1

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, האחת ביום 6.2.2017 אז נתפס המשיב ביישוב ערערה בנגב והשנייה ביום 14.4.2016, אז נתפס המשיב באשקלון, וזאת ללא היתר כניסה ושהייה בישראל.

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר מחשש להימלטות מן הדין, טען כי אין בידו להציע ערבויות להבטיח התייצבות המשיב לדיונים בעניינו.

עוד הוסיף וטען כי משמדובר בשתי עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, הרי העונש הצפוי למשיב הוא של 17 ימים לאחר ניכויים כאלה ואחרים, כי נותר למשיב שלושה ימים לרצות מאחורי סורג ובריח ואחר כך זה אמור להשתחרר, ככל שההליך בתיק העיקרי יתקיים בהקדם וכבר בשבוע זה. מכאן, חזר ב"כ המשיב על טענותיו בכל הנוגע לקציבת ימי המעצר, טענות אותן הוא חוזר ומעלה בכל דיון בענייני עצורים בעבירות של שב"ח, חרף שעמדת בית המשפט נאמרה באופן מפורש ולא פעם אחת.

2

אין בדעתי לחזור להסביר ולנמק מדוע לא אקצוב את ימי מעצר של משיב זה, כמו אחרים, רק אוסיף כי ביחס לאותה החלטה אליה הפנה ב"כ המשיב אמרתי את דבריי, המדובר היה בהחלטה שלא הביאה בחשבון נתונים רבים ומבחינתי מדובר בהחלטה שגויה שאין לחזור עליה כל זמן ואין מדובר במקרה חריג המצדיק קציבת ימי מעצרו של נאשם.

אשר להליך העיקרי, יש לציין כי כב' השופט עטר אשר דן בתיקי השב"חים עושה ימים כלילות על מנת לקדם ולאפשר שמיעת ההליכים בעניינם סמוך לאחר מעצרם ונראה כי הדיון בעניינו של משיב זה אכן נקבע בטעות ליום 22.3.2017. יתכבד ב"כ המשיב אשר לדבריו רק היום ידע על קיומו של המועד בתיק העיקרי, יגיש בקשה סדורה לכב' השופט עטר להקדמת הדיון.

לגופם של דברים, מדובר בשתי עבירות של כניסה לישראל וככל שהיה מציע המשיב ערבויות מתאימות, הייתי מורה על שחרורו כבר היום, אולם מאחר ואין בידו להציע זאת, אין מנוס אלא להורות על מעצרו עד תום ההליכים, וברי הוא כי מעצר עד תום ההליכים במקרה דנן הוא לא מעצר עד תום ההליכים, אלא לזמן קצר ביותר כפי שהניסיון והמציאות מלמדים אותנו יום-יום.