כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של קשירת קשר לעשות פשע וגניבת רכב, עבירות לפי ס' 499(א)(1) ו - 413ב לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. עם הגשת האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

על פי האישום, המשיב קשר קשר עם אחר, תושב הרשות הפלסטינית (להלן: "קראירה") לגניבת רכבים משטחי המדינה והעברתם לשטחי הרשות הפלסטינית. עוד נטען כי ביום 6.12.22 לפני השעה 04:50 אירעה התפרצות לבית בזכרון יעקב במהלכה נגנבו מפתחות רכב ובאמצעותם נגנב רכב מסוג טויוטה (להלן: "הרכב").

נטען כי באותו היום בשעה 14:40 לערך, המשיב נהג ברכב מבקה אל גרביה, כאשר אחר, לא ידוע, נהג לפניו ברכב אחר מסוג יונדאי עד למרחק של כמה מאות מטרים לפני מחסום ניצני עוז שם פגש בקראירה, לאחר תיאום בשיחות טלפוניות, בין היתר באמצעות מכשיר הטלפון הנייד של המשיב.

נטען כי המשיב מסר את מפתחות הרכב לקראירה שהחליף אותו במושב הנהג ונהג עד למחסום בכוונה להעביר את הרכב לשטחי הרשות אולם שם עוכב ונעצר. נטען כי המשיב חזר לביתו בבקה אל גרביה בנסיעה ביונדאי ונעצר בהמשך.

אשר על כן, כאמור, הועמד המשיב לדין בגין העבירות של קשירת קשר לעשות פשע וגניבת רכב.

בבקשה נטען כי בתיק החקירה ראיות לכאורה הקושרות את המשיב לעבירות המיוחסות לו ויש בהן להביא להרשעתו בהן, בין היתר דוחות פעולה של שוטרים והודעת החייל אשר עצר את קראירה נוהג ברכב לפני המעבר במחסום, הודעת הבעלים של הרכב על מועד גניבתו ועל ההתפרצות לביתו, תיעוד מצלמות מערכת "עין הנץ" בהן נצפה הרכב בנסיעה מבקה אל גרביה בעקבות רכב מסוג יונדאי, שיחות טלפוניות בין המשיב לקראירה לרבות שיחה בת 8 דקות שנערכה סמוך למסירת הרכב לקראירה, דוחות פעולה של הבלשים שעצרו את המשיב ביחס לאמרותיו עובר למעצרו, הודעותיו של קראירה, הודעותיו של המשיב בתחילת חקירתו כאשר שמר על זכות השתיקה וסירב למסור את הקוד לטלפון הנייד.

כבר עתה אומר כי עיינתי בתיק החקירה ומצאתי כי לא בכדי הסכים סניגורו של המשיב, לקיומו של ניצוץ ראייתי, לפחות לענין הדיון בבקשה למעצר תום ההליכים.

אני מוצאת כי בתיק החקירה די ראיות לכאורה אשר עשויות להביא להרשעתו של המשיב במיוחס לו.

נשאלת השאלה אם קמה עילת מעצר של מסוכנות לבטחון ורכוש הציבור והמבקשת סבורה כי התשובה בחיוב ומסוכנות המשיב נלמדת מתוך העבירות עצמן ולאור העובדה כי חבר לאחרים לבצע את הגניבה בצוותא חדא.

ב"כ המשיב טען כי על פי הלכת רוסלן אין מתקיימת עילת מעצר על פי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, בפרט כאשר מדובר בעבירה בודדת שאין בה תחכום, התארגנות מוקדמת או נסיבות מחמירות. עוד טען, כפי שכבר נאמר בבקשה, כי המשיב נטול עבר פלילי לחלוטין.

לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה כי על פי הראיות בתיק, גניבת הרכב והנסיון להעבירו אל הרשות הפלסטינאית, לא נעשו על ידי אדם בודד והראיות מצביעות על כך שהתקיים קשר בין המשיב לקראירה עובר לנסיון לקחת את הרכב אל מעבר למחסום, מה שמלמד לכאורה כי המשיב קשר קשר עם אחר להמשיך ולהשלים עבירת גניבת רכב ויש בכך כדי להעיד על התארגנות מוקדמת ועל ביצוע ביחד עם אחר, מה שמספק את הדרישה על פי סעיף 21(א)(1)(ב) הנ"ל בהתאם לפסיקה הקיימת.

