1

 

 

 

מה דינן של ערבויות אשר ניתנו על ידי המשיבים שעה שנטען להפרת חלק מתנאי השחרור בערובה ?

 

1.         בפני בקשה לעיון חוזר ולחילוט ערבויות.

 

2.         הבקשה נסרקה לתיק הת"פ ודיון התקיים בבקשה ביום 18.6.19 במסגרת תיק המ"ת.

 

3.         במסגרת ההחלטה מיום 18.6.19 הורה בית המשפט על קבלת הבקשה לעיון חוזר ומעצר המשיב 1 עד תום ההליכים. עוד הוחלט כי תינתן החלטה בנפרד אשר תישלח לצדדים בבקשת המבקשת לחילוט הערבויות בתיק.

 

רקע :

2

 

4.         כנגד המשיב 1 הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוען של עבירות היזק לרכוש במזיד, תקיפה הגורמת חבלה של ממש - בת זוג, תקיפת בת זוג ואיומים.

 

2.         בד בבד הוגשה כנגד המשיב בקשה למעצרו עד תום ההליכים.

 

3.         במסגרת ההחלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים מיום 16.5.19 קבעתי קיומן של ראיות לכאורה וכן עילת מעצר שהינה סטטוטורית.

 

4.         לאחר ששמעתי המפקחים המוצעים מצאתי כי יש מקום להורות על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים - זאת נוכח העדר עבר פלילי, גיל צעיר יחסית, מעצרו הראשון הממושך, קושי מסוים בהתנהלות החקירה נוכח אי חקירת המתלוננת באזהרה, וחלופת המעצר אשר הותירה רושם מהימן. עם זאת, קבעתי כי נוכח העדר ריחוק גיאוגרפי ניכר בין מקום החלופה המוצעת לכתובת המתלוננת, יש מקום להורות על שחרור המשיב בתנאים מגבילים אשר יכללו ערבויות מגבילות מתאימות.

 

5.         לאור האמור לעיל ולאחר ששמעתי דברי המפקחים המוצעים הוריתי על שחרור המשיב בתנאי מעצר בית מלא בבית חב"ד במגדל ובפיקוח משיב מס' 2, מר שמואל גרוזמן ובפיקוח המשיב מס' 3 , מר בברט אסרף. כמו כן הוריתי כי חל על המשיב איסור יצירת קשר ישיר או עקיף עם מי מעדי התביעה, לצורך קיום תנאי השחרור בערובה הוריתי על חתימת המשיב והמפקחים ע"ג ערבות בסך 5,000 ₪ כל אחד וכן הפקדת סך של 7,000 ₪ בידי המשיב 1.

 

            לציין כי בעת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים שהתקיים ביום 16.5.19 הצהיר משיב 1 מפורשות :

"כל החלטה של בית המשפט אכבד. אתם מעלילים הרבה דברים, האם פוליגרף לא מוכיח את הדברים. אני מתחייב לכבד כל החלטה של בית המשפט. אני מתחייב בזכרו של אבי ז"ל וגם אם אצטרך להיות חודשים במעצר." (ההדגשה אינה במקור - נ.מ.ל).

 

3

            ביום 16.5.19 ובעקבות ההחלטה המורה על שחרור משיב 1 בתנאים חתמו משיבים 2,3 על ערותבם לפיה התחייבו למילוי כל תנאי המפורט בהחלטה מיום 16.5.19 וכאן אוסיף - לרבות האיסור בגין אי יצירת קשר בין המשיב 1 למי מעדי התביעה לרבות המתלוננת וילדו הקטין ל.ש.

 

 

 

 

            הבקשה לחילוט ערבויות :

 

6.         טיעוני המבקשת בבקשה לחילוט ערבויות :

 

בבקשה לחילוט ערבויות נטען כי בתאריך 6.6.19 שלח המשיב 1 למתלוננת שני קישורים לסרטוני הרצאת רב העוסקים במערכות יחסים בין בני זוג , שבע הודעות בהן הביע משיב 1 מורת רוח מהגשת התלונה בידי המתלוננת, בתאריך 7.6.19 שלח הודעה למתלוננת בה רשם כי מבקש לתת 400 ₪ למתלוננת והכל בניגוד להחלטת בית המשפט כאמור לעיל וצו הגנה שהוצא כנגדו ביום 23.5.19 במעמד המשיב 1 ותוקפו עד יום 15.9.19. לצורך תמיכה בטיעוניה הציגה המבקשת במעמד הדיון את תיק פל"א 246316-19.

