1

             

 

בפני בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

 

1.         נגד המשיב הוגש ביום 15.5.17 כתב אישום שייחס לו עבירת הפרת צו הגנה, בהתאם לסעיף 287(ב) לחוק העונשין.

 

מדובר, על פי כתב האישום, בצו הגנה שניתן במסגרת הליך ה"ט 6500-10-16 על ידי כב' השופט א. קימלמן, ולפיו נאסר על המשיב להיכנס לתחומי העיר קרית שמונה, להימצא בתחום של 300 מ' מכל מקום בו נמצאים המתלוננת, שהינה הגב' שירן דרעי, בת זוגו לשעבר של המשיב, ומי מילדיה, להטריד את המתלוננת וילדיה בכל דרך, באופן ובכל מקום שהוא (להלן "צו ההגנה").

 

ראשיתו של צו ההגנה הוא בכך שהוא ניתן ביום 6.10.16.

 

צו ההגנה הוארך ביום 10.10.16 בנוכחות המשיב עד יום 5.1.17.

 

2

צו ההגנה הוארך שוב, הפעם שלא בנוכחות המשיב, ביום 7.2.17 עד יום 7.3.17.

 

ביום 6.3.17 הורה כב' השופט קימלמן שלא בנוכחות המשיב, כי ביום 9.4.17 יתקיים דיון במעמד הצדדים, תוך שקבע: "מובהר בזאת, כי הצו שניתן בתיק מוארך בזאת עד למתן החלטה אחרת".

 

            על פי המפורט בסעיף 6 לכתב האישום - ביום 8.5.17 בסמוך לשעה 02:00 הגיע המשיב על פי הנטען בכתב האישום, לביתה של סיוון הרוש, אחותה של המתלוננת, המתגוררת מספר בניינים ליד בית המתלוננת עצמה. המשיב דפק על דלת ביתה של אחות המתלוננת, והתיישב בגרם המדרגות. אחותה של המתלוננת התקשרה למשטרה, והמשיב עוכב ונעצר בהמשך, בחשד להפרת צו ההגנה.

 

לפי סעיף 7 בכתב האישום - ביום 8.5.17 בסמוך לשעה 09:24, בתחנת משטרת קרית שמונה במהלך חקירה, מסר חוקר תחנת קרית שמונה למשיב שני עותקים של צווי ההגנה. המשיב חתם על הצווים, הבטיח שלא להתקרב לקרית שמונה, ולאחר מכן שוחרר על ידי משטרת ישראל.

 

למחרת, ביום 9.5.17 בין השעות 09:30 ל-10:30 נכנס המשיב לתחומי העיר קרית שמונה, והיה ברח' רש"י בקופת חולים כללית. בהמשך, בסמוך לשעה 12:15 הגיע המשיב אל מחוץ לקפיטריה במכללת תל חי, שם עבדה המתלוננת, והחל לתצפת מחוץ לקפיטריה פנימה. בהמשך לכך, יצא המנהל של המתלוננת אל המשיב, שאל אותו מדוע הגיע למקום. המשיב אמר למנהל של המתלוננת שהוא בן זוגה של המתלוננת, ושהיא עובדת במקום, ועל כך השיב המנהל של המתלוננת, כי הוא יזמין ביטחון. בשלב זה, עזב המשיב את המקום. המנהל של המתלוננת סיפר לה על המפגש עם המשיב.

בהמשך, בין השעות 13:00 ל-13:30 שב המשיב ונכנס לתחומי העיר קרית שמונה, ונכח שוב ברח' רש"י בקופת חולים כללית.

 

3

2.         בדיון בבקשה מיום 18.5.17 טען ב"כ המשיב, כי לא מתקיימות ראיות לכאורה לעבירת הפרת צו הגנה כנטען. הסניגור לא חלק על קיומן של ראיות לביסוס העובדות המתוארות בכתב האישום. הטענה לגבי אי קיומן של ראיות לכאורה, התמקדה בנקודה אחת בלבד, שכן נטען שצו ההגנה של בית המשפט לענייני משפחה היה בטל מעיקרו, ולכן לא קמה על המשיב כל חובה לקיימו ולציית לו, ולפיכך התנהגות בניגוד להוראות הצו, אינה מהווה עבירה, אף לא לכאורה.

