1

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

בקשה למעצר עד תום ההליכים.

אמנם בית המשפט לא קבע בהחלטתו מיום 15.3.2015 באופן מפורש כי קיימת תשתית ראיות ועילת מעצר, ואולם מכוח הסכמת הסנגור לשליחתו לקבלת תסקיר מובלעת ההסכמה כי קיימת תשתית ראיות ועילת מעצר של מסוכנות לביטחונה של גרושתו של המשיב.

יצוין גם כי התנהגותו של המשיב בדיון ביום 15.3.2015 הייתה מחפירה וזאת באולם המשפטים בנוכחות השופט, כב' השופט עטר.

המשיב נתון במעצר מיום 12.3.2015 קרוב לחודש ימים.

כתב האישום מייחס לו כי בתאריך 12.3.2015 בשעות הצהריים בבית המגורים המשותף לו ולגרושתו, שכן לאחר הגירושים המשיכו להתגורר ולגדל את בנם בן ה-8, בעט המשיב ברגלו של בנו לאחר שהבן בעט ברגלו של המשיב. לא נגרמה כל חבלה ובעניין זה הוא מואשם בתקיפה סתם. באותו היום בשעות הערב נטען כי האישה המתלוננת שאלה את המשיב "מה יש לך למה אתה נשרף" והוא ענה "אם אני נשרף אני שורף" ובשל כך יוחסה לו עבירת איומים. בהמשך, כשהודיעה לו הגרושה כי היא הזמינה משטרה, אמר לה לצאת מהבית כי הוא הולך לשרוף את הבית ואחר כך גם את הבית של ההורים שלה. בהמשך, יצא המשיב את הבית תוך שהוא מאיים על המתלוננת ואומר לה שהוא לא יישב סתם בכלא אלא רק על רצח והוא ישאיר 20 גופות ואז יתאבד.

2

כך כתב האישום מפרט כאמור לעיל במסגרת ההחלטה. ביחס למעשים כאמור כתב האישום מייחס תקיפה בשל האירוע שבו המשיב בעט ברגלו של בנו באמצעות רגלו שלו ולאחר שבנו בעט ברגלו. האירועים החמורים בכתב האישום הינם האיומים הקשים שהטיח המשיב בכך שישרוף את הבית וגם את הבית של ההורים של הגרושה ושהוא לא יישב סתם בכלא אלא רק על רצח וכאמור ישאיר 20 גופות ואף יתאבד. ראינו גם כי במהלך הדיון בתאריך 15.3.2015, בנוכחות אנשי שב"ס ובנוכחות בית המשפט, לא שמר המשיב על איפוק ואמר דברים שמופיעים בפרוטוקול שהתבטאו בכך שצעק לעברה של התובעת וגם קילל, כל זאת לאחר שהמתלוננת אמרה דברים לזכותו במעמד הדיון.

במעמד הדיון ביום 15.3.2015 אומרת המתלוננת כי המשיב לא מסוכן לה והיא רוצה שהוא יוכל להמשיך בחיים שלו, היא גם אומרת שבמהלך החקירה וגם בבית המשפט היא חוזרת ומציינת כי הוא לא מסוכן לה ואם ישחררו אותו היא לא פוחדת שהוא יפגע בה, כי היא לא תלויה בו לא כלכלית ולא רגשית, וכי היא עובדת למחייתה, והיא מציינת גם שהוא נושא בתפקידים בניהול משק הבית יותר ממנה.

שירות המבחן הגיש תסקיר בתאריך 29.3.2015 וב"כ המבקשת הפנה את בית המשפט לקטעים בתסקיר לפיהם שירות המבחן מוצא כי המסוכנות גבוהה וכי החלופה היחידה שיש בה כדי לצמצם את רמת הסיכון היא הוסטל טיפולי לגברים אלימים.

כאשר בית המשפט מסתכל על מכלול הנתונים, הקשר הדברים, כתב האישום, ההיסטוריה של המשיב כולל הרישום הפלילי שבמסגרתו הרשעה משנת 2003 של עבירת אלימות כלפי אחותו בהיותו בגיל 18, נראה כי הנכון הוא לשחרר את המשיב שכבר נתון כחודש ימים במעצר בתנאים שיש בהם להפיג את המסוכנות, כאשר צפוי כי בשבועות הקרובים הוא יחל את הטיפול במסגרת ההוסטל הטיפולי אליו הפנה אותו שירות המבחן.

בחנתי את החלופה המוצעת ואת הריחוק הגאוגרפי ואני מורה על שחרור המשיב בתנאי שחרור וערובה כדלקמן:

1.         בימים א'-ה' בין השעות 07:00-19:00 ישהה המשיב במפעל "..." ברח' ...... המשיב ילווה למקום העבודה וממנו חזרה לבית בו יהיה במעצר בית לילי ע"י הערב מר א.ע..

2.         מעצר בית לילי בימים א'-ה' בין השעות 19:30 עד 06:30 למחרת בכתובת רחבת .... בפיקוח כל העת של מר אבו ע.ע. או מר כ.ב..

3

3.         במהלך סוף השבוע מיום ו' ועד יום א' בשעה 06:30 ישהה המשיב בכתובת ..... כאשר הוא מפוקח כל העת ע"י אחד המפקחים הנ"ל.

4.         הערב מר א.ע. עלי יבקר את המשיב במקום עבודתו פעמיים ביום בימים א'-ה'. כמו כן, ימסור למנהל העבודה במקום עותק מהפרוטוקול וההחלטה על מנת שמקום העבודה יידע על תנאי השחרור וכי המשיב יכול לעבוד רק במשמרת יום בין השעות 07:00-19:00.

5.         למען הסר ספק, ביום בו המשיב לא יעבוד, הרי הוא יהיה בדירה במעצר בית בפיקוח של אחד הערבים כל העת.

6.         הפקדה כספית בסך 10,000 ₪.

7.         ערבות עצמית על סך 50,000 ₪.

8.         ערבויות צד ג' כל אחת על סך 20,000 ₪.

9.         נאסר על המשיב לצרוך אלכוהול ונאסר על הכנסת אלכוהול לדירה בה הוא נתון במעצר בית.

10.       נאסר על המשיב ליצור כל קשר ישירות או בעקיפין עם המתלוננת גרושתו ובית המשפט מבהיר לערבים היטב כי נאסר על הגרושה להגיע אליו ולהתקשר אליו או ליצור איתו כל קשר ישירות או בעקיפין.

קבוע דיון המשך ליום 21.4.2015 בשעה 09:30 בפני כב' השופט עטר ועד למועד זה יוגש תסקיר מעדכן של שירות המבחן ביחס לקבלתו להוסטל הטיפולי "דיאלוג מחודש".