 

עוד הוסיף ב"כ המבקשת במעמד הדיון מיום 18.6.19 כי לאחר שחרורו של המשיב 1 ממעצר וחקירתו באזהרה בגין המתואר לעיל, התקשר משיב 1 למכשיר הטלפון הנייד של התובע המטפל , הביע תרעומת על הגשת הבקשה לעיון חוזר ומסר כי יפנה למח"ש גם לאחר שהתובע ביקש כי לא יתקשר אליו שוב, שלח המשיב 1 הודעות לתובע המטפל בהן נרשם כי מבקש שיחזור בו מכתב האישום , ביקש לשמוע טענותיו, התקשר שוב לתובע המטפל ומשזה לא ענה לשיחותיו התקשר שוב מספר פעמים ובשיחה נוספת אמר לתובע המטפל כי הכל מוקלט ולמה לא מטפלים בתלונותיו. ב"כ המבקשת הגיש בתמיכה בטיעוניו תיק פל"א 260429-19 לעיון בית המשפט.

 

7.         טיעוני המשיבים בבקשה לחילוט הערבויות:

4

במעמד הדיון בבקשה שהתקיים ביום 18.6.19 מסר משיב 2 במענה לבקשה כי במשך חודש סגרו מפעל מאוד גדול של בית חב"ד כדי לעשות חסד עם המשפחה ועם המערכת. ברור למשיב 2 שמשיב 1 לא לא צריך ליצור קשר, אמר לו שימחוק את מספר הטלפון של המתלוננת מהטלפון שלו. הם שומרים על החוק ועשו מעל ומעבר. בשל חומרת הדברים כשהתובע התקשר ואמר לו שבעוד יום מוגשת תביעה והאם מתכוון להגיע, אמר לו שכן. כדי להסביר את חומרת העניין אמר משיב 2 למשיב 1 שהתקשר התובע להגיד לו. באופן אישי סבור משיב 2 כי מגיעה למפקחים מחמאה על מה שעשו.

            עוד מסר משיב 2 לשאלות ב"כ המבקשת כי מבקש מבימ"ש כי יפטור אותם ממלאכת הפיקוח ושלא להורות על חילוט ההתחייבות.

 

משיב 3 מסר כי הם מאמינים שמשיב 1 לא יפר התנאים , הם אתו כל היום אך כשהוא נכנס לחדר שלו הם לא צריכים להפריע לפרטיות שלו. משיב 3 לא מעורה בדברים אלו, בית המשפט אמר למשיב 1 שאסור לו ליצור קשר עם אשתו, והוא עשה מה שעשה, אם היה משיב 3 יודע שמשיב 1 יעשה זאת, לא היה נותן לו. אפילו שהם משמורנים הם לא יכולים להיכנס אתו לחדר, עשו את העבודה במשך 24 שעות וישבו אתו. הוא מודע לכך כי חתם על ערבות, אדם רוצה להיכנס לשירותים , הוא לא צריך להיכנס אתו. עוד הוסיף כי אינו יודע מתי משיב 1 שלח את ההודעות וביקש לשחרר אותו מתפקיד המשמורן.

 

משיב 1 עמד על זכותו לנהל הדיון ללא שיהיה מיוצג בדיון וזאת חרף הסבריו של בית המשפט בגין נחיצות הייצוג המשפטי הן בבקשה לעיון חוזר והן בבקשה לחילוט ערבויות. כמו כן ולמרות ניסיונו של בית המשפט לקבל תגובת המשיב 1 לבקשת חילוט הערבויות במעמד הדיון שהתקיים ביום 18.6.19 בבקשה לא התייחס משיב 1 לגופה של הבקשה למעט האמירה כי המתלוננת הביאה אותו לכך שיצר עימה קשר וכי ערך השיחות כדי לפגוש את ילדיו.

 

דיון והכרעה :

 

8.         המסגרת הנורמטיבית :

            סעיף 51 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 קובע סמכותו של בית המשפט במסגרת הבקשה לחילוט ערבויות המשוחרר בתנאים מגבילים והערבים :

5

 

"(א)    שופט הדן בענינו של משוחרר בערובה, שהובא לפניו בשל הפרת תנאי מתנאי השחרור, רשאי להורות על חילוט הערבות, ואם התגבשה עילת מעצר, לעצרו או לשחררו בערובה בתנאים שיקבע.

...

(ג)       בקשה לחילוט ערבות שניתנה על ידי ערב לא תידון אלא אם כן ניתנה לערב הזדמנות להשמיע את טענותיו."