 

ב"כ המשיב נימק את טענתו, בכך שהפנה לכך שהחלטת כב' השופט קימלמן להאריך את הצו, ניתנה חודש אחרי שהצו כבר פקע, שלא בנוכחות המשיב, ומבלי שתהיה כל ראיה על כך שהמשיב זומן לדיון.

 

ב"כ המשיב לא חלק על הנטען בסעיף 7 לכתב האישום, שם צויין שביום 8.5.17 הודיע החוקר למשיב על קיומו של צו הגנה תקף, החתים אותו על הצווים, וקיבל ממנו התחייבות שלא להתקרב לקרית שמונה, ואולם טען שאין בכל השתלשלות העניינים האמורה, כדי להכשיר צו שאיננו חוקי.

 

בנסיבות אלה, ביקש הסניגור לקבוע כי לא מתקיימת משוכה בסיסית של ראיות לכאורה. אשר על כן, הציע הסניגור הגבלה מינימלית ביותר, שהינה שחרורו של המשיב באיסור כניסה לקרית שמונה עד תום ההליכים, איסור יצירת כל קשר עם המתלוננת והפקדת מזומן קטנה.

 

3.         ב"כ המבקשת הפנה להוראות החוק באשר לתוקף צו ההגנה, ואולם הפנה במיוחד לכך שיום אחד בלבד לפני שנתפס מתקרב למקום עבודתה של המתלוננת, וכן שהה בקרית שמונה, הובהר למשיב באמצעות המשטרה, כי קיים צו הגנה האוסר עליו זאת, וכי המשיב חתם על הצווים והתחייב לקיימם.

 

4.         לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, מצאתי כי בניגוד לטענת ב"כ המשיב, מתקיימות ראיות לכאורה לכך המשיב אכן הפר צו הגנה כמיוחס לו.

 

שאלת תוקפו של צו ההגנה, בהתאם להוראות החוק ובהשלכה להשתלשלות העובדות, בהן מתן הארכת צו ההגנה בהעדרו של המשיב, בהחלטות מהחודשים פברואר ומרץ 2017, כמו גם ההודעה שהודיע חוקר המשטרה למשיב ביום 8.5.17 לגבי צו ההגנה, וחתימתו של המשיב על צו ההגנה - כל אלה ידונו לעומק במהלך בירור התיק העיקרי הפלילי.

 

4

הבדיקה הנדרשת בעת זו, הינה בדיקה שעניינה סיכויים לכאוריים להרשעה בפלילים בעבירת הפרת צו ההגנה. אילו השתכנעתי כבר בשלב מוקדם זה כי צו ההגנה אכן היה בטל מעיקרו ומשולל כל תוקף חוקי, הרי שאז היה אכן נשמט הבסיס מתחת לכתב האישום, והייתה חלה החובה לקבוע כי המשיב לא הפר לכאורה כל צו.

 

עיון בהתגלגלות העניינים, כפי שקרתה לכאורה, מביא למסקנה כי צו ההגנה שניתן והוארך, לא היה בטל מעיקרו, וכי גם אם נעשו הארכות צו הגנה בהעדרו של המשיב, ואפילו שהחלטה להארכת צו ההגנה ניתנה לאחר שתוקפו הראשוני פקע - אין הדבר מביא בהכרח למסקנה, כי הצו בטל מעיקרו וכי משול הוא לאי מתן כל צו כלל.

 

5.         אין מחלוקת על כך, שביום 6.10.16 ניתן צו ההגנה במעמד צד אחד, וכי צו ההגנה הוארך כדין במעמד שני הצדדים ביום 10.10.16 עד יום 5.1.17.

