1

1.         לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

2.         ביום 16.3.13 הוגש כתב אישום נגד המשיב (ונגד נאשם נוסף) המייחס לו ביצוע מספר עבירות של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 16, לפי ס' 348(ב) בנסיבות האמורות בס' 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. לפי הנטען בכתב האישום, עשה המשיב מעשים מגונים בקטינה בת 14, במועד בלתי ידוע בין החודשים אוגוסט-ספטמבר 2009, בעת שזו ביקרה בקניון בפסגת זאב. נטען שהמשיב דחף את המתלוננת לקיר ונישקה בצווארה, הכניס ידו מתחת לחולצתה וחזייתה ונגע בחזה, הפשיל את מכנסיה וניסה להכניס ידו מתחת לתחתוניה, כל זאת תוך שהמתלוננת מנסה להיאבק בו וזועקת לעזרה. בכל אותה עת עמד הנאשם הנוסף ליד אחת הדלתות ושמר שאיש לא יפריע למשיב לבצע את זממו במתלוננת. מעשיהם של שני הנאשמים פסקו רק כשהגיעה חברתה של המתלוננת וצעקה, אז נמלטו השניים מן המקום.

2

3.         ביום 19.3.15, שנתיים לאחר הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. נטען בבקשה כי מאז הגשת כתב האישום, לא התייצב המשיב ל-11 דיונים שהתקיימו בו (אחד מהם בשל היותו עצור). כן הוצאו נגדו 3 צווי הבאה עם אפשרות לשחרורו בכפוף להתחייבות עצמית וערבות צד ג', שגם הם לא הועילו, כך נטען, להתייצבותו לדיונים. נטען כי התחמקותו החוזרת ונשנית של המשיב מן הדיונים בעניינו, מקימה נגדו עילה למעצר. עוד נטען כי בהתנהלותו כפי שפורטה לעיל גילה המשיב כי אין מקום ליתן בו אמון וכי אין חלופת מעצר שתוכל להבטיח את התייצבותו להמשך הדיונים בעניינו. צוין שהתיק קבוע לשמיעת הוכחות ליום 29.4.15.

4.         ב"כ המשיב התנגד לבקשה. ב"כ המשיב לא היה מוכן להתייחס לקיומן של ראיות לכאורה, לטענתו על מנת שלא לחשוף את קו הגנתו, אך טען כי מדובר בתלונה כבושה וכי קיימים מחדלי חקירה. ב"כ המשיב לא חלק על אופן התנהלותו של המשיב אך טען כי ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרורו לחלופה.

5.         לאחר שעיינתי בראיות, מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב. אלה מיוסדות בעיקרן על עדות המתלוננת וחברתה, על זיהוי ספונטני של המשיב מספר חודשים לאחר האירוע ועל מסדר זיהוי תצלומים בו זיהתה המתלוננת את המשיב. יחד עם זאת, קיים כרסום מסוים בעוצמת הראיות הנעוץ בכך שבתלונתה תיארה המתלוננת את מבצע העבירה כבעל "צלקת על עצמות הלחיים" (הודעה מיום 20.12.09). למשיב אין צלקת על עצמות הלחיים אלא צלקת קטנה בגבה. גם זיהויו של המשיב במסדר זיהוי תמונות נערך כשנה לאחר האירוע (7.10.10), ולאחר שהמתלוננת זיהתה את המשיב, לדבריה, בהזדמנויות קודמות בהן ראתה אותו, אשר באחת מהן הזעיקה משטרה.

6.         התנהלותו של המשיב מקימה עילה למעצרו מחמת התחמקות מהליכי שפיטה. המשיב לא התייצב ל-10 דיונים של בית המשפט. בשל אי התייצבותו, ובחלוף שנתיים ממועד הגשת כתב האישום, טרם נשמעו הראיות בעניינו ובעניינו של נאשם נוסף. התיק קבוע להוכחות ליום 29.4.15 וקיים צורך ברור להבטיח שהמשיב יתייצב לשמיעת ההוכחות, על מנת למנוע מן המתלוננת ומיתר העדים את הצורך להתייצב פעם נוספת לדיון, על המעמסה הנפשית הכרוכה בכך. יחד עם זאת, ולנוכח עוצמת הראיות סברתי שיש להעדיף, בשלב זה, שחרורו של המשיב לחלופה שתבטיח התייצבותו לדיונים בעניינו.

7.         אני מורה, אפוא, על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, אולם המשיב יוכל להשתחרר ממעצרו בכפוף לתנאים הבאים:

א.        הפקדת עירבון בסך 10,000 ₪.

ב.         המצאת ערבות צד ג' של תושב ישראל בעל הכנסה מוכחת ע"ס 10,000 ₪.

ג.         המשיב יתייצב לכל הדיונים במשפטו. מובהר למשיב כי ביום 29.4.15 בשעה 11:30 מתקיימת שמיעת ההוכחות בתיק העיקרי, ועליו להתייצב במועד זה.

3

ד.         המשיב יתייצב לפניי ביום 26.4.15 בשעה 12:00, על מנת לוודא התייצבותו למועד ההוכחות.

יצוין כי המשיב מצוי כיום במעצר בשל ענין אחר. ככל שמעצרו יוארך, על המבקשת להבטיח הזמנתו לדיון באמצעות שב"ס (ור' אי התייצבותו לאחד הדיונים בשל היותו עצור).

ככל שהמשיב לא יעמוד בתנאי שחרורו יובא לפניי ביום 25.3.15 בשעה 11:00.

המזכירות תזמין מתורגמן לדיון הקבוע ליום 26.4.15.

שב"ס יאפשרו למשיב 3 שיחות לשם הסדרת תנאי שחרורו.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ה, 22 מרץ 2015, במעמד ב"כ המבקשת, המשיב ובא-כוחו.