1

המשיב שוחרר על-ידִי לחלופת מעצר עד לתום ההליכים נגדו ביום 9.11.2016. ערר שהוגש על החלטתי ע"י שני הצדדים נדחה (החלטת כב' השופט כרמל בעמ"ת 10090-12-16 מיום 8.12.2016).

ביום 20.12.2016 הגיש ב"כ המשיב בקשה לאפשר למשיב לרצות יתרת עבודות שירות הנזקפת לחובתו, וזאת בגדר שינוי התנאים שקבעתי. ביקשתי את תגובת המשטרה והיא מתנגדת לבקשה.

בקשתו של המשיב אינה אלא בקשה לעיון חוזר בהחלטה, שאך ניתנה ביום 9.11.2016 ואושררה ביום 8.12.2016 ע"י בית המשפט המחוזי. הן אני והן כב' השופט כרמל, התייחסנו בהחלטותינו לעובדה הידועה, שתלויות ועומדות נגד המשיב עבודות שירות שטרם סיים לרצותן (החלטתי מיום 9.11.2016, עמ' 9, ש' 29; החלטת כב' השופט כרמל, ס' 6).

בית המשפט העליון בבש"פ  7146/15 פטר נפלוביץ' נ' מ"י (מיום 5.11.2015) קבע כי :

2

"דומה כי הדעה הרווחת בפסיקה, דעה שאף אני שותפה לה, גורסת כי לא תתקבל החלטה בבקשה לעיון חוזר מבלי שהתקיים בה דיון, אלא במקרה חריג שבחריג שבו באופן מובהק אין ולו ניצוץ ראשוני של התאמה לתנאים לקיומו של עיון חוזר.."  .

בענייננו, לא מתקיים אף לא תנאי אחד מתנאי סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, שכן לא "נתגלו עובדות חדשות", לא "נשתנו נסיבות" ולא "חלף פרק זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". כאמור, כל העובדות היו ידועות בעת מתן החלטתי ובעת שבית המשפט המחוזי נדרש לביקורת על אותה החלטה, והחליט להותירה על כנה.

לפיכך, אין מקום לדון בבקשה והיא נדחית.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ז, 26 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.