איני סבור כי קיימת מניעה להסיר האיזוק ולשלב המבקש בעבודה, גם לאחר עיון בתסקיר.

ראשית, האישום בו הורשע המבקש מצריך התארגנות ומיקום מיוחדים וברי כי לא ניתן לממש הסיכון בשהייה בעבודה. די בטעם זה על מנת לצמצם משמעות העדר ההמלצה; יש בכך לעקר את הסיכון במגע עם הציבור כעולה מהתסקיר.

שנית, מדובר במי המצוי בתנאים כשנה וחצי (!!), פרק זמן של מעל שנה באיזוק ולמעט חריגות מינוריות, קיים התנאים.

שלישית, מדובר במי שנרתם להליכי טיפול; אגב, בתיק העיקרי התסקיר מיום 13/11/22 חיובי מאד, ממליץ על ענישה מקילה יחסית (מבלי לקבוע מסמרות כמובן לתיק העיקרי), ומציין כי ההירתמות משמעה הפחתה בסיכון. על בסיס תסקיר זה נדחה המועד על מנת לממש ולהגשים המתווה הטיפולי.

רביעית- בש"פ 3047/21 דבוש מהווה דוגמא זהה כמעט למקרה כאן בהבדל מרכזי- שם חלפו 3 חודשים בלבד מאז המרת המעצר, ומה שהטה הכף הנו קבלת האחריות והשלב הדיוני; כאן, מצויים אנו שנה מאז המרת המעצר לאיזוק, ושוב, לאחר נטילת אחריות.

עם זאת פרק הזמן המבוקש חריג; מדובר במעבר מחלון מדוד להיקף עבודה נרחב; המבקש יעשה לצמצם המבוקש, ולו לחודשיים הקרובים (על מנת שניתן יהיה לשקול שנית בהיעדר הפרות); בהינתן כי יוצע פרק זמן מדוד יותר אורה כאמור לעיל. אמתין להצעה מתאימה.

ניתנה היום, י"ט כסלו תשפ"ג, 13 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.