1

1.ב"כ המשיב 2 עתר לאפשר למרשו לפגוש בפסיכיאטר פרטי,בתוך מתקן המעצר, כדי להחליט אם בדעתו לבקש הליך של הסתכלות לצורך גיבוש חוות דעת פסיכיאטרית ע"י הפסיכיאטר המחוזי.צויין כי הפסיכיאטר המחוזי בדק את המשיב, וחיווה דעתו לאור בדיקה ראשונית בלבד כי המשיב 2 אינו סובל מקושי נפשי אלא התנהגותו נגועה בהתחזות.צויין כי ניתן יהיה לגבש חוות דעת מפורטת רק אחרי הסתכלות ממושכת יותר.

2. הסנגור ביקש כי בטרם יחליט אם לבקש הסתכלות כאמור, הכרוכה בשהייה ממושכת בבית חולים פסיכיאטרי ,שמרשו ייבדק על ידי פסיכיאטר פרטי, בדיקה ראשונית, שלאור ממצאיה יחליט על שליחת המשיב 2 להליך של הסתכלות או יימנע מכך.

3.המבקשת התנגדה לבקשה,והעבירה עמדה בכתב ,מנומקת.

4.אינני סבור כי חומות הכלא אמורות למנוע מפגש בין עצור לגורם רפואי פרטי,לצורך בדיקה נקודתית המיועדת לעמוד על המצב הנפשי העדכני ומידת הנחיצות בהליך של הסתכלות.כאן, עלה חשש כי בדיקה שכזו תקרין על משקל של כל בדיקה פסיכיאטרית שתערך לאחריה,ותשפיע על מימצאיה.אין בחשש כללי כזה, בכדי למנוע פגישה עם גורם טיפולי פרטי-ענין הנעשה בשגרה בבתי המעצר, שעה שהוא מתואם מראש.טעמי ההתנגדות שפורטו ,אינם רלוונטיים כאן, באשר על פי המוצהר, אין המדובר בפגישה שמטרתה בחינת הכשירות לעמוד לדין.גם אם כך ייעשה בסופו של דבר, אני סבור כי גורם מקצועי,יידע לזהות דפוסי התנהגות שאינם אותנטיים ולהתעלם מהם.

2

5.אשר על כן ראיתי להעתר לבקשה,בהבט זה שאני מורה לאפשר פגישה בין המשיב 2 ,לפסיכיאטר פרטי, בתוך בית המעצר ,לפרק זמן מתוחם שלא יעלה על 3 שעות.

החלטתי תיכנס לתוקף החל מיום 3.2,כדי לאפשר למבקשת לערור עליה, אם תמצא לנכון לעשות כן.

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ט, 24 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.