1

1.         לפני בקשה לעיון חוזר בתנאי חלופת מעצר הבית בו שוהה המשיב.

2.         ביום 17.7.18 נעצר המשיב ונפסל עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות לכאורה של נהיגה בשכרות ובקלות ראש. מותב זה, אשר דן בבקשה, החליט כי יש להותיר את המשיב בחלופת מעצר הבית אליה שוחרר כבר ביום 13.7.18.

3.         6 ימים לאחר ההחלטה על מעצרו עד תום ההליכים הוגשה מטעם המשיב בקשה לעיון חוזר וביטול מעצר הבית. זאת, מהטעם שבתיק אחר התלוי ועומד כנגד המשיב - 1213-10-15, נגזר דינו של המשיב, והוא אמור לרצות בו מאסר של חודשיים, על דרך של עבודות שירות, ומעצר הבית מונע ממנו תחילת ריצוי עונשו.

4.         בהחלטתי מיום 23.7.18, דחיתי את הבקשה, תוך שצוין כי גזר הדין בתת"ע 1213-10-15, ניתן 10 ימים טרם ביצוע העבירות, מושא בקשה זו, היינו, בעת שחרור המשיב לחלופת מעצר בית, המשיב היה ער לגזר הדין בתת"ע 1213-10-15. מכאן שאין מדובר ב"חלוף זמן ניכר" ולא הובאו בפניי נסיבות חדשות או עובדות חדשות, כנדרש על פי סעיף 52 לחוק.

2

5. נוכח בקשה נוספת לעיון חוזר שהגיש המשיב, נתן מותב זה החלטה נוספת בעניינו, ביום 17.9.18. מחד הוחלט לדחות את הבקשה אך מאידך, עקב שהייתו במעצר בית, מזה כחודשיים, ניתנו לו חלונות פיקוח פעמיים ביום, בבוקר ובערב, לשעה אחת בכל פעם.

6. כעת, ביום 3.10.18 הגיש המשיב בקשה נוספת לעיון חוזר בה התבקש בית המשפט להורות על צמצום שעות מעצר הבית על מנת לאפשר יציאתו לריצוי עונש עבודות שירות, החל מיום 17.10.18. בבקשה צוין כי על המשיב נגזר עונש של חודשיים מאסר, לריצוי בעבודות שירות, בתיק אחר, אולם בשל היותו נתון במעצר בית, טרם החל לרצותו, וכעת ניתנה לו הזדמנות על ידי הממונה על עבודות שירות להתחיל את ריצוי עונשו ביום 17.10.18, בכפוף להחלטת מותב זה לעניין פתיחת חלונות פיקוח מתאימים. הוטעם כי המבקש שרוי במעצר בית מזה כשלושה חודשים, לא הפר את תנאי מעצרו, התיק העיקרי קבוע להקראה ליום 26.2.19, ועד אז יחלוף זמן רב, ודי בכך כדי להקים עילה לעיון חוזר, על פי החוק.

7.         ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה. צוין כי המבקש לא הצביע על שינוי נסיבות שיש בו כדי להצדיק התערבות בית משפט בהחלטה. לעניין עבודות השירות צוין כי תחילת מועד ריצויים היה ידוע לבית משפט זה טרם מתן החלטת המעצר בתיק זה. כן צוין כי לא התגלו עובדות חדשות ולא חלף זמן ניכר אשר יש בהם להצדיק עיון חוזר בהחלטה. צוין כי בית המשפט אף עשה חסד עם המשיב, כאשר לא דרש מפקחים לשחרורו, לאחר שפעם אחר פעם הוכיח כי אינו ראוי לאמון, כששני מאסרים מותנים עומדים ותלויים נגדו. צוין כי ככל שהמשיב לא יבצע את עבודות השירות אשר הוטלו עליו בתיק האחר, הרי שיוכל לצרף עונש זה לגזר הדין בתיק הנוכחי.

דיון והחלטה

המסגרת המשפטית

8.         סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) קובע כי עיון חוזר בהחלטה בעניין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, ייעשה רק אם "נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה".

9.  סבורני כי בנסיבות בהן המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב אישום זה 10 ימים בלבד לאחר שנגזר דינו בתיק אחר, כשטרם החל לרצות את עבודות השירות בתיק האחר, משליכה על מידת האמון שניתן לתן בו. (ראה לעניין זה בש"פ 8985/11 מדינת ישראל נ' דוד עזרא (25.12.2011)). יודגש כי בתיק האחר הורשע המשיב בעבירה דומה, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

3

זאת ועוד, גזר הדין בתיק האחר היה ידוע לבית המשפט עת ניתנה ההחלטה לשחררו למעצר בית. מאז ועד היום לא חל שינוי נסיבות ואף פרק הזמן שחלף, כשלושה חודשים, אינו בגדר "זמן ניכר", נוכח המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיב, אשר שב ומבצע בפעם השלישית לכאורה, עבירה של נהיגה בשכרות, כשמאסר מותנה בר הפעלה עומד ותלוי נגדו.

העובדה כי התיק העיקרי קבוע ליום 26.2.19 אין בה כדי לשנות מהחלטתי זו, בשלב זה.

נוכח האמור לעיל, הבקשה לעיון חוזר נדחית.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

המזכירות תחזיר את תיק החקירה למשיבה.

זכות ערר בחוק.

ניתנה היום, א' חשוון תשע"ט, 10 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.