 

סעיף 5(א) לחוק למניעת אלימות במשפחה, מסדיר את סדרי הדין לגבי הארכת צווי הגנה וזהו נוסחו:

 

"(א)    תקפו של צו הגנה לא יעלה על שלושה חדשים; בית המשפט רשאי להאריך את תקפו של הצו מפעם לפעם, ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על ששה חדשים; ואולם, מנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו, רשאי הוא להאריך את תוקפו של הצו לתקופה כוללת שלא תעלה על שנה אחת וכן, מנימוקים מיוחדים כאמור, רשאי בית המשפט להאריך את תוקפו של צו הגנה לתקופה כוללת שלא תעלה על שנה אחת נוספת."

 

מקרא הסעיף מביא למסקנה, כי החוק למניעת אלימות במשפחה מעניק לבית המשפט סמכות להאריך צו הגנה מפעם לפעם עד תקופה כוללת של שנתיים. הסעיף מחייב כי הארכת צו הגנה לתקופה העולה על שישה חודשים תעשה "מנימוקים מיוחדים שיפורטו", וכי ניתן להאריך את הצו בשנה תמימה נוספת, אף זאת מנימוקים מיוחדים כאמור.

 

6.         סעיף 5(א) שמסדיר כאמור את עניין הארכת צו ההגנה, אינו מחייב קיום דיון במעמד שני הצדדים (זאת בניגוד לדוגמא, לסעיף 4(ג) לחוק, המחייב קיום דיון במעמד שני הצדדים בשלב הראשוני, בו נדונה שאלת הארכת צו הגנה מעבר לשבוע הראשון).

 

5

בנוסף, לא קיימת מניעה בסעיף להאריך צו הגנה, גם אחרי שהמועד המקורי שלו פקע. אכן הפרקטיקה מלמדת, כי בדרך כלל מתקבלות החלטות להארכת צווי הגנה בתוך תקופת חלות הצו, וזאת בין היתר מתוך צורך אמיתי, לקיים רצף הגנה בלתי קטוע. על אף פרקטיקה זו, אני סבורה כי יש לדחות טענה לפיה צו שמוארך בהתאם לסעיף 5(א) לחוק למניעת אלימות במשפחה, יהיה בטל מאליו, אם ההחלטה להאריכו ניתנת לאחר המועד המקורי שנקבע לתוקף צו ההגנה.

 

7.         אשר על כן, הוראות החוק מביאות למסקנה, כי הארכת צווי הגנה, גם אם היא נעשית על ידי בית משפט שלא בנוכחותם של שני הצדדים, ואף אחרי המועד שנקבע לתוקף הצו, כפי שנעשה במקרה זה, לא נפסלת או מתאיינת לחלוטין מניה וביה.

 

8.         עיון בהחלטותיו של כב' השופט קימלמן, אשר האריך את תוקפו של צו ההגנה שלא בנוכחותו של המשיב בימים 7.2.17 ו-6.3.17, נעשו בגדרה של תקופה הקצרה משנה, מאז שניתן צו ההגנה המקורי, ולפיכך אין לקבל את הטענה כי הצו היה בטל, למרות שההחלטות ניתנו שלא בנוכחותו של המשיב.

 

9.         עניין נוסף - יצויין, כי על פניו לא נומקו ההחלטות להארכת הצווים "בנימוקים מיוחדים", ואולם אני סבורה כי גם עניין זה, אף אם יש בו חריגה מסויימת מדרישות החוק כאמור, לא מביא לפסילתו של צו ההגנה, כפי שטוען הסניגור.

 

10.       הארכת תוקפו של צו הגנה, כפי שנעשה כאן לאחרונה ביום 6.3.17, לא נמצאה על ידי, כאמור, בטלה, ואולם בהעדר אסמכתא על כך שהמשיב ידע על החלטת כב' השופט קימלמן לגבי הארכת הצו, לא ניתן לחייבו לציית לצו ההגנה, והוא נהנה מספק ברמה גבוהה, שמא לא ידע כלל שצו ההגנה הוארך והיה בתוקף.

