לפני

כבוד השופט אברהם הימן

המבקשים

1.      עופר בוהדנה

2.      יוסף (ז'וז'ו) לוי

3.       

4.       

5.       

6.       

7.       

נגד

המשיבה

 מדינת ישראל

החלטה

הרקע

מקורו של הדיון הוא בבקשת המשיבה להאריך מעצרם המבקשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ''ו - 1996. הדיון בבקשה זו התקיים בבית המשפט העליון לפני כב' השופט ד' מינץ ביום 29.5.19 והחלטת בית המשפט העליון נתנה ביום 30.5.19 (בש''פ 3418/19).

על פי ההחלטה בבש''פ הנ''ל, נקבע כדלקמן:

"יחד עם זאת, נראה כי הגיעה העת האמורה בהחלטת הנשיאה א' חיות בבש''פ 5008/17 ובשלה השעה ששירות המבחן יערוך תסקיר על אודות משיבים 3 ו-4 (המבקשים בהליך דנן - א.ה) שבכירותם במדרג הארגון אינה זהה לשני המשיבים האחרים (יצחק אברג'יל ושמעון סבח - א.ה), וזאת עד ליום 1.7.2019. לאחר קבלת התסקיר בית המשפט המחוזי יפעל לפי שיקול דעתו והבנתו."

כאמור, החלטת בית המשפט העליון ניתנה ביום 30.5.19 שבעיקרה, ביחס למבקשים כאן, הורה בית המשפט העליון על הגשת תסקיר לבית המשט המחוזי. ביום 2.6.19 הגישו באי כוח המבקשים בקשה למתן צו להכנת תסקיר וקביעת מועד לדיון בשאלת חלופת מעצר. ביום 3.6.19 החלטתי כי אין צורך בצו להכנת תסקיר שהרי בעניין זה החליט זה מכבר בית המשפט העליון, ובאשר לקביעת מועד לדיון, החלטתי כי ראוי לעשות כן לאחר קבלת תסקיר. שהרי כך החליט בית המשפט העליון.

מסתבר ששירות המבחן נתקל בקשיים אובייקטיביים להכנת התסקירים, וזאת על פי בקשתו שהוגשה לבית המשפט מיום 9.7.19. לפי בקשה זו, עלה בידי שירות המבחן לפגוש את המבקשים רק ביום 8.7.19. שירות המבחן ביקש לדחות הדיון בעניינם של המבקשים עד ליום 22.7.19. ואכן, כך החלטתי ביום 11.7.19. אלא שמשום אילוצי יומן דחיתי הדיון ליום 7.8.19. ראוי לציין כי הבקשות בתיק רחב היקף זה, נדונות על ידי מזה למעלה משנתיים ימים, לפיכך אני הוא השופט הבקיא בתיק מורכב זה. אין מקום ולא ראוי היה להעביר הדיון בבקשה לשופט תורן בפגרה אשר אינו בקיא בתיק.

על החלטה זו, עררו המבקשים לבית המשפט העליון (בש''פ 4871/19). בית המשפט העליון, כב' השופט ע' גרוסקופף, בהחלטה מיום 22.7.19, קיבל הערר וקבע כי הדיון יתקיים בבית המשפט המחוזי עד ליום 27.7.19. עוד קבע כי: "ככל הניתן, ראוי כי שופט הבקיא בתיק מורכב זה יקיים את הדיון האמור." בנסיבות אלה, קבעתי הדיון לפני ביום 24.7.19.

באשר לתסקירי שירות המבחן, הרי שאלה הוגשו לבית המשפט ביום 17.7.19 לגבי מבקש 2 וביום 18.7.19 לגבי מבקש 1.

תסקירי שירות המבחן

כדרכו המבורכת, ערך שירות המבחן והגיש שני תסקירים בהם ניתח באופן רחב, מעמיק, יסודי ומקצועי ביותר כל פרט ונתון רלבנטיים לעניין. למקרא התסקירים עולה כי על פי הניתוח, כאמור, התייחס שירות המבחן, באופן מיוחד לאפשרות חלופות מעצר באשר לשני המבקשים.

