1

1.         לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 14.2.21 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של נשיאת נשק, אביזרי נשק ותחמושת, בניגוד לסעיף 144(ב) רישא + סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") וכן החזקת נשק, אביזרי נשק ותחמושת בניגוד לסעיף 144(א) רישא + סיפא לחוק. על פי כתב האישום, המשיב הוביל ונשא לביתו, באמצעות מכוניתו, רובה סער אמ-16, מחסניות שחלקן מכילות תחמושת, מיכלים של תרסיס המכיל שמן לנשק, קת פלסטיק וקופסאות כדורי תחמושת מלאות. את הנשק הסתיר המשיב בחדר השינה שלו כשהוא עטוף במגבת מעל ארון הבגדים. את אביזרי הנשק והתחמושת הטמין המשיב בתיק בד בתוך ארון הבגדים בחדרו.

2.         בדיון מיום 14.2.21 הודיעה באת כוח המשיב כי אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה והתבקש לדחות את הדיון בבקשת המעצר עד תום ההליכים עד לאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן.

2

3.         בתסקיר הראשון מיום 25.2.21 העריך שירות המבחן כי הסיכון להישנות עבירות דומות בעתיד הינה גבוהה. צוין כי למשיב הרשעה אחת בתחום ציד לא חוקי בגינה נדון לקנס וצו התחייבות. שירות המבחן קבע כי לאור הערכת הסיכון הגבוהה להישנות עבירות דומות בעתיד, לאור קשייו של המשיב לבחון חלקים בעייתיים ומכשילים בהתנהגותו טרם מעצרו הנוכחי וכן לאור העדר מפקחים מתאימים למלאכת הפיקוח לצורך הפחתת הסיכון בעניינו, ההמלצה היא על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. המפקחים שנבחנו על ידי שירות המבחן היו אביו ואמו של המשיב וכן דודו מצד האם.

4.         התסקיר השני מיום 9.3.21 כולל התייחסות לשלושה מפקחים נוספים שהם אחיו של המשיב, בן דודו וכן דודו מצד אביו. שירות המבחן ציין כי לאור התרשמותו מאי התאמת המפקחים המוצעים ולאור הקשיים שפורטו בתסקיר הראשון הרי שהמלצת השירות הינה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

5.         בדיון מיום 11.3.21 טען ב"כ המשיב כי אין מקום לקבל את התרשמות שירות המבחן הן בנוגע להערכת הסיכון והן לגבי ההתרשמות מן המפקחים. הסנגור הפנה לשלוש החלטות של בתי המשפט המחוזיים בחיפה ובנצרת, מהם ניתן ללמוד לדעתו כי יש מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר המצויה במחנה הפליטים שועפט בשכונת ענתא. לבקשת הסנגור התרשמתי מן המפקחים שהגיעו לדיון ונחקרו בפניי, שהם בן דודו של המשיב, נתשה מאמון, דודו מצד אביו, עדנאן בסילה ואחיו של המשיב, מוהנד בסילה.

6.         לטענת ב"כ המבקשת, מיקום החלופה באזור מחנה הפליטים שועפט הנו בעייתי במיוחד, שכן מדובר באזור מעבר לגדר שבו יכולת הפיקוח המשטרתית היא נמוכה מאוד ואין כל אפשרות למעצר בפיקוח אלקטרוני באזור זה. נטען כי אין מקום לסטות מן הכלל ביחס לעבירות נשק, אף בהעדר עבר פלילי וכן אין מקום לשחרור לחלופה, לאור התסקיר השלילי.

7.         כידוע, עבירת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק היא עבירת בטחון, המקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים") (בש"פ 1971/20 מדינת ישראל נ' יוסף עואלי (19.3.20); בש"פ 2406/20 אבו פרחאן נ' מדינת ישראל (19.4.20)). הלכה היא כי מעורבות בעבירות נשק מעידה על מסוכנות רבה, שרק בנסיבות חריגות ובמקרים יוצאי דופן ניתן להפיגה בחלופת מעצר (בש"פ 4830/18 דרבאס נ' מדינת ישראל (30.7.18)).

3

8.         בעבירות נשק הכלל הוא מעצר מאחורי סורג ובריח ואילו החריג הוא שחרור לחלופת מעצר או מעצר בפיקוח אלקטרוני. אישור קרובי משפחה כמפקחים בעבירות נשק מהווה חריג יוצא דופן (בש"פ 4830/18 בעניין דרבאס, הנזכר לעיל). גיל צעיר ועבר פלילי נקי אינם מהווים, כשלעצמם, נסיבות אשר מצדיקות חריגה מן הכלל האמור ביחס לעבירות של סחר בנשק (בש"פ 5169/19 סמואיל נ' מדינת ישראל (14.8.19)). חריגה מהכלל תיעשה רק במקרים בהם ישנה מתכונת שברמת בטחון גבוהה תאיין את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם (בש"פ 1040/20 נג'ואן סעיד נ' מדינת ישראל (1.3.20)).