 

בית המשפט העליון עמד אך לאחרונה במסגרת החלטתו בתיק בש"פ 1902/19 ואח' , אביטן ואח' נ' מ"י , פורסם במאגרים המשפטיים (2.6.19) על המבחנים והעקרונות אשר עומדים בפני בית המשפט בהכרעתו בבקשה לחילוט ערבויות לרבות סוגיית אחריות כלל המפקחים בעת הפרת תנאי השחרור בערובה:

 

"למפקחים המתמנים לתפקיד על ידי בית המשפט יש תפקיד מפתח במימושה של האפשרות לשחרר אדם בתנאי ערבות. תפקיד זה הוא כפול, וטומן בחובו הן את החובה לשמור צעדיו של החשוד, הנאשם או הנידון, לבל יסטה מתנאי המעצר שהוכתבו עבורו, והן התחייבות אישית לכך שתנאי המעצר יקוימו במלואם, ובעיקר - שהמפוקח לא יסכן את הציבור, לא יימלט מאימת הדין ולא יפר באופן אחר את תנאי מעצרו.

 

הערובה הכספית אותה מטיל בית המשפט על מפקחים-ערבים כתנאי לשחרורו של נאשם נועדה להבטיח כי הללו יעמדו בהתחייבות שנטלו על עצמם במלואה. היקף הערבויות הכספיות המוטלות עליהם מושפע באופן ישיר מחומרת העבירות המיוחסות לנאשם, ממסוכנותו ומהיקף החשש להימלטותו מאימת הדין. אחריות רבה מוטלת אפוא על כתפיהם של המפקחים; משמונה אדם לשמש כמפקח עליו להצדיק את האמון שנתן בו בית המשפט בהתבסס על הצהרתו באשר למוכנותו ויכולתו למלא את התפקיד שמוטל על כתפיו. עליו לדעת כי הוא ערב לשלום הציבור בכללותו, ואין הוא רשאי להקל ראש במשימה שנטל על עצמו....

 

6

התכלית המרכזית של חילוט ערבותו של מפקח, היא אפוא תכלית הרתעתית. לתכלית זו שלושה היבטים. האחד - הרתעת הערב עצמו, לבל יתיר במעשה או במחדל הפרת תנאי המעצר על ידי נאשם הנתון תחת פיקוחו. השני - הרתעת הרבים, קרי, הרתעת מפקחים ומפקחים פוטנציאליים אחרים, הנוטלים על עצמם אחריות כבדה כמי שמגנים על הציבור מפני הנאשם.

 

היבט שלישי, עליו עמדה השופטת ד' ברק ארז בפרשה אחרת, הוא הרתעת הנאשם המפוקח על ידי הערב, לבל יפר את תנאי הערבות, ובכך יפגע פגיעה חמורה בערב.

 

מכל ההיבטים הללו, אדם המקבל על עצמו לערוב לקיום תנאי מעצרו של אחר, יכול וצריך לצפות כי אם נאשם המצוי תחת פיקוחו יפר את תנאי המעצר, יורה בית המשפט על חילוט הערבות בגובה סכום הערבות שהתחייב לה בכתב הערבות (בש"פ 8768/07 אלוג' נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.5.2008)).

 

46.       סמכותו של בית המשפט להורות על חילוט הערבות במקרה של הפרת תנאיה היא סמכות שבשיקול דעת, ומכאן שפתוחה בפניו האפשרות להורות גם על חילוט חלקי של כתב הערבות (י' קדמי, על סדר הדין בפלילים חלק א' 373 (2008); בש"פ 8626/04 צוסקין נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (10.10.2004)).

 

בגדר ההחלטה האם להורות על חילוט מלא או חלקי של סכום הערבות, יילקחו בחשבון מהות האישומים נגד הנאשם וחומרת העבירות המיוחסות לו, וכן טיב ההפרה של תנאי השחרור (בש"פ 6978/09 מטודי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2.3.2010); עניין לוין). הטעם לכך ברור: ככל המעשים המיוחסים לנאשם חמורים יותר, וככל שחומרת ההפרה רבה יותר - כך גובר החשש לשלום הציבור, העלול להיפגע מביצוע עבירות חוזרות על ידי אותו נאשם, וממילא גובר הצורך בהרתעת המפקחים לבל ימעלו באמון שניתן בהם."

