מ"ת 44153/02/16 – מדינת ישראל נגד עבד עייש,עבד מחאג'נה,עלי חמאד,חליל עספור,חלאד זיינב,מוחמד אטרש
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו |
||
|
|
28 אוגוסט 2016 |
מ"ת 44153-02-16 מדינת ישראל נ' עייש(עציר) ואח'
|
1
|
|
||
בפני |
כב' השופט בני שגיא
|
||
המבקשת |
מדינת ישראל על-ידי ב"כ עו"ד לילך שלום ועו"ד ראאד ענוז
|
||
נגד
|
|||
המשיבים |
1. עבד עייש על-ידי ב"כ עו"ד משה שרמן ועו"ד ירום הלוי
2. עבד מחאג'נה על-ידי ב"כ עו"ד משה שרמן ועו"ד ירום הלוי
3. עלי חמאד על-ידי ב"כ עו"ד יקי קהן ועו"ד וואליד כבוב
4. חליל עספור על-ידי ב"כ עו"ד אורית חיון
5. חלאד זיינב על-ידי ב"כ עו"ד שאדי כבהא
6. מוחמד אטרש על-ידי ב"כ עו"ד משה שרמן ועו"ד ירום הלוי
|
||
החלטה לגבי משיבים 1, 2, 3 ו- 5 |
2
1. על עובדותיו של מקרה זה עמדתי במסגרת החלטתי שניתנה ביום 12.7.16, שם התייחסתי לתשתית הראייתית הרלוונטית, תוך התמקדות במשיבים 3 ו- 5. במסגרת אותה החלטה, התייחסתי לקשיים ראייתיים לא מבוטלים העומדים ביסוד ראיות התביעה, תוך סקירת הראיות הנסיבתיות השונות הקיימות בתיק, וקבעתי כי קיימת תשתית ראייתית נסיבתית הקושרת את המשיבים למעורבות באחד המעגלים הקשורים לאיסוף מידע על המנוח, ויתכן כי גם ברצון לפגוע בו, אולם מדובר בתשתית ראייתית שאינה הדוקה דיה, וציינתי כי להערכתי, פוטנציאל ההרשעה בעבירת רצח, על יסוד תשתית זו, אינו נמצא ברף הגבוה. בנסיבות אלה, קבעתי כי אותה חולשה ראייתית מצדיקה בחינת חלופת מעצר, חרף עוצמתה של עילת המסוכנות הקיימת בעבירות מהסוג המדובר.
2. לאחר שימוע ההחלטה האמורה ביום 12.7.16, הצהירו באי-כוח המשיבים 1 ו- 2 כי הם מסכימים לקיומה של תשתית ראייתית בעוצמה שנקבעה בהחלטה בעניינם של משיבים 3 ו-5 ועתרו לעריכת תסקירי מעצר, וכך הוריתי.
בהמשך, במסגרת ישיבת יום 25.8.16, הצהירה ב"כ משיב 4 הצהרה דומה. הדיון בעניינו נדחה למועד מאוחר יותר, שכן בשלב זה, מדובר באסיר, כך שממילא, אנו נמצאים במישור תיאורטי בלבד.
למען השלמת התמונה, אציין כי משיב 6 נתן הסכמתו למעצר עד תום ההליכים, נוכח היותו אסיר.
3. לשיטת המבקשת, לא ניתן לגזור גזירה שווה בין עוצמת התשתית הראייתית כפי שנקבעה בעניינם של משיבים 3 ו- 5, לבין זו הקיימת בעניינם של משיבים 1, 2 ו- 4. במסגרת טיעונה, הפנתה המבקשת לשני נתונים ראייתיים, אשר לשיטתה, מחזקים את עוצמת התשתית הראייתית.
הראשון - קיומו של מניע (רלוונטי למשיב 1);
והשני - צליעתו של משיב 2 המתיישבת עם הנראה בסרטון שתיעד את אירוע הרצח.
4. ביחס לסוגית המניע, ובהמשך לאותן קביעות שעלו בהחלטתי באשר לתשתית הראייתית, אני נכון להסכים כי ראיה זו בעלת משמעות גבוהה יותר בעניינו של משיב 1, אולם עדיין, אין בה כדי לערער את הקביעה בדבר חולשה ראייתית הקיימת בראיות המבקשת. לציין, כי במסגרת ישיבת יום 21.8.16 התייחס ב"כ משיב 1 לקיומו של מניע חלופי, לאדם אחר, וברור כי הדברים ייבדקו במהלך שלב ההוכחות.
