1

1.         בתאריך 20 ינואר 2016, פסקתי כי יש מקום לעצור את המשיב, נאג'ח סייד, עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.         ב"כ המשיב, עו"ד אילן אזולאי, פנה אלי וביקש לטעון כנגד החלטת המעצר, לאחר שקיבל את חומר הראיות שבתיק מידי המאשימה.

            נעתרתי לקשתו ובדיון שהתקיים ביום 21 לפברואר 2016, טען הסנגור כי יש מקום לשחרר את המשיב מן המעצר כנגד הפקדה כספית ובליווי 3 מפקחים.

3.         לגופו של עניין טען ב"כ המשיב, כי אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב. עם זאת, לא ניתן להתעלם מן הטענה המרכזית של המשיב ולפיה לא הוא אשר נהג ברכב אלא אחיו, אשר נמלט מידי השוטרים.

2

4.         עיינתי שוב בחומר הראיות אשר נאסף אל תיק החקירה, ושוב הגעתי לכלל מסקנה שכנגד המשיב קיימות ראיות לכאורה, אשם אם תמצאנה אמינות הן תבאנה להרשעתו בעבירות המיוחסות לו.

5.         ב"כ המשיב הציג בפני פסיקה בה נעתרו בתי משפט לבקשות סנגורים והורו על שיחרור נאשמים ממעצרם כפוף להפקדה כספית והתייצבות ערבים.

6.         שקלתי שוב את בקשת הסנגור, להורות על שיחרורו של המשיב מן המעצר. אולם החלטתי בסופו של דבר שלא לעשות כן נוכח העובדה שעברו של המשיב מכביד.

            לחובתו עבירות שעניינן אי ציות להוראות שוטר, נהיגה בזמן פסילה בו בוטל עליו עונש מאסר מותנה בן 6 חודשים אשר לא הניאו שלא לשוב ולעבור עבירה נוספת.

            למעשה המשיב נהג ברכב כאשר ניסה להימלט מידי שוטרים, שענה ששני עונשי פסילה רובצים מעליו.

            כמו כן במישור הפלילי, לחובתו הרשעות קודמות.

7.         כאמור, הגעתי לכלל מסקנה שלאור עברו של המשיב ולאור התנהגותו בתיק זה, לא ניתן ליתן בו אמון.

לפיכך החלטתי להותיר את החלטתי בדבר המעצר עד תום ההליכים בעינה.

המזכירות תעביר העתק החלטה זו לשלטונות שב"ס ולב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אדר א' תשע"ו, 25 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.