           

ומן הכלל אל הפרט :

 

7

9.         לאחר עיון בבקשה לחילוט ערבויות, שמיעת הצדדים ועיון בתיקי החקירה פל"א 246316-19 ו - 260429-19 מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה באופן חלקי עד מלא בעניינו של משיב 1 ובאופן חלקי בעניינם של משיבים 2,3 והכל מהטעמים הבאים :

 

א.        בבחינת חומרתן של העבירות בהן מואשם משיב 1 שעניינן היזק לרכוש במזיד, תקיפה הגורמת חבלה של ממש כנגד בת זוג, תקיפה סתם כנגד בת זוג ואיום מצאתי כי עסקינן בעבירות חמורות למדי ודי בעיון בעובדות המפורטות בכתב האישום , גם אם מצויים אנו בשלב הלכאורי, כדי לחזק מסקנה זו שעה שהמשיב 1 מואשם בהכאתה של המתלוננת בתפיסה בזרועותיה בחוזקה, הפלתה לארץ, בעיטה בה מספר פעמים שעה ששוכבת על הארץ, ניעורה, תפיסה בידה וסיבובה וזאת בנוסף לאיומים כי ירצח אותה ושבירת מכשיר הטלפון הנייד שלה.

 

ב.         בבחינת טיבה של ההפרה המיוחסת למשיב 1 נתתי דעתי מחד גיסא כי טרם הוגש כתב אישום כנגד משיב 1 בגין ביצוע עבירות הפרת צו בימ"ש שנועד להגנת אדם אך מעיון בתיק החקירה והודאתו של המשיב 1 אין מחלוקת ממשית כי משיב 1 שלח הודעות למתלוננת בניגוד להחלטת בית המשפט בהן רושם למתלוננת כי רוצה להכניסו לכלא, כי היא בסוף תשב בכלא , מעלילה עליו עלילות בלי הפסקה. משיב 1 אישר בחקירתו באזהרה כי מודע לתנאי השחרור בערובה לרבות אי יצירת הקשר עם המתלוננת והודה בשליחת ההודעות לרבות הקשורים לסרטונים ששלח למתלוננת בניגוד להחלטת בית המשפט. חומרתן של ההפרות נעוצה הן בתוכן הדברים המופנים כלפי המתלוננת והן בעובדה כי המתלוננת הינה עדת התביעה המרכזית ואין מחלוקת ממשית כי המשיב 1 ניסה להשפיע לרעה על עדותה של המתלוננת במשפט בעשותו כן. עוד אציין כי משיב 1 הטריד לכאורה את התובע המטפל באמצעות מכשיר בזק שעה שהתקשר לכאורה שוב ושוב לתובע המטפל למרות שאישר בחקירתו באזהרה כי התובע ביקש ממנו לחדול מהתקשרות עימו ויקשה , נוכח תשובתו זו של המשיב 1 לחוקר כי התקשר שוב שכן התובע מייצג את המדינה בתיק המתנהל כנגדו, לקבל גירסתו כי שמונה (8) השיחות הנוספות שבוצעו לתובע המטפל בוצעו לאור לחיצה בטעות על מכשיר הטלפון הנייד.

 

עם זאת מצאתי כי חומרתה של ההפרה נעוץ בעיקר ביצירת הקשר עם המתלוננת

8

ושליחת ההודעות למתלוננת וזאת מבלי להקל ראש בשיחות משיב 1 עם התובע המטפל.

 

ג.         שיקול נוסף בהחלטה כל חילוט ערבותו של משיב 1 והפיקדון אשר הופקד על ידו כערובה למילוי תנאי השחרור בערובה הינו הצורך בהרתעת משיבים בתיקים אחרים המבקשים להשתחרר בתנאים מגבילים מפני הפרת תנאי השחרור בערובה למען ידעו כי להפרה שכזו נפקות בדמות חילוט ערבויות.

 

נוכח האמור לעיל ושעה שהעבירות המיוחסות למשיב 1 אינן מן הקלות בחומרתן וההפרה המיוחסת למשיב 1 הינה חמורה למדי, הגם שאינה ברף גבוה כפי תקיפתה, חס וחלילה, של המתלוננת ובאה זמן קצר יחסית לאחר שחרור המשיב 1 בתנאים מגבילים, מצאתי מקום להורות על חילוט הערבויות אשר ניתנו מטעם משיב 1 באופן שיחולט סכום של 5,000 ₪ מתוך סכום הפיקדון אותו הפקיד המשיב 1 ואילו מתוך סכום הערבות העצמית עליה חתם המשיב 1 בסך 5,000 ₪ להבטחת תנאי השחרור בערובה יחולט סך של 2,000 ₪ . סכום ההתחייבות שחולטה באופן חלקי יקוזז כנגד יתרת הפיקדון.