5. ביחס לצליעתו של משיב 2, ולאחר שצפיתי בסרטון שתיעד את אירוע הרצח, אני מתקשה לקבוע כי ניתן להבחין בוודאות בצליעתו של אחד הרוצחים. אבהיר, כי מדובר במקטע מצומצם מאוד של הסרט, בו נראה אחד הרוצחים מתהלך, ויש קושי ממשי לקבוע על בסיס מקטע זה ממצאים שברפואה, בוודאי כאלה אשר אמורים, בבוא היום, להיבחן בפריזמה של ראיה בתיק רצח. יש אף לציין כי לטענת הסנגורים, בסרטון אחר, בו נראה המשיב בבית מלון אורכידאה, לא ניכרת צליעה כלשהי.
3
6. אסכם שני נתונים אלה, ואומר כי לא מצאתי בהם ככאלה המשפרים באופן משמעותי את עוצמתה של התשתית הראייתית, כך שנקודת המוצא להחלטתי הנוכחית, היא אותה חולשה ראייתית הרלוונטית לכל המשיבים.
7. נקודת מוצא של חולשה ראייתית בעוצמה לא מבוטלת, רלוונטית, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון לסוגית בחינת חלופת המעצר - ראה לדוגמא בש"פ 5759/16 מיליאבסקי נ' מדינת ישראל (18.8.2016).
מעבר לאותה חולשה ראייתית, ניתן להביא בחשבון גם את מורכבותו של המשפט, את משך הזמן בו מצויים המשיבים במעצר עד כה (שישה חודשים), ואת משך הזמן בו צפוי להימשך המשפט. יצוין בהקשר זה, כי כתב האישום מונה כ- 111 עדי תביעה, ויש בנתון זה, כמו גם בריבוי הנאשמים, על-מנת להוביל למסקנה כי ניהולו של ההליך צפוי להיות ארוך ומורכב (וראה עניין מיליאבסקי לעיל).
8. על רקע החולשה הראייתית האמורה, ובהתייחס לצפי לניהול המשפט, בחנתי את עוצמתה של עילת המעצר ואת האפשרות להסתפק בחלופה פוגענית פחות ממעצר מאחורי סורג ובריח.
אומר, כי תסקירי שרות המבחן אינם מבשרי טובות מבחינתם של המשיבים 1, 2, 3 ו-5. שרות המבחן התייחס לקיומם של קשרים עברייניים, העדר תובנות ביחס למצבם, דפוסי התנהלות שוליים, מפקחים שנמצאו ככאלה שאינם מגלים הבנה מלאה ועירנות לסיכונים האפשריים, ועל יסוד האמור לעיל, סבר כי אין מקום לבוא בהמלצה למעצר בפיקוח אלקטרוני או לשחרור בתנאי ערובה.
גם עיון בעברם הפלילי של משיבים 1 - 3, מוביל למסקנה דומה ביחס לרמת המסוכנות הנשקפת מהם. בעניינו של משיב 1, יצוין כי מדובר במי שלחובתו הרשעות בעבירות סמים ואלימות; בעניינו של משיב 2 מדובר במי שלחובתו הרשעות בעבירות נשק ואלימות; וכך בעניינו של משיב 3 אשר בעברו הרשעות בעבירות סחיטה, רצח ושוד (בהיותו קטין).
9. לשיטת המבקשת, יש בעוצמת עילת המסוכנות בעניינם של המשיבים, כדי "להתגבר" על אותה חולשה ראייתית, כפי שזו נקבעה בהחלטתי (קביעה אשר אינה מקובלת על המבקשת).
אני מתקשה לקבל עמדה זו.
4
נקבע בפסיקת בית המשפט העליון כי ככל שעוצמת הראיות קטנה יותר, ובחינת חומר החקירה, אפילו בשלב הלכאורי, מעוררת ספקות וסתירות, כך תגדל הנכונות לשחרר לחלופת מעצר [בש"פ 6722/15 ניג'ם נ' מדינת ישראל (26.10.2015) בש"פ 1273/14 דסוקי נ' מדינת ישראל (4.3.2014); בש"פ כיאל נ' מדינת ישראל (27.5.2013) ו-בש"פ 6573/13 אביתר נ' מדינת ישראל (10.10.2013)].
מקובל עלי כי יש ליתן משקל משמעותי לעוצמתה של עילת המעצר בבואו של בית המשפט לבחון חלופת מעצר, אולם, בין הרכיבים השונים, לרבות עוצמת התשתית הראייתית, מתקיימים יחסי גומלין, כך שקיומה של חולשה ראייתית, בוודאי מהסוג שתיארתי בהחלטתי, חייבת להשפיע על אפשרות השחרור, ו"לרכך" את המבחנים הרלוונטיים לבחינת היתכנותה של חלופת המעצר.
כל דרך אחרת זולת מתן משקל משמעותי לחולשה הראייתית, תוביל, לטעמי, לתוצאה שאינה מדויקת דיה.