באשר למבקש 1. לא מצאתי להביא בהרחבה את אשר מפורט בתסקיר אלא שבסופו של יום הביע שירות המבחן: " כי מדובר בבחור אשר מרבית חייו מנהל אורח חיים עברייני, כחלק מכך מקיים קשרים חברתיים שוליים ומחזיק בדעות המאשרות מעבר על חוק בהקשרים שונים, ונוכח זאת מתקשה למלא תפקידים מבחינה משפחתית ותעסוקתית".

ועוד נקבע בתסקיר כי המבקש 1: "הפנים דפוסי חשיבה והתנהגות שוליים, ומתקשה לוותר על הרווחים הנלווים לאורח חיים זה, בכלל זאת סיפוק מידי לצרכים חומריים ורגשיים, וזאת על אף סנקציות עונשיות משמעותיות לאורך השנים וההשלכות על בני משפחתו...".

כאמור, שירות המבחן בחן לעומק ובאופן יסודי חלופות המעצר אשר הוצעו לו. סופו של תסקיר הוא בכך ששירות המבחן הביע דעתו כי נוכח דפוסיו כפי המתואר בתסקיר, הערכת הסיכון להישנות התנהגות אלימה, כמו גם הסיכון ששירות המבחן העריך לשיבוש הליכי המשפט, כשברקע ההתרשמות כי המפקחים שהוצעו אינם מתאימים לתת מענה למוקדי הסיכון המצויים אצל המבקש 1, מוקדי סיכון שאינם קשורים להגבלת תנועתו, אין שירות המבחן ממליץ על שחרור ממעצר.

באשר למבקש 2. גם כאן לא אביא בהרחבה את הנאמר בתסקיר אלא אך את הקטעים הרלבנטיים. לפי התרשמות שירות המבחן: "מדובר באדם שמגיל צעיר ולאורך השנים, ניהל אורח חיים בלתי יציב ושולי, היה מעורב בפלילים במגוון עבירות, כשברקע גדילתו בסביבה עבריינית ובמשפחה שהתקשתה להציב לו גבולות".

ועוד נאמר בתסקיר כי: "כפי שעולה מדפוסי התנהגותו לאורך השנים, התרשמנו מאדם עם כישורי חיים מצומצמים וכוחות אגו מוחלשים. קיימים דפוסים עבריינים, וכן נטייה להתנהגות אימפולסיבית ותוקפנית, בעיקר במצבי לחץ".

ועוד התרשם שירות המבחן כי: "... בהתחשב בחומרת העבירות המיוחסות לו לכאורה, למשמעותן ולהשלכותיהן הרחבות על הסביבה כולה, אנו מעריכים כי קיים סיכון גבוה להישנות ביצוע עבירות דומות בעתיד."

עוד העריך שירות המבחן כי בשל אופי העבירות המיוחסות לו כשברקע התנהלות בלתי יציבה לאורך השנים כמו גם הסתבכות חוזרת בפלילים, מעריך שירות המבחן כי קיים חשש לשיבוש מהלכי משפט ולהימלטות מן הדין.

גם בעניינו בחן שירות המבחן בחינה יסודית של חלופות המעצר אשר הוצעו. סופו של דבר הגיע למסקנה כי לא התרשם מגורמי פיקוח מתאימים העשויים להציב גבולות ברורים להתנהגותו ובכך להפחית את מסוכנותו. כמו כן, התרשם שירות המבחן כי בהתייחס למכלול מרכיבי הסיכון, הלוקחים בחשבון גם את מאפייני העבירות המיוחסות למבקש 2, הרי שכל חלופה ואף מעצר בפיקוח אלקטרוני לא יפיגו את מסוכנותו ואת החשש לשיבוש מהלכי משפט והימלטות מן הדין. לפיכך ממליץ שירות המבחן על מעצרו של המבקש 2 עד תום ההליכים נגדו.

כאן המקום לציין ולו בקצרה את אשר מיוחס למבקשים ול- 16 נאשמים נוספים נגדם הוגש כתב אישום "הכולל 13 אישומים הנוגעים לחברות בארגון פשיעה בינלאומי, במסגרתו היו חברי הארגון מעורבים בשורה של עבירות, בהן: עבירות רצח; ניסיונות לביצוע רצח של גורמים עמם היו מסוכסכים; עבירות סחר, ייצוא, ייבוא והספקה של סמים בהיקפים גדולים; עבירות אלימות ועוד" (בש''פ 3418/19 עמ' 2 פיסקה 1).

