1

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוען של עבירות סמים. תיאור העובדות, והעבירות, הכלולות בכתב האישום, וכן התייחסות לשאלת הראיות לכאורה ועילת המעצר פורטו בהחלטה מיום 1.2.2022, והדיון עתה מתמקד בשאלת האפשרות להורות על שחרור המשיב לחלופת מעצר.

בהחלטה מיום 1.2.2022 ציינתי כי "ספק בעיני אם ניתן במקרה זה להסתפק בחלופה למעצר, טובה ככל שתהא, בשים לב לכמות הסם ולכך שהוחזקה בבית. יחד עם זאת, ובהתחשב בכך שמשך 15 שנה לא עבר המשיב עבירות, ועל פני הדברים ניהל אורח חיים נורמטיבי, לא מצאתי מקום לחסום את דרכו לבחינת עניינו על ידי שירות המבחן, וזאת אך ורק כדי לאפשר לסנגור כלים להציג את מכלול ההיבטים". עוד הבהרתי כי אין בהפניה לקבלת תסקיר כדי ליצור ציפייה וכי תידרש בכל מקרה קביעה האם יש בחלופה כדי לתת מענה למסוכנות.

2

שירות המבחן הגיש תסקיר בעניינו של המשיב. בתסקיר פורטו תולדות חייו של המשיב, הסתבכותו בפלילים, ולצדן הצלחתו לעבוד בחלק מהזמן בעבודה מסודרת ולנהל חיים נורמטיביים. עוד עלה מהתסקיר כי המשיב החל להשתמש בסמים ובאלכוהול מאז גיל 16, ובמהלך השנים עשה שימוש לרעה בחומרים משנים תודעה, אך לאחרונה הפסיק לצרוך כליל חומרים אלו. שירות המבחן הוסיף וציין כי למשיב אין מעגל תמיכה משפחתי. החלופה שהוצעה בדרך של מעצר בית בפיקוח של בני הזוג נ' נבחנה, אך שירות המבחן התרשם כי בני הזוג יתקשו להציב לפני המשיב גבול סמכותי וברור ואף לשמש חלופת מעצר מותאמת. עם זאת, שירות המבחן סבר כי אם המשיב אכן ישולב בקהילה שיקומית סגורה, יוכלו בני הזוג לשמש כ"חלופת ערב מגבה" עבורו. המלצת שירות המבחן הייתה כי "לאור הערכת הסיכון הקיימת בעניינו ללא שילובו בטיפול ייעודי, לאור חלופת הפיקוח המוצעת בעניינו, לאור רצונו בהתערבות טיפולית ולאור הימנעות רבת שנים מאורח חיים פלילי, אנו ממליצים על שילובו של יעקב בקהילה טיפולית ייעודית". בתסקיר משלים נמסר כי המשיב התקבל ל-"בית אור אביבה".

בא-כוח המשיב ביקש לאמץ את ההמלצה ולהורות על שילוב המשיב בקהילה הטיפולית. לטענתו מדובר במהלך הכרחי שיכול להביא לשינוי באורח חייו של המשיב, ולאפשר לו חזרה לחיים תקינים תוך רכישת כלים מתאימים. המבקשת טוענת כי אין כל מקום לשחרור המשיב לחלופה, לא כל שכן לחלופה טיפולית, ובוודאי שאין להורות כן בהליך המעצר. לטענתה החלופה המוצעת אינה יכולה לתת מענה למסוכנות. להשלמת התמונה אציין כי טרם מתן ההחלטה נחקרו המפקחים המוצעים וכן אפשרתי למשיב להתייחס לדברים שהועלו.

השאלה הראשונה שבה יש לדון נוגעת לאפשרות השחרור של המשיב לחלופה טיפולית במסגרת מעצרו. הכלל שנקבע בעניין זה עוד בבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' אשר סויסה, פ"ד סד (3) 101 (2011) (להלן: עניין סויסה), שם נקבע ככלל כי "העיתוי הראוי לגמילה מסמים הוא בשלב גזירת הדין וריצוי העונש ולא בשלב המעצר". בהמשך לכך נקבע חריג בהתקיים שניים או שלושה תנאים והם: כאשר הנאשם החל בגמילה עוד לפני שביצע את העבירה; כאשר פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה הוא גבוה; כאשר יש בהליך הגמילה כדי לתת מענה הולם למסוכנות הנשקפת מהנאשם.

בענייננו לא מתקיים התנאי הראשון, שכן המשיב לא פנה לטיפול טרם מעצרו, וספק אם הוא בכלל נזקק לטיפול כזה, שכן הפסיק לצרוך חומרים משני תודעה.

3

אף התנאי השלישי אינו מתקיים. מהמשיב נשקפת מסוכנות ברמה גבוהה, בהינתן כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירת סחר בסם מסוכן מסוג MDMA בכמות של 992.22 גרם, ולהחזקת כמויות של סמים, מסוגים שונים, בביתו באשדוד. זמינות המשיב לכמויות סם, ואחסון הסמים בביתו מקשים על מתן האמון הנדרש לצורך שחרור לחלופה. לכך יש להוסיף כי לחובת המשיב עבר פלילי (אף אם העבר רחוק יחסית ועבירות הסמים אינם מהעת האחרונה), וכי החלופה המוצעת אינה חלופה סגורה, כאשר השהות בה אינה בתנאי מעצר. היציאה מהקהילה נעשית לפיקוח, שמלכתחילה שירות המבחן, ראה אותו בעייתי (כמפורט בתסקיר).

שיקול נוסף התומך במסקנה כי אין הצדקה לקדם שילוב בקהילה טיפולית במסגרת המעצר הוא כי המדובר בהליך שלא צפוי לארוך זמן רב. ניתן לומר בזהירות המתבקשת כי התשתית הראייתית נגד המשיב היא תשתית מוצקה, ונשענת על עדות סוכן משטרתי וממצאי חיפוש, כך שממילא פרק הזמן שעד לדיון באפשרויות השונות במסגרת ההליך העיקרי, אינו צפוי להיות ממושך (ר' לעניין שיקול זה בש"פ 5131/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (1.8.2021)).

הנה כי-כן, לא מצאתי כי מתקיימים התנאים לשחרור המשיב לחלופת מעצר במסגרת טיפולית בשלב המעצר. עם זאת, מובהר כי אין בכך כדי לחסום את דרכו של המשיב לבקש מבית המשפט לשקול את האפשרות הטיפולית במסגרת ההליך העיקרי, לאחר שתינתן בו הכרעת הדין.

בכפוף לכך, אני מורה על מעצרו של המשיב 8 עד תום ההליכים.

המזכירות תשלח את ההחלטה לבאי כוח הצדדים, לשב"ס ולשירות המבחן

ניתנה היום, י' אייר תשפ"ב, 11 מאי 2022, בהעדר הצדדים.