1

לפני בקשת המבקש להורות על שחרור עקב מעצר לא חוקי.

ראשית יצויין כי מדובר בבקשה תאורטית שכן המבקש כבר שוחרר (כך על פי רישומי התיק האלקטרוני).

שנית, לגופה של הבקשה אין בה ממש ודינה להידחות.

נגד המבקש, הוגשו בעבר שלושה כתבי אישום שייחסו לו עבירות שהייה בלתי חוקית בישראל ושימוש במסמך מזויף. במסגרת ההליכים הקודמים נקבעו תנאי שחרור. התנאים הוקלו ובסופו של דבר שוחרר המבקש. לימים התברר שלא היה בתנאים להבטיח התייצבותו של המבקש לדיונים ועל כן נמחקו שלושת כתבי האישום.

ביום 02.02.16 נעצר המשיב בישראל והוגש נגדו כתב אישום בבית המשפט השלום בפתח תקווה, אף הפעם בגין שהייה בלתי חוקית בישראל.

2

אגב איתורו של המבקש, הגישה המשיבה ביום 16.02.16 את כתב אישום מחדש יחד עם בקשה למעצר עד תום ההליכים.

בדיון שהתקיים לפני ביום 16.02.16 נקבעו תנאי שחרור בערבויות, תוך הבהרה שלא תינתנה אורכות למי מהתנאים.

ביום 17.02.16 הגיש ב"כ המבקש בקשה לשחרור בשל מעצר בלתי חוקי. לטענתו, לאור העובדה שכבר קיימת החלטת שחרור בגין התיק שחודש, לא ניתן לעצור מחדש את המבקש בגין אותה מסכת עובדתית שכבר נידונה והוכרעה בהליכים קודמים.

עיקר קצפו של הסנגור יצא על כך שמדובר בבקשה למעצר עד לתום ההליכים במקום בקשה לעיון חוזר בתנאים שנקבעו. גם אם באופן פורמאלי יש צדק בטענה, לגופו של ענין, כך נדונה הבקשה וכך הוכרעה. נקבעו תנאי שיחרור להבטחת התייצבות המבקש. לא זו אף זו, התנאים שנקבעו היו אותם תנאים שנקבעו בת"פ 53488-04-15.

לאחר שהשתנו הנסיבות, בשל אי התייצבותו העקבית של המבקש ועם איתורו ומעצרו מחדש, בהחלט היה מקום לשקול שוב את תנאי השחרור במובן זה שנשללו ארכות.

סוף דבר- הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט' אדר א' תשע"ו, 18 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.