לאחר שבאתי לכלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה וכי קיימת עילת מעצר, בחנתי את חלופת המעצר שהציע הסניגור ואף שמעתי את המפקחים המוצעים. אני סבורה כי הוצגה חלופת מעצר שיש בה להשיג את תכלית המעצר, קרי שלילת מסוכנותו של המשיב כלפי רכושו של הציבור.

חלופת המעצר כוללת מעצר בית מלא ומוחלט בביתו של המשיב, באותו בנין עם כניסה אחת שבו גם בית אמו, בפיקוח צמוד של אחד מארבעה מפקחים אשר העידו לפניי.

הוצע, כי מעצר הבית יתקיים בבקה אל גרביה והגם שחלק מתיאור המעשה בכתב האישום מתייחס לישוב זה, אני סבורה שעיקר הביצוע היה בזכרון יעקב ובאזור מחסום ניצני עוז, כך שבקה אל גרביה היתה מעין תחנת ביניים, ולכן לא ראיתי בעייתיות בכך שמעצר הבית יהיה בבקה אל גרביה.

למשימת הפיקוח הועמדו 4 מפקחים והם אמו של המשיב, רעייתו של המשיב, אחיו של המשיב וגיסו.

שמעתי את המפקחים והתרשמתי כי כולם אנשים נורמטיביים, נעדרי עבר פלילי, המקיימים אורח חיים שגרתי וקבוע תוך שחלקם מתפרנסים בעצמם ומפרנסים את משפחתם.

שמעתי מהמפקחים הסכמה מלאה ליטול על עצמם את מלאכת הפיקוח על כל ההשלכות הנובעות מכך, לרבות הצורך כי אחד מהם ישהה בכל עת לצד המשיב ויוודא כי האחרון יקיים את תנאי השחרור בערובה ובפרט מעצר הבית, כולם הביעו הבנה לתפקידם היה והמשיב יבחר להפר את התנאים (התקשרות עם המשטרה), כולם הביעו מערכת קשרים טובה עם המשיב, הכרת הרקע שלו, האישום המיוחס לו ושלילת ההתנהגות המיוחסת לו.

אני סבורה כי יש במפקחים הנ"ל כדי להוות מערך פיקוח נדרש והולם באופן יחסי לעובדה כי המשיב עצמו עובד קבוע בעיריית בקה אל גרביה, ביחס לעובדה כי הוא נעדר כל עבר פלילי ולנוכח הקשרים המשפחתיים בין המפקחים לבין המשיב. אני מוצאת חיזוק לטענה כי המשיב יישמע להוראות השחרור בערובה ויהיה קשוב להוראות מפקחיו, בין היתר בכך שכולם בני משפחה אחת ועל פניו נראה כי המשיב לא יהיה מעוניין לסבך את בני משפחתו מדרגה ראשונה ואת גיסו - בעלה של אחותו שאף היא מפקחת בעצמה.

בהינתן כי הנשים אינן עובדות ובהינתן כי הגברים עובדים מס' שעות מצומצם ביום, אני מוצאת כי במרבית שעות היממה יוכלו הגברים לפקח על המשיב וגם כך יש חיזוק של מערך הפיקוח.

אינני מתעלמת מן העובדה כי המבקשת הצביעה על האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר מתאימה ואני מפנה לסיכומי המבקשת בפרוטוקול. כפי שציינתי, אני סבורה שהחלופה המוצעת יש בה כדי לאפשר את השחרור בערובה ואת מניעת הסיכון מהמשיב לציבור.

לאור כל האמור, אני מורה על שחרורו של המשיב בערובה בתנאים כדלקמן:

1.      מעצר בית מלא בביתו (שהוא גם בית אמו) בבקה אל גרביה.

2.      פיקוח צמוד, בכל שעות היממה, של אחד מהמפקחים הבאים:

א.    אמו, הגב' אבו אסיה נאדיה .

ב.      רעייתו, מצרי רים.

ג.       אחיו, מוראד אבו אסיה.

ד.      גיסו, מחמוד קבהה.

3.      חתימת התחייבות עצמית בסך 8,000 ₪ להבטחת קיום תנאי השחרור בערובה.

4.      חתימת כל אחד מהמפקחים הנ"ל על ערבות צד ג' בסך 5,000 ₪ להבטחת פעולת הפיקוח.

5.      הפקדת ערבון כספי בסך 10,000 ₪.

פרוטוקול זה מהווה פקודת שחרור בתנאים כמפורט לעיל.

ניתנה היום, כ"ח כסלו תשפ"ג, 22 דצמבר 2022, במעמד הצדדים.