1

החלטה

1.        ביום 10.9.15 ניתנה החלטתי בבקשת המעצר עד לתום ההליכים בעניינו של המשיב, בה קבעתי כי: "בהיעדר חלופה מעשית, שנבדקה ואושרה על ידי שירות המבחן, אינני יכול להורות על שחרורו". משכך ביקש המשיב להורות לשירות המבחן לבחון אפשרות כי המשיב ישהה במעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני. נעתרתי לבקשה. תסקיר המעצר המשלים הוגש ביום 12.10.15, ובגדרו המליץ שירות המבחן על המשך מעצרו של המשיב בתנאי פיקוח אלקטרוני בבית הוריו ובפיקוח שלושת אחיו. המבקשת התנגדה להמלצה וביקשה כי ייקבע דיון בעניין.

2

2.        בדיון שנערך בפניי ביום 25.10.15, טען ב"כ המשיב כי הלה מצוי כבר זמן ניכר במעצר (מיום 9.7.15), וכי יש להתחשב בדבר עת נשקל המשך מעצרו. עוד טען ב"כ המשיב כי מרבית הנאשמים נגדם הוגש כתב אישום יחד עם המשיב, שוחררו לחלופות מעצר, וכי דין המשיב צריך להיות כדינם. ב"כ המבקשת טען מנגד, כי קיים מכשול טכני ומהותי במעצר המשיב באמצעות פיקוח אלקטרוני, והם: ראשית, הצורך בקבלת חוות דעת מאת מנהל הפיקוח האלקטרוני עובר לקבלת החלטה באשר למעצר בפיקוח אלקטרוני; ושנית, חומרת מעשיו הלכאוריים של המשיב, עברו הפלילי, והעובדה כי את המעשים בהם הוא מואשם עשה עת הוא מרצה עונש של עבודות שירות. כן ציין ב"כ המבקשת לעניין זה את התסקיר הראשון אשר הוגש בעניינו של המשיב, בו לא ניתנה המלצה לשחררו לחלופת מעצר.

3.        בסוף הדיון דחיתי את הבקשה לעיון ומתן החלטה, וקבעתי כי מבלי שתהא בכך אינדיקציה להחלטתי הסופית, על מנהל הפיקוח האלקטרוני לבחון האם ניתן לאפשר למשיב לשהות בבית הוריו עת הוא עצור תחת פיקוח אלקטרוני.

4.        סעיף 22ב(א) בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים) מורה כי אם מצא בית המשפט כי התמלאו התנאים למתן צו מעצר לפי הוראות סעיף 21(א), וכן מצא כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה, רשאי הוא להורות כי חלף החזקת העצור במקום המעצר, יימצא העצור במקום שיקבע ולמשך תקופה שיקבע, בתנאי פיקוח אלקטרוני. זאת בתנאי שהנאשם נתן לכך את הסכמתו ובית המשפט מצא כי בנסיבות המקרה מעצר בפיקוח אלקטרוני יאפשר את השגת תכלית המעצר. לעניין זה נדרש בית המשפט לשקול את חומרת העבירה בה מואשם הנאשם; עברו הפלילי; ואם נעצר בעבר ושהה בתנאי פיקוח אלקטרוני - האם עמד בתנאי הפיקוח.

5.        במקרה דנן המשיב מואשם יחד עם שלושה אחרים בגרימת חבלה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 333 בצירוף 335(א)(2) בחוק העונשין, תשל"ז-1997 (להלן - חוק העונשין) ואיומים (עבירה לפי סעיף 192 בצירוף 29 בחוק העונשין), כאשר המשיב לבדו מואשם גם בהפרעה לשוטר (עבירה לפי סעיף 275 בחוק העונשין). את העבירות הללו נטען כי ביצע שעה שהוא יחד עם אחרים שהו בבריכת שחייה במלון "גני ירושלים", ותוך כדי השתוללות וזריקת חפצים. המתלונן שבילה במקום עם אשתו ובתו, ביקש מהמשיב וחבריו כי יזהרו, והם בתגובה קיללו אותו, איימו עליו ותקפו אותו. יומיים לאחר מכן, כך נטען, עת הגיעו שוטרים לביתו, הבחין בהם המשיב, נמלט, ולאחר מכן, כאשר השוטרים השיגו אותו, נאבק בהם וקילל אותם עת ניסו לעוצרו. אין ספק שמעשים אלו חמורים. תרבות הבריונות והאלימות הפושה בקרב הציבור היא מכת מדינה ויש לעשות כל מאמץ להדבירה. ברם חלקו של המשיב במעשים הנטענים אינו חמור מזה של חבריו, ואלו שוחררו לחלופות מעצר.

