1

1.         בפני בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

2.         בכתב האישום נטען כי ביום 10.8.2017 תקף הנאשם את אשתו המתלוננת, אשר היתה בחודש השביעי להריונה, בכך שהכה אותה בידיו ובאגרופיו בפניה ובחלקי גופה השונים, הפיל אותה ארצה ובעט בה. נטען כי כתוצאה מכך נגרמה למתלוננת חבלה של ממש שהתבטאה בסימן כחול בשפתיים ובסימני חבלה בגב ובידיים. עוד נטען כי בשתי הזדמנויות קודמות באביב 2016, תקף הנאשם את אשתו המתלוננת. פעם אחת באופן שהכה אותה באגרופיו בפניה ובחלקי גופה השונים כך שנגרמו למתלוננת חבלות של ממש שהתבטאו בסימנים כחולים בידיים ובגב ובנפיחות בפנים. בפעם הקודמת הנוספת, בכך שהכה אותה בחלקי גופה השונים ובפניה וכתוצאה מכך נגרמו למתלוננת חבלות של ממש שהתבטאו בסימנים כחולים בחלקי גופה השונים. הנאשם מואשם בתקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות.

2

3.         בהחלטה בדיון מיום 21.8.2017 קבעה כבוד השופטת ט' ויסמן בן שחר כי המשיב הסכים לראיות לכאורה, טען לחולשת עוצמתן ובהמשך, שוב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר (ע' 7). כן עמדה השופטת ויסמן בן שחר על כך שהמשך הדיון התמקד במציאת חלופה ראויה המרוחקת ממקום מגורי המתלוננת וזאת עד לקבלת תסקיר מעצר שיתייחס לחלופה המתאימה. צוין באותה החלטה, כי לאחר שנשמע סבה של המתלוננת שהוצע כמפקח, הסכימו הצדדים כי אין ביכולתו לשמש חלופה למשיב. צוין כי הסנגור ביקש שהות על מנת לאפשר למשפחה לאתר חלופה מתאימה. בית המשפט הורה על הכנת תסקיר מעצר. כן נקבע כי "במקביל יפעל הסנגור לאיתור חלופה מתאימה, ולו לתקופת הביניים, עד שיתקבל תסקיר המעצר, ואם תימצא כזו, יגיש בקשה לקיום דיון בבית המשפט...".

4.         ביום 17.9.2017, בדיון שהתקיים בפני, נשמעו מפקחים נוספים מוצעים, אולם נוכח עדותם קיבל הסנגור את המלצתי להמתין לתסקיר המעצר.

5.         בתסקיר המעצר מיום 20.9.2017, צוין כי המשיב שולל שימוש באלימות נגד המתלוננת, וכי לטענתו, חמו אשר התנגד לשידוך הזוג מנצל כל הזדמנות כדי להשפיל אותו ברבים. לענין תוכן השיחה בין המתלוננת וקצין המבחן, ראו התסקיר. צוין כי למשיב הרשעה משנת 2006 בגרימת חבלה חמורה. עוד צוין, כי המשיב מתפקד באופן יציב בתחום התעסוקתי ומגלה אחריות לפרנסת התא המשפחתי, כי הוא אדם קונקרטי, וכי לא היתה התרשמות ממאפיינים עבריינים מושרשים במערך תפקודו הכללי, אולם נראה כי הוא מתקשה להתמודד עם מצבים מורכבים במערכת היחסים הזוגית ונוטה להגיב באופן אימפולסיבי ואלים במצב זה, ומכאן לא ניתן לשלול סיכון להתנהגות אלימה כלפי המתלוננת. לסיכום צוין בתסקיר המעצר:

"בהתייחס לאפשרות שחרורו של סלאח מהמעצר, אנו בדעה כי יש מקום לשקול אפשרות זו, רק אם תוצע חלופת מעצר מתאימה, הרחק ממקום מגוריה של המתלוננת, וזאת תחת מערך פקוח ודיווח נוקשה....נציין, כי במהלך תקופת הדחיה, יצרנו קשר עם בא כוחו של סלאח, אשר מסר לנו כי אין בידו או ביד[י] משפחתו של סלאח להציע חלופת מעצר עבורו.

לאור כל האמור לעיל, איננו באים על המלצה בענין שחרורו של סלאח מהמעצר" (ההדגשה הוספה).