 

10.       משיבים 2,3 אינם מתכחשים לעובדה כי אחד מתנאי השחרור בערובה בהם שוחרר המשיב 1 ממעצרו הינו איסור יצירת קשר עם המתלוננת אך טענתם כי לא היו יכולים למנוע מהמשיב 1 לעשות כן.

 

9

בכל הכבוד הראוי, אין בידי לקבל טענה זו. תנאי אי יצירת קשר של המשיב 1 עם עדי התביעה לרבות המתלוננת ובנו הקטין בתיק בו מואשם משיב 1 בתקיפתה של המתלוננת ואיומים עליה ברצח, הינו תנאי מהותי והכרחי בשמירה על שלום המתלוננת ושמירה על תקינות ההליך הפלילי המתנהל כנגד המשיב 1 וההגעה לחקר האמת במסגרתו. המשיבים 2,3 ביקשו לערוב למשיב 1 , היו מודעים לאיסור החל על המשיב 1 ביצירת הקשר עם עדי התביעה לרבות המתלוננת וחתמו על כתב ערבותם לפיו מתחייבים לערוב למילוי כלל תנאי השחרור בערובה לרבות אי יצירת הקשר. במצב דברים זה עמדו בפני משיבים 2,3 שתי אפשרויות : האחת הינה שלא לחתום על כתב הערבות באם סברו כי אין ביכולתם לערוב למילוי תנאי אי יצירת הקשר והשנייה הינה לחתום על ערבותם כפי שעשו שאז עליהם למלא תפקידם כראוי ולוודא כי המשיב 1 אינו מפר את תנאי השחרור בערובה אך משיבים 2,3 לא עשו לא כך ולא כך.

 

בהתייחס לטענה אפשרית כי המשיבים 2,3 לא יועדו לשמור על תנאי אי יצירת הקשר של המשיב 1 עם עדי התביעה יפים דבריו של בית המשפט העליון בפרשת אביטן לעיל :

 

"איני מקבל את הטענה, לפיה העוררים לא הבינו את התפקיד שהוטל עליהם ואת משמעותה של ערבותם. חתימתם על כתב הערבות מהווה הסכמה מפורשת לכך שהם נוטלים על עצמם - כל אחד מהם באופן עצמאי ונפרד - את האחריות להבטחת התנאים שנקבעו בעניינו של אביטן. לא ניתן לומר כי הם לא ידעו שהפרת התנאים תגרור עימה את האפשרות לחלט את ערבותם עד למלוא גובה סכום הערבות אליו התחייבו."

 

משיב 2 מוסר בחקירתו באזהרה מיום 10.6.19 כי מודע לתנאי השחרור בערובה, מודע לחתימתו על כתב הערבות ומסר כי "השתדל" להקשיב למשיב 1 בשיחותיו. הוא אף מסר כי ביקש מהמשיב 1 למחוק מספר הטלפון של המתלוננת אך למעשה הובהר בסופו של יום כי המשיב 1 לא עשה כן והפר לכאורה תנאי השחרור בערובה בהיותו מצוי , על פניו, במחיצת מי משני המשיבים 2,3.

 

כאשר נשאל משיב 3 האם מפקחים על כך שהמשיב 1 לא יפר את תנאי השחרור בערובה וישוחח עם עדי התביעה מסר בחקירתו באזהרה מיום 10.6.19 כי המשיב 1 מחזיק בטלפון, משיב 1 נמצא בחדרו וכי "אנחנו לא מחזיקים עבריין , אלא בן אדם נורמטיבי, וכאשר נשאל אם שואלים את משיב 1 או מדברים איתו שלא יצור קשר עם המתלוננת השיב :

"אנחנו מדברים איתו שיסיים את העניין ויתגרש ממנה". גם משיב 3 מאשר בחקירתו כי מודע לתנאי השחרור בערובה וחתם על ערבות בסך 5,000 ₪ להבטחת תנאיה.

 

10

לאור העובדה כי המשיבים 2,3 לא היו מיוצגים בדיון בבקשה לחילוט הערבויות נתתי דעתי אף לטענות אפשריות כי לא יכולים היו לדעת על ההפרה המתוכננת מצד המשיב 1 או כי לא ניתן להטיל האחריות להיעדר פיקוח הולם על שני המשיבים (2 או 3) שעה שרק אחד מהם שהה בכל רגע נתון עם המשיב 1.