בבש''פ 5008/17 נאמר באשר למבקשים, כך: "הטענות בעניינם של בוהדנה ולוי מלמדות כי הם מילאו, לכאורה, תפקיד במערך ההוצאה לפועל של ניסיון ההתנקשות ברוזנשטיין המתואר באישום הרביעי. לבוהדנה ולוי מייחסות באישום זה שלוש עבירות של רצח לצד עבירות אלימות נוספות. לשניהם עבר פלילי מכביד...והדבר מלמד על המסוכנות הנשקפת מהם".

והכל במסגרת פרשה אשר כונתה "פרשת 512".

טענות באי כוח המבקשים

מתוך טיעוני באי כוח המבקשים ניתן לומר במידה סבירה של וודאות כי טיעוני השניים דומים ביותר עד כדי זהים. באי כוח המבקשים יצאו בראש וראשונה לבקר את הנאמר והמומלץ בתסקירי שירות המבחן. לפי דברי הסניגורים הנכבדים, אצל שירות המבחן קיים מודל קשיח של המלצות שליליות ככל שמדובר בכתבי אישום הקשורים לארגוני פשיעה. לפי טענה זו, יש לצפות מראש כי תסקירי שירות המבחן בעניינם של המבקשים יהיו שליליים. לפי טענותיהם, קיים אצל שירות המבחן מעין "רפלקס מותנה". עצורים במסגרת כתב אישום של ארגון פשיעה - דינם למעצר. רוצים הסניגורים לומר, למעשה, שקציני המבחן אינם מדקדקים ובוחנים כל הנתונים הרלבנטיים למקרה, כפי חובתם המקצועית.

מבחינה עניינית תקפו הסניגורים את המלצת שירות המבחן בשני התסקירים. לפי טיעוניהם, פסילת המפקחים המוצעים התעלמה לחלוטין מתכלית הפיקוח. שכן תכלית הפיקוח, כשמה כן היא - לפקח על תנועותיו של המשוחרר ולא הקושי להכיר במשמעות עומק מעורבות בעולם השולי או שלילה בנוקשות, כל סיכון בשחרור ממעצר להמשך התנהגות שולית או להפרת תנאים מגבילים (בעניינו של מבקש 1), או אי מודעות לחלקים הבעייתיים שבהתנהגות ואי הכרה בפוטנציאל של חשיפה למצבי סיכון אפשריים ולהתנהגות מסכנת ופוגענית העלולה להתלוות לכך (בעניינו של מבקש 2).

עוד טענו הסניגורים באשר להתמשכות ההליכים. המבקשים עצורים למעלה מארבע שנים ומשפטם צפוי להימשך עוד כשנה. התוצאה העלולה להיות היא שהמבקשים יהיו עצורים לתקופה של חמש שנים וחזקת החפות עומדת להם - תוצאה אשר לפי שיטת הסניגורים, בלתי הגיונית.

באי כוח המבקשים, טענו באשר לחשש לשיבוש הליכי משפט כפי שפורט בתסקירים. לפי הטענה, שירות המבחן טעה בקביעה זו שהרי חשש זה התפוגג לנוכח העובדה כי עדי המדינה בתיק העידו זה מכבר. באשר לחשש ההימלטות, הרי הטענה היא שבערבויות גבוהות ובמעצר באיזוק אלקטרוני ניתן לאיין החשש.

בא כוח מבקש 2 עמד על העיקרון שנקבע בהחלטה בבש''פ 8765/01 מדינת ישראל נ' מוגרבי [פורסם בנבו] (19.10.05) או בבש''פ 2182/06 מדינת ישראל נ' שורפי [פורסם בנבו] (21.3.06), שתי החלטות שהתייחסו לארגוני פשיעה. העיקרון שיש ללכת לפיו הוא לקבוע מדרג בארגון. לפי תפיסה זו, מעמדם של המבקשים בארגון הפשיעה הינו נמוך ומכל מקום יש בו כדי להוביל ,בשלב הזה, לאחר תקופת מעצרם, לשחרורם או למעצרם באיזוק אלקטרוני.