3

6.         בדיון ביום 25.9.2017 הודיע הסנגור כי אכן, אין בידיו חלופה להציע, למעט שחרור המשיב עם צו הרחקה. נטען כי החלטתה של השופטת ויסמן בן שחר ניתנה לאחר בחינת מידת המסוכנות של המשיב, אחרת, לטענתו, היא לא היתה מחליטה כפי שהחליטה. הסנגור מצביע על כך שהמשיב עצור מיום 10.8.2017, במשך כחודש וחצי, והמשיב נחשף למצב אבסורדי שבו הוא עלול לשהות במעצר, אשר אינו מיועד להיות מפרעה על עונש, למשך תקופה העולה על תקופת המאסר שצפויה להיות מושתת עליו אם יורשע. הסנגור הנכבד מטעים כי עברו של הנאשם נקי למעט ההרשעה הנזכרת לעיל אשר התיישנה. הסנגור מפנה לנסיבותיו האישיות של המשיב, כפי שנרשמו בתסקיר המעצר: הוא נולד למשפחה המונה זוג הורים ו-14 ילדים, שארבעה מהם הלכו לעולמם בנסיבות טרגיות. אשת המשיב (המתלוננת) בהריון בחודש 9 והיא מסרה לקצין המבחן שקשה לה בלעדי המשיב לצדה. המשיב הוא המפרנס היחיד במשפחה, ויש לו תינוקת בת שנה וחצי, וככל שהוא נשאר במעצר הדבר מעצים את הפגיעה בתא המשפחתי. לטענת הסנגור, המתלוננת התייצבה לכל הדיונים וביקשה שהמשיב יחזור לחיק המשפחה, והיא אינה חשה פחד או איום מהמשיב. הסנגור מפנה לאמור לעיל מתוך תסקיר המעצר, לפיו לא היתה התרשמות ממאפיינים עבריינים מושרשים במערך תפקודו הכללי של המשיב. הסנגור טוען כי תסקיר מבחן הוא כלי עזר ואינו כובל את שיקול דעתו של בית המשפט. כן מפנה הסנגור לדבריו של כבוד השופט י' דנציגר ב-בש"פ 8431/13 סרחאן נ' מדינת ישראל, פס' 10 (23.12.2013) לפיהם:

"...נקבע לא אחת שיש להבחין בין מקרים בהם תסקיר שירות המבחן הינו שלילי ונחרץ, שאז יש מקום להנמקה כבדת משקל להחלטת בית המשפט לסטות מהתסקיר, לבין מקרים בהם התסקיר הינו 'אפור' כגון כששירות המבחן מביע הסתייגות מסוימת משחרור לחלופת מעצר או כשהוא נמנע מלהמליץ על שחרור (להבדיל מהבעת עמדה נחרצת כנגד השחרור), שבהם יש לבית המשפט שיקול דעת רחב...".

7.         ב"כ המבקשת עמד על חומרת התסקיר ועל התנגדותו לשחרור ללא שום פיקוח אנושי.

4

8.         המשיב מואשם בתקיפה חמורה של אשתו, במכות, באגרופים לגוף ולפנים ובבעיטות, בשלוש הזדמנויות שונות, כאשר הפעם האחרונה שהוא גרם לה על-פי הנטען חבלה של ממש היתה כאשר המתלוננת היתה בחודש השביעי להריונה. נתונים אלה מצביעים על מסוכנות של ממש מהמשיב כלפי המתלוננת. אף אם תסקיר המבחן לא קבע כי לא ניתן לשחרר את המשיב לחלופה כלשהי, בענין אחד התסקיר הוא "שלילי ונחרץ": בכך ש"יש מקום לשקול אפשרות זו, רק אם תוצע חלופת מעצר מתאימה, הרחק ממקום מגוריה של המתלוננת, וזאת תחת מערך פקוח ודיווח נוקשה" (ההדגשה הוספה). תסקיר מעצר כאמור אינו כובל את שיקול דעתו של בית המשפט, אולם לא מצאתי מקום לחרוג מהמלצה "שלילית ונחרצת" זו בענין שחרור ללא מערך פיקוח ודיווח נוקשה. ודוק: אין מדובר בהתלבטות האם לחרוג מהמלצת שירות המבחן בכך שחלף חלופה בעלת מערך פיקוח ודיווח "נוקשה" ישוחרר המשיב לחלופה בפיקוח שאינו "נוקשה"; אלא בבקשת המשיב לשחררו ללא פיקוח כלשהו. לחריגה במידה כזו מהמלצת שירות המבחן בנסיבות הענין, אין מקום. יצוין, כי השופטת ויסמן בן שחר לא שחררה את המשיב בערבות עצמית בדיון שהתנהל בפניה, אלא התירה למשיב להציע חלופה מתאימה. ההצעה לשחרר את המשיב בהרחקה וללא פיקוח לא רק חורגת מהמלצת שירות המבחן, ואין בה לדעתי כדי לאיין דיו את מסוכנות המשיב כלפי המתלוננת.

9.         מעצר עד לתום ההליכים אינו נועד להיות מפרעה על חשבון עונש (אף אם המשיב יורשע ואף אם יושת עליו מאסר בפועל). אולם אין לומר - בוודאי לא בשלב זה שבו המשיב מצוי במעצר במשך כחודש וחצי - כי קיימת ודאות קרובה לכך שמעצר המשיב יהיה ארוך יותר מהמאסר הצפוי אם יורשע. ראו, לדוגמה, את סקירת החלטות בענין תקיפת בת זוג הרה, בפס' 10 ל -עפ"ג (חי') 5930-01-17 פלוני נ' מדינת ישראל (2.2.2017); וכן ראו רע"פ 7509/09 עמאש נ' מדינת ישראל (11.10.2009).

10.       הנני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"ח, 01 אוקטובר 2017, במעמד הנוכחים.