9.         בב"ש 625/82 אבו מוח בן עבדול רחמן מחמוד נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(3) 668, נערך סיווג של עבירות החזקת נשק למספר קטגוריות כאשר בקבוצה הראשונה של המקרים (ארבעת המקרים הראשונים) נכללו מקרים המגיעים בחומרתם לדרגה שיש בה כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים. בין המקרים הנ"ל מצויה קטגוריה של "החזקת הנשק לעת מצוא כדי לאפשר פעילות פלילית אפשרית בעתיד". המקרה שלפניי שייך לכאורה לקבוצת המקרים החמורים יותר של החזקת נשק, המצדיקים, במקרים המתאימים, מעצר עד תום ההליכים.

10.       שלושת המקרים אליהם הפנה הסנגור אינם תומכים בבקשתו כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר. במקרה הראשון (מ"ת (חי') 24186-06-19 מדינת ישראל נ' חג'אזי (23.6.19) ציין ב"כ המדינה כי יש נכונות לסיים את התיק בהסדר טיעון שיכלול מחיקת עבירות הנשק, הובלה ונשיאה. בית המשפט קבע כי לא ניתן להתעלם מהעובדה כי כתב האישום תוקן משמעותית, דבר שיגרום לסיווג העבירה במדרג הסיכון שנקבע בב"ש 625/82 הנ"ל בקבוצת המקרים שאינם מצדיקים מעצר עד תום ההליכים. עוד צוין כי מדובר בחלופה המרוחקת כ-35 דקות נסיעה מן המקום בו בוצעו העבירות. במקרה השני (מ"ת (נצ') 11715-08 מדינת ישראל נ' ח'טיב, 9.8.11) הוחלט לעצור את המשיב בפיקוח אלקטרוני לאור גילו הצעיר ונסיבותיו האישיות, עברו הפלילי שאינו מן העניין, הסכם הסולחה שנערך בין המשפחות הניצות והעובדה שהנאשם לא היה קשור ישירות בסכסוך עם בני המשפחה היריבה. במקרה השלישי (מ"ת (חי') 61144-05-20 מדינת ישראל נ' עבד אל גני, 16.7.20) הורה בית המשפט על מעצרו של הנאשם בפיקוח אלקטרוני וזאת, בין היתר, לאור גילו הצעיר, העדר עבר פלילי, נטילת אחריות ואיכותם הגבוהה של המפקחים. בניגוד לשני המקרים האחרונים, בענייננו האפשרות של מעצר בפיקוח אלקטרוני אינה עומדת על הפרק.

4

11.       במקרה שלפנינו אומנם מדובר בצעיר, בעל עבר פלילי שאינו מן העניין, אולם, כאמור, אין אפשרות מעשית להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני לאור החלופה המוצעת. זאת ועוד, קיים קושי, כאמור לעיל, באישור קרובי משפחה כמפקחים בעבירות נשק וכן מדובר בחלופה הקרובה לביתו של המשיב ולפנינו תסקיר שלילי. בענייננו, שירות המבחן לא נמנע מלתת המלצה, כפי שנעשה לעתים במקרים אחרים, אלא המליץ באופן מפורש שלא לשחרר את המשיב ממעצרו. כידוע, אף שבית המשפט אינו מחויב באימוץ המלצותיו של שירות המבחן, סטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן תיעשה באופן חריג ורק במקום בו קיימים לכך טעמים כבדי משקל (בש"פ 3201/10 מדינת ישראל נ' פלוני (2010); בש"פ 10136/17 מדינת ישראל נ' פלוני (29.12.17); בש"פ 686/19 בשאר סולטאנה נ' מדינת ישראל (4.2.19); בש"פ 2306/19 שריף אבו עואד נ' מדינת ישראל (7.4.19); בש"פ 5032/19 מדינת ישראל נ' ג'בארין (6.8.19) שבו נקבע כי לא היה מקום לסטות מהמלצת שירות המבחן ולהורות על מעצר המשיבים, נאשמים בעבירות נשק, בפיקוח אלקטרוני). בעניינו של המשיב, לא מצאתי טעמים כבדי משקל המצדיקים התעלמות מן התסקירים.

12.       לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את בקשת המדינה ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ב' ניסן תשפ"א, 15 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.