הסניגורים הגישו פסיקה של בית המשפט העליון אשר לא נעתר לבקשת שחרור למרות תסקירים שליליים, בבחינת תסקיר שלילי אינו חזות הכול.

הסניגורים הפנו תשומת הלב להחלטת בית המשפט העליון בבש''פ 5008/17 ובהמשך לכך להחלטה בבש''פ 3418/19, מהן עולה כי בית המשפט העליון הביע דעתו באשר למבקשים כי הגיעה השעה לשחררם מהמעצר.

טענות באת כוח המשיבה

באת כוח המשיבה הדגישה את חומרת המעשים המיוחסים להם. לפי טיעוניה, מדובר בשלושה מעשי רצח של עוברי אורח תמימים, אשר מצאו מותם לאחר הטמנת מטען חבלה בטבורה של עיר. משום כך, אם יורשעו המבקשים צפויים הם לעונש של שלושה מאסרי עולם. לדברי באת כוח המשיבה, די בכך כדי להצביע על חומרת המעשים כמו גם על החשש הכבד להימלטות מן הדין.

באשר להחלטות בית המשפט העליון, כפי שהפנו אליהם הסניגורים, טענה באת כוח המשיבה כי אין בכך ממש. בית המשפט העליון לא קבע מסמרות באשר לשחרור המבקשים אלא כל שקבע הוא שיש מקום לשקול זאת לאחר קבלת תסקיר. פשיטה שאם סבר בית המשפט העליון שיש לשחרר המבקשים ממילא היה מורה על כך.

באשר לטענה בדבר אי בכירותם של המבקשים בארגון, התנגדה לכך באת כוח המשיבה נמרצות. לפי טענתה, ככל העולה מכתב האישום, מעמדם בארגון אינו נמוך ומכל מקום תפקידם ברצח המשולש משמעותי ביותר.

דיון והכרעה

מצאתי להתחיל פרק זה בהחלטתי, בהטלת הדופי שהטילו הסניגורים כלפי שירות המבחן וכלפי קציני המבחן.

איני מקבל גישה שלילית זו כלפי שירות המבחן, למעשה אני שולל דברי הסניגורים כלפי שירות המבחן מכול וכול. מעבר לכך שבפסיקת בתי המשפט באופן שיטתי ועקרוני נקבע פעם אחר פעם כי מדובר בגוף מקצועי ביותר בעל יושרה ברמה גבוהה ביותר, הרי שהטלת דופי בקציני המבחן אינה במקומה וראוי היה להימנע מכך. יש וסניגור לא יהיה שבע רצון מהמלצת שירות המבחן. הדרך לתקוף ההמלצה הינה עניינית, לגופו של עניין, אך לא פשטנית ושטוחה בהטלת דופי במקצועיותם של קציני המבחן. אין שמץ של אמת או בסיס לקבוע כי שירות המבחן נותן המלצותיו מתוך הנושא ולא מתוך העניין שלפניו. הטענה כי לשירות המבחן מעין "רפלקס מותנה" לפיו ככל שמדובר בארגן פשיעה התסקיר תמיד יהיה שלילי, הינה טענה חמורה בהיותה חסרת בסיס לחלוטין. אני אומר דברים אלה על פי הניסיון המצטבר במשך שנים, בתסקירי מעצר כמו בתסקירים לעונש. המקצועיות, היסודיות והיושרה שמגלים קציני המבחן מרקיעות שחקים.

למקרא כתב האישום והעובדות באישומים המיוחסים למבקשים, עולה באופן ברור ונחרץ לכאורה חומרת מעשיהם של המבקשים. אכן, ההליכים בתיק מורכב זה, נמשכים זמן רב ביותר. בעניין התמשכות ההליכים בתיק, נתן בית המשפט העליון, מספר פעמים דעתו, עת החליט בבקשות המשיבה לפי סעיף 62 לחוק הנ''ל. ניתן לומר בתמצית ובמיוחד לנוכח החלטות בית המשפט העליון להאריך מעצרם של עצורים בפרשה, פעם אחר פעם, לרבות מעצרם של המבקשים, כי נסיבות ניהול התיק המורכב, מובילות לכך, בלית ברירה.