3

6.        המשיב לא נעצר בעבר בתנאי איזוק אלקטרוני. לעומת זאת למשיב עבר פלילי, ובכללן שתי עבירות אלימות (סיוע לתקיפה ותקיפת עובד ציבור), שבוצעו במהלך השנים 2011-2012, בהיותו קטין. בקשת המדינה היתה כי בית המשפט יראה בעבר זה כבעל משקל רב עת הוא מאזן בין השיקולים השונים. בנוסף, וחמור מכך, המשיב ביצע את העבירות הנטענות, בתקופה בה צריך היה לבצע עבודות שירות.

7.        המבקשת תולה יהבה גם בהתייחסות שירות המבחן אל המשיב בתסקירו הקודם (מיום 9.9.15), שם נרשם כי עת שקל שירות המבחן את הסיכון להישנות התנהגות אלימה מצדו, וחומרתה, במידה ותתבצע, הסיק כי מדובר ברמה גבוהה של סיכון ורמה בינונית של מידת החומרה הצפויה. עם זאת בגדר אותו התסקיר גם התרשם שירות המבחן לחיוב מאחיו של המשיב "כאנשים רציניים, המגויסים לסייע ליוסף ומוכנים לפנות מזמנם לצורך כך", אך השירות סבר כי החלופה שהוצעה אז - מעצר בבית הוריו של המשיב - אינה מותאמת לסיכון הנשקף ממנו. אולם, כאשר שירות המבחן התבקש אחרי כן, לבחון בתסקיר משלים את אפשרות האיזוק האלקטרוני אמר כי "התרשמותנו כי הגבול החיצוני שיושת עליו, בשילוב מערך הפיקוח האנושי אשר יכלול את שלושת אחיו שהוערכו על ידינו כמפקחים מתאימים, יסייע בחיזוק הגבולות ויוכל לסייע בהפחתת הסיכון בשחרורו - על אף הבעייתות הקיימת בחזרתו לבית המשפחה...". אכן, תסקיר שירות המבחן אינו מחייב את בית המשפט והוא בגדר המלצה בלבד (בש"פ 2243/13 פלוני נ' מדינת ישראל (5.5.13), פסקה 13), אך לא נמצאה לי סיבה טובה לסטות מהאמור בתסקיר המשלים. התייחסות שירות המבחן גם תואמת את התיקון בחוק המעצרים אשר שינה את אפשרות המעצר האלקטרוני, כך שאיננה עוד בגדר שחרור בערובה כי אם "אמצעי המצוי ב'מדרג ביניים' בין שחרור לחלופת מעצר לבין מעצר עד לתום ההליכים במתקן כליאה" (בש"פ 5285/15 מדינת ישראל נ' פלוני (10.8.15), פסקה 12).

8.       נוכח האמור, לא ראיתי בעברו הפלילי של המשיב, שהנו כבן 20 כיום, נימוק להשארתו במעצר מאחורי סורג ובריח, שעה שעל פי תסקיר המעצר המשלים של שירות המבחן הוא יכול לשהות כעצור בתנאי פיקוח אלקטרוני, בבית הוריו (בכפוף לאישור מנהל הפיקוח האלקטרוני). לעניין זה יש להדגיש את ההלכה הידועה היטב כי מעצר עד לתום ההליכים נועד להבטיח את קיומו התקין של ההליך הפלילי ולשמור על שלום הציבור מפני מסוכנותו של הנאשם (בשפ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, נ(2) 133, עמ' 143-144 (1996)). בהינתן האיזוק האלקטרוני המוצע, שיש בו כדי להבטיח שלא ייצא ממקום מגוריו מבלי שהדבר ייוודע, סברתי כי ניתן יהיה להגשים מטרות אלו, באמצעות מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני.

4

9.       משכך, ככל שיאשר מנהל הפיקוח האלקטרוני כי המשיב יכול לשהות בבית מגוריו (אשר פרטיו נמסרו בפרוטוקול הדיון), יעבור המשיב לריצוי מעצרו שם, בכפוף לתנאים הבאים:

9.1       בכל עת יימצא המשיב בפיקוח אחד מאחיו (יונתן, ישי, רבקה);

9.2       כל אחד מהאחים המוצעים כמפקחים יחתום על ערבות צד ג' בסך 5,000 ₪;

9.3       המשיב יחתום על ערבות עצמית בסך 10,000 ₪, ובנוסף יפקיד במזומן סכום של 5,000 ₪ בקופת בית המשפט.

10.     בשולי הדברים אעיר, כי נוכח התוצאה אליה הגעתי לא ראיתי צורך להידרש להודעת ב"כ המשיב, באשר לטענת האליבי אותה העלה המשיב בחקירתו במשטרה מיום 13.7.15, שהעתקה צורף להודעתו, ואשר לטענתו לא נבדקה כלל - וגם לא נעשה כל ניסיון לאששה או להפריכה.

ניתנה היום, י"ד חשוון תשע"ו, 27 אוקטובר 2015, בהיעדר הצדדים.