1

החלטה בבקשה לגילוי ראייה חסויה, על פי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ורצח, עבירות על פי הסעיפים 499(א)(1) ו-300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

במסגרת החקירה, חתם השר לביטחון פנים על תעודת חיסיון המחסה את מקורות המידע של משטרת ישראל.

לאחר הוצאת תעודת החיסיון, העבירה המשיבה לב"כ המבקש את הפרפרזות הרלוונטיות.

ב"כ המבקש סבור שיש לגלות את זהותם של מקורות המידע לידיעות 1-11, לפי שהוא סבור כי אפשר שהמקורות הללו יכולים לשפוך אור על אשר אירע, ובכלל זה מעורבות המבקש ברצח.

ב"כ המדינה התנגדה וטענה כי אין בחשיפת שמות המקורות כל תועלת להגנת המבקש.

הלכה היא כי בבוא בית המשפט להידרש לסוגיה זו, בחינת ערכה ההוכחתי של הראייה החסויה, עליו להיות מודע, בראש ובראשונה, ל"שדה המריבה שבין הצדדים". ראה לעניין זה ע"פ 889/96 מזאריב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו).

2

"שדה המריבה" או "זירת המחלוקת" מצוי בסוגיות הבאות:

א.        סרטי מצלמות האבטחה ותמונות.

ב.         האזנות סתר.

ג.         אמרות העותר למדובב.

ד.         התנהגות העותר בחקירה.

ביום 22.2.15 קיימתי ישיבה בלשכתי בנוכחות ב"כ המשיבה ואנשי המשטרה הנוגעים לעניין.

נדרשתי לכל מסמך המופיע בטבלת ריכוז הידיעות.

מצאתי כי אף לא אחד מהמקורות יכול להועיל להגנת העותר.

יודגש כי בחנתי, בקפידה רבה, את המסמכים ואת ערכם ההוכחתי.

סיכום:

מצאתי כי אין בחומר החסוי ראיות העשויות להימצא חיוניות או מהותיות להגנת העותר.

גילוי זהות המקורות יגרום לפגיעה של ממש בביטחון הציבור.

פרוטוקול הישיבה סומן על ידי "בית משפט 1" ונמסר לידיה הנאמנות של התובעת, עו"ד בן זאב.

הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ה, 22 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.