בית המשפט העליון בבש''פ 3418/19 כפי הציטוט שהובא לעיל, תוך הפנייה לבש''פ 5008/17 קבע כי ראוי לשקול חלופת מעצר לאחר קבלת תסקיר. כפי שהובא לעיל, תסקירי שירות המבחן, תכנם, ניתוח הדברים וההמלצות, אינם עומדים לצד שחרור המבקשים ממעצר.

אכן, כפי שנאמר ונקבע רבות בפסיקת בתי המשפט כמו גם פסיקת בית המשפט העליון, תסקירי שירות המבחן אינם חזות הכול. שירות המבחן עושה עבודה מבורכת בכך שתסקיריו הם כלי עזר רב חשיבות בידי בית המשפט לקבלת החלטות מושכלות. מצד אחד, בית המשפט אינו מחויב ללכת אחר המלצות שירות המבחן, מצד שני לא בנקל אלא בזהירות רבה, ידחה בית המשפט המלצות שירות המבחן, לרבות ובמיוחד המלצות שליליות שלו. בבוא בית המשפט להחליט בדבר מעצרו או שחרורו של אדם, לנוכח האמור בתסקיר, ישקול כל השיקולים הצריכים לעניין לרבות ובין היתר האמור והמומלץ בתסקיר.

באשר לסטייה מתסקיר שלילי אביא החלטה אחת בלבד מיני רבות של בית המשפט העליון, בעניין זה:

"שירות המבחן משמש כ'קצין בית המשפט' ותוצרי עבודתו נועדו לסייע לבית המשפט במלאכתו, ובכלל זה בבחינת חלופות מעצר ולצורך גזר הדין. מומחיות ומקצועיות רבה לו, וגם בשל כך זוכה שירות המבחן בדרך כלל לאמונם של בית המשפט והצדדים (בש"פ 8576/06 סלאמה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 3 והאסמכתאות שם (16.10.2007). אם כן, משקל נכבד יש לתסקיר שירות המבחן והמלצתו, אולם בית המשפט אינו כבול לה. ככלל, במקרים בהם בא שירות המבחן בהמלצה שלילית, ידרשו נימוקים "כבדי משקל" על מנת לסטות ממנה (בש"פ 3286/07 מדינת ישראל נ' נתנאל [פורסם בנבו] (16.4.2007))" (בש''פ 1961/17 מדינת ישראל נ' רמיל ניסנוב [פורסם בנבו] (15.3.17)).

הסניגורים הציגו החלטות של בית המשפט העליון לפיהן שוחררו עצורים גם עת הוגשו תסקירים שליליים. אכן, קיימים מקרים כגון אלה, אלא שכל מקרה לנסיבותיו כמו לנסיבותיו של העצור.

עיינתי עיין היטב בתסקירים שהוגשו בענייניהם של השניים. לא מצאתי טעות או פגם בתסקירים. ההיפך הוא הנכון, מצאתי כי האמור והמפורט בתסקירים הולם ביותר ההמלצות השליליות בסופם.

באשר לאמור בתסקירים בקשר לחשש לשיבוש הליכי משפט. אכן, חשש זה פחת ביותר וניתן לומר בסבירות ראויה כי גם אם ישוחררו המבקשים, יקשה עליהם להשפיע על עדים או לשבש מהלכי המשפט. החשש הכבד הוא שלנוכח העונש הצפוי למבקשים אם יורשעו, דהיינו שלושה מאסרי עולם, יימלטו מן הדין. באשר לאפשרות לאיין חשש זה, הרי היו דברים מעולם, והכיסופים לחופש גברו.

לאחר שאני שוקל מכלול השיקולים הצריכים לעניין ובלי להתעלם מהימשכות ההליכים בתיק זה, ובעובדה כי המבקשים עצורים בתקופה של למעלה מארבע שנים, אני סבור כי אין מקום להורות על שחרור המבקשים ממעצר. עבירות הרצח כמו גם העבירות האחרות, המיוחסות למבקשים, הם ברף חומרה גבוה ביותר. איני מתעלם ממועד ביצוע העבירות, אלא שגם בשים לב לשיקול זה, עדיין סבור אני כי מסוכנותם של המבקשים, גבוהה ביותר עד כי אין לשחררם.

אשר על כן, אני דוחה הבקשות לשחרור המשיבים לחלופת מעצר.