 

סוגיות אלו באו לכדי הכרעה בפרשת אביטן לעיל ומצאתי כי הטעמים אשר הובאו בהחלטת בית המשפט העליון יפים גם למקרה שבפני :

 

"אף טענת העוררים לפיה לא ידעו על ההפרה המתוכננת ולא היה ביכולתם לדעת עליה, דינה להידחות.

 

            טענה זו עומדת בניגוד מוחלט למהותם של הערבות והפיקוח.

 

על המפקחים מוטל הנטל לשמור את צעדיו של החשוד, הנאשם או הנדון הנתון תחת פיקוחם, ובכך למנוע את הפרת תנאי השחרור בערובה. משכך, אף אם טענת המשיבה בבקשתה לחילוט הערבות, לפיה "הערבים הקלו ראש בדרישות הפיקוח לאורך תקופה ממושכת ויש להם חלק נכבד בכך שהמשיב [אביטן - י' א'] ברח מן הארץ" אינה נכונה - ואיני מכריע בדבר - די בכך שהעוררים, במעשה או במחדל, לא מנעו את בריחתו של אביטן ממעצרו כדי להצדיק את חילוט ערבויותיהם.

 

51.       אמנם, מטבע הדברים, ובהיעדרה של תכנית פיקוח הדוקה המבהירה את חלקו של כל אחד מהמפקחים ביישום הפיקוח הלכה למעשה, לא כל העוררים נכחו במחיצתו של אביטן בכל רגע נתון. ואולם, בניגוד לטענתם, בכך אין כדי להפחית מאחריותם לשמירה על תנאי המעצר. העוררים התחייבו, כאמור בכתב הערבות, שאביטן יתייצב למשפטו בכל מועד שייקבע, ולנשיאת העונש שיוטל עליו - ובהתחייבות זו לא עמדו.

 

מנגד, לוּ היתה מתקבלת טענתם לפיה התחייבותם מתייחסת רק לחלון הזמן המצומצם שבו הם נמצאו בפועל עם אביטן ופיקחו עליו, היה הדבר מאיין את מטרת הערבות ומצמצם באופן משמעותי את התכלית ההרתעתית שלה."

 

11

במצב דברים זה מצאתי מחד גיסא כי המשיבים 2,3 לא עשו די כדי לפקח על מילוי תנאי השחרור בערובה ונוכח מהותן של העבירות המיוחסות למשיב 1 והעובדה כי הערבויות נקבעו בתיק זה על מנת לאיין מסוכנות המשיב 1 כלפי המתלוננת חרף היעדר ריחוק ג"ג ממשי והצורך באי השפעה לרעה על עדותה בתיק, ומכאן שיש מקום להורות על חילוט הערבות עליה חתמו משיבים 2,3 בתיק זה.

 

מאידך גיסא ולאור מהותה של ההפרה שאינה ברף החומרה הגבוה ביותר (ודי בהשוואה להפרה המתבטאת בביצוע עבירת אלימות נוספת ,לשם המחשה, או יציאה חוזרת ונשנית ממקום מעצר הבית על רקע האשמות בעבירת אלימות חמורה בכתב האישום) מצאתי מקום לחלט ערבותם של המשיבים 2,3 באופן חלקי בלבד.

 

 

 

 

 

 

 

סוף דבר :

אני מורה בעניינו של משיב 1 על חילוט סכום של 5,000 ₪ מתוך סכום הפיקדון אותו הפקיד המשיב 1 ואילו מתוך סכום הערבות העצמית עליה חתם המשיב 1 בסך 5,000 ₪ להבטחת תנאי השחרור בערובה יחולט סך של 2,000 ₪ . סכום ההתחייבות שחולטה באופן חלקי יקוזז כנגד יתרת הפיקדון.

 

אני מורה בעניינם של משיבים 2,3 על חילוט ערבותם באופן שמכל אחת מהערבויות עליהן חתמו משיבים 2,3 יחולט סך של 2,500 ₪ אשר ישולם על ידי כל אחד מהמשיבים 2,3 עד יום 1.10.19 לקופת בית המשפט.

 

 

זכות ערר לבית המשפט המחוזי.

 

12

המזכירות תעביר ההחלטה בדחיפות לעיון המבקשת ומשיבים 2,3 וכן תעביר ההחלטה לעיון משיב 1 באמצעות שב"ס.

 

ניתנה היום, ט"ז סיוון תשע"ט, 19 יוני 2019, בהעדר הצדדים.