אבהיר, כי אלמלא העוצמה האמורה של עילת המעצר, ניתן היה לסבור כי השלכת החולשה הראייתית צריכה להוביל לשחרור המשיבים בתנאי ערובה, לרבות בתנאי של מעצר בית מלא. אלא, שעוצמתה של עילת המעצר והאיזון בינה לבין יתר הרכיבים, מוביל למסקנה כי התוצאה הראויה בהליך המעצר, היא תוצאת ביניים, אשר יהיה בה מחד גיסא - לשקף את החולשה הראייתית שנקבעה, אך מאידך גיסא - ליתן ביטוי גם לעוצמתה של עילת המעצר.
באומרי "תוצאת ביניים", כוונתי למעצר בפיקוח אלקטרוני בצרוף לתנאי ערובה מכבידים, כאשר יהיה במכלול, כך לטעמי, כדי לצמצם באופן ניכר את מסוכנותם של המשיבים, ולהפחית את מידת "המוטיבציה" שלהם להפר את התנאים שייקבעו.
אינני רואה להתייחס בהרחבה לטיעוני הסנגורים באשר לסבירות פסילתם של עשרות המפקחים שהוצעו על-ידי שרות המבחן, שכן חזקה על שרות המבחן כי ביצע את מלאכתו נאמנה. יחד עם זאת, אציין כי שוחחתי עם המפקחים במהלך הדיון, הבהרתי להם את חובותיהם, והתרשמתי כי הדברים הובנו וייושמו.
10. באלה הדברים, ראיתי להורות על מעצרם של המשיבים 1, 2, 3 ו- 5 בפיקוח אלקטרוני, וזאת בצרוף לתנאי ערובה, והכל כפי שיפורט להלן.
משיב 1
מעצר בפיקוח אלקטרוני בכתובת: רח' רקם 41 ירושלים, בפיקוחם של אחד המפקחים הבאים: פוקס ליאור דוד ת.ז. 039493515, סורי נעמאת ת.ז. 025857855, זיתון ניהאד ת.ז. 066108135, עיאש סברין ת.ז. 300018736, עייש חיאת ת.ז. 017940933.
כל אחד מהמפקחים יחתום על ערבות צד ג' בסך 500,000 ₪.
5
הפקדה במזומן או ערבות בנקאית בסך 500,000 ₪.
ערבות עצמית בסך 1.5 מיליון ₪.
מוצא בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ. ככל שדרכונו של המשיב לא נתפס במהלך החקירה, על המשיב לדאוג להפקידו עד ליום 1.9.16.
משיב 2
מעצר בפיקוח אלקטרוני בכתובת: מלון אורכידאה אוקיינוס, רח' רמת ים 50 הרצליה, בפיקוחם של המפקחים הבאים: מחאגנה אמאר ת.ז. 033625948, אבו חליפה יוסף ת.ז. 053002770, מחאגנה פאטמה ת.ז. 050875392, שתאת צבי רותי ת.ז. 056096803.
כל אחד מהמפקחים יחתום על ערבות צד ג' בסך 500,000 ₪.
הפקדה במזומן או ערבות בנקאית בסך 400,000 ₪.
ערבות עצמית בסך 1.5 מיליון ₪.
מוצא בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ. ככל שדרכונו של המשיב לא נתפס במהלך החקירה, על המשיב לדאוג להפקידו עד ליום 1.9.16.
משיב 3
מעצר בפיקוח אלקטרוני בכתובת: מלון אורכידאה אוקיינוס, רח' רמת ים 50 הרצליה, בפיקוחם של המפקחים הבאים: חקק יואב ת.ז. 031201403, חמאד זהר ת.ז. 066440694, מנצורה יוסף ת.ז. 053926135, חמאד הנא ת.ז. 054785639.
כל אחד מהמפקחים יחתום על ערבות צד ג' בסך 500,000 ₪.
הפקדה במזומן או ערבות בנקאית בסך 350,000 ₪.
6
ערבות עצמית בסך 1.5 מיליון ₪.
מוצא בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ. ככל שדרכונו של המשיב לא נתפס במהלך החקירה, על המשיב לדאוג להפקידו עד ליום 1.9.16.
משיב 5
מעצר בפיקוח אלקטרוני בכתובת: רח' הספורטאים 10 דירה 9 טירת הכרמל, בפיקוחם של המפקחים הבאים: זיינב סבח ת.ז. 057074122, נניקשווילי סיגל ת.ז. 043053065, מסרי אמירה ת.ז. 027680537, זיינב זכריא ת.ז. 032791790.
כל אחד מהמפקחים יחתום על ערבות צד ג' בסך 500,000 ₪.
הפקדה במזומן או ערבות בנקאית בסך 350,000 ₪.
ערבות עצמית בסך 1.5 מיליון ₪.
מוצא בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ. ככל שדרכונו של המשיב לא נתפס במהלך החקירה, על המשיב לדאוג להפקידו עד ליום 1.9.16.
ניתנה היום, כ"ד אב תשע"ו, 28 אוגוסט 2016, במעמד הצדדים.
בני שגיא, שופט |
