צריכה להתקבל על פי אמות המידה הנהוגות בשב"ס [ר' למשל בש"פ 6917/12 חבה נ' מדינת ישראל. עוד נקבע, כי גם אם עצור בחר לפעול במסלול הפלילי ולהגיש בקשה לעיון חוזר, הרי שבתי המשפט מחוייבים לבחון את הבקשה על פי נהלי שב"ס [ר' בהקשר זה בש"פ 4474/10 לוי נ' מדינת ישראל (10.6.2010)].

מכל מקום, ובשים לב לאמות המידה והנהלים המעוגנים בפקודות נציבות שב"ס, הרי שלהבנתי דין הבקשה להידחות לגופה. לפי סעיפים 4 ו- 5 לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.10.01, ניתן לעתים לאשר לאסיר [המוגדר בסעיף 3 לפקודה הנ"ל גם כעצור עד תום הליכים] לצאת את בית הסוהר בליווי אנשי שב"ס, ולטובת השתתפות בשורה של אירועים [דוגמת השתתפות באזכרה ליום השבעה/השלושים לאחר פטירת קרוב משפחה מדרגה ראשונה; נישואין של קרוב משפחה מדרגה ראשונה וכיוצ"ב]. יודגש כי יציאה לדיון מהסוג המבוקש על ידי המשיב - אינה נמצאת ברשימה שבסעיפים 4 או 5 לפקודה.

3

נראה לפיכך כי לו הייתה נשקלת בקשת המשיב במסלול המנהלי, הרי שהייתה נדחית נוכח העובדה כי עילת היציאה המבוקשת - אנה מצדיקה היענות לבקשה. יתרה מכך, ובמנותק משאלת המסלול הראוי להגשת הבקשה - הרי שבהליכים המתנהלים על פי המסלול הפלילי (בקשה לעיון חוזר), יש לאפשר למדינה לבחון את מכלול ההיבטים הנוגעים לשחרור לחלופת מעצר. בענייננו, ניתן וראוי היה להגיש את הבקשה במועד מוקדם יותר, על מנת לאפשר למשיבה לבחון את הבקשה, לרבות הסיכונים השונים הנובעים מהיענות לה. נראה, כי לוחות הזמנים לא אפשרו למשיבה לבחון את הבקשה באופן מעמיק, ומהתייחסות שב"ס לבקשה חסרה התייחסות הנוגעת לסיכונים הכרוכים בהוצאת המבקש בליווי ובאבטחה לצורך הדיון המבוקש במשרדי משרד הפנים. משכך הרי שאין לגלגל את הסיכון הנשקף מהמשיב - לפתחו של הציבור.

בענייננו, אין בידי לקבוע במידת הביטחון הדרושה, כי אכן ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב. אף אין בידי להסכים לטענת ב"כ המבקש, ולפיה מדובר ביציאה בליווי שניתן לבצעה בקלות יחסית. המדובר ביציאת הנאשם אל מחוץ לכתלי בית המשפט, אל מקום שאינו מאובטח ברמה הדרושה ואשר נוהגים לפקוד אותו אזרחים רבים.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר בדחיפות את העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ח' שבט תשע"ט, 14 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.