 

אשר על כן, האירוע המתואר בסעיף 6 לכתב האישום שבו מיוחסת למשיב הגעה לבית אחותה של המתלוננת בעיר קרית שמונה, בניגוד לצו ההגנה - אינו מקים לכאורה עבירה, שכן לא ברור בשלב זה, שהמשיב ידע שצו ההגנה שאמור היה לפקוע בינואר 2017, הוארך מספר פעמים.

 

6

11.       ואולם, בניגוד לאמור לעיל (לגבי האירוע שבו ביקר המשיב את אחותה של המתלוננת) אין התמונה דומה באשר לאירועים מיום 9.5.17, שבהם המשיב הסתובב בקרית שמונה, ואף עמד ותצפת מחוץ לקפיטריה בתל חי, בה עובדת המתלוננת. בעת אירוע זה, אין כל ספק כי המשיב כבר ידע על קיומן של ההחלטות להאריך את צו ההגנה, שכן כאמור לעיל, חוקר תחנת קרית שמונה הודיע לו על כך בעת שנחקר במשטרה יום קודם, והוא אף עיין בהחלטות וחתם עליהן, ואף הבטיח במפורש, לא להתקרב לקרית שמונה.

 

12.       המסקנה היא, אם כן, שביום 9.5.17 הפר המשיב במודע צו הגנה, אשר פרטיו היו ידועים לו, אשר איננו בטל לכאורה, ואשר לגביהם התחייב אך יום קודם לקיימם, מול איש משטרה בתחנת המשטרה בקרית שמונה.

 

13.       עוד אציין, כי המשיב בחקירתו ביום 8.5.17 הודע, כאמור, שקיים נגדו צו הגנה תקף, ולא טען כל טענה לפיה הוא סבור שהצו אינו בתוקף. כל שאמר היה, כי לא ידע עד אותו שלב, שצו ההגנה הוארך, ולאחר שהחוקר הודיע לו על הצו, התחייב שלא להתקרב עוד לקרית שמונה. עניין זה מעיד כי מבחינת ידיעה סובייקטיבית, המשיב לא הסתמך על כל מצב חוקי, לפיו הצו המוארך של כב' השופט קימלמן, איננו בתוקף ואינו מחייב אותו.

 

לנוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי מתקיימות ראיות לכאורה.

 

14.       באשר לעילת המעצר, הסניגור טען כאמור, כי עילה איננה מתקיימת, רק בהשלכה לכך שלא מתקיימת רמת ראיות לכאורה בסיסית. משנדחתה טענתו כמפורט לעיל, קמה ועלה בכל עוזה, עילת המעצר. קיים חשש לכך שהמשיב ימשיך להטריד את המתלוננת ולפגוע בחייה, שאותו אופן שהווה בסיס להרחקתו ממנה בצו ההגנה שהופר.

 

 

15.       עילת המצער מתחזקת בכך שהמשיב הורשע בעבר במסגרת ת"פ 36825-06-10 בעבירה זהה, ונשפט בגינה למאסר בפועל ומאסר מותנה. העבירות נשוא אותו תיק שכללו גם עבירת איומים, בוצעו כלפי אותה מתלוננת. בעברו של המשיב רישום פלילי נוסף, אף הוא בגין הפרת הוראה חוקית, וכן בעבירות נוספות.

 

16.       הגעתו של המשיב אל קרבת מקום עבודה של המתלוננת, יום אחד בלבד לאחר שהתחייב במשטרה לא לעשות זאת, מעידה עליו כי צפויה ממנו מסוכנות כלפיה, וכי לא ניתן לתת בו אמון, במיוחד לא בהשתת תנאים רופפים, כפי שמבוקש.

 

17.       אשר על כל האמור לעיל, ומשלא הוצעה כל חלופת מעצר ישימה שיש בה להבטיח את שלום המתלוננת, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

7

 

            היה ותוצע חלופת מעצר קונקרטית - היא תיבחן בהקדם.

 

ניתנה היום, כ"ו אייר תשע"ז, 22 מאי 2017, במעמד הנוכחים.