1

בהמשך להחלטה שניתנה בתיק העיקרי: 2279-06-15 בה דחיתי את הבקשה לביטול כתב האישום, תוך קבלת עמדת הסנגור כי ניהול חקירה נפרדת בחשד לשיבוש הליכי משפט פוגע בהגנת הנאשם/המשיב כאן, ראיתי לנכון להוסיף ולקבוע כדלקמן:

כאמור בהחלטה הנ"ל, המבקשת אינה יודעת לומר כיום מה הוא החומר שבתיק הפלילי והתברר כי התנהלה במסגרתו חקירה גם לאחר הגשת כתב האישום כנגד המשיב.

כפי שהוברר, בשלב זה לא יכול הסנגור לעיין בחומר הראיות שבתיק הפלילי והדבר לא יתאפשר עד הגשת כתב האישום הפלילי, אם יוגש. עיכוב זה עלול להימשך זמן לא קצר, והנסיון מלמד כי כתבי אישום בעבירות מסוג זה מוגשים לעתים גם זמן לא מבוטל לאחר האירוע. אין ספק כי עובדה זו מעיבה על הראיות כנגד המשיב בתיק דנן.

מנגד, עיון בחומר החקירה שהוגש בתיק מגלה כי קיימות ראיות טובות לכאורה לעבירה. קיים זיהוי לכאורה של המשיב כנהג בידי הקצין אושרי אמור והשוטר ראיד זידאן. לדברי השוטרים נהג הרכב

הזדהה בפניהם כחאלד זידאן, ולאחר זמן קצר, ניצל את העובדה שהשוטרים עסקו בהזזת כלי הרכב מהכביש וברח רגלית מהמקום.

עוד קיימת התייחסות מפורטת של השוטר ראיד לביקור והחיפוש בביתו של המשיב, לבגדים שנמצאו שם אשר הינם זהים לבגדים שלבש הנהג, ולסתירות בדברי אשתו.

2

לאחר האירוע התייצב אחיו של המשיב, מר ראיד זידאן (באופן מקרי, כשמו של השוטר שטיפל באירוע) וטען כי הוא שנהג ברכב. בחקירתו התגלו מספר סתירות. אף הסברו מדוע לא פנה מיידית למשטרה אינו יכול להתקבל. ראיד טען כי "ברחתי ארבעה או חמישה ימים, כדי להביא עורך דין ולהתארגן", אך הגיע לחקירה ללא עורך דין מטעמו.

מהאמור לעיל עולה כאמור כי כנגד המשיב יש בשלב זה ראיות מספיקות לביסוס סיכוי סביר להרשעה. עם זאת, כאמור על עוצמת הראיות כנגד המשיב מעיב קיומו של חומר נוסף בתיק הפלילי אשר לא נחשף בשלב זה לא בפניי ולא בפני הסנגור.

בהקשר זה קובעת ההלכה כי:

"קיימת "מקבילית כוחות" בין עוצמת הראיות לכאורה לבין מידת ההגבלה על חירותו של הנאשם. ככל שעוצמת הראיות קטנה יותר ובחינת חומר החקירה, אפילו בשלב הלכאורי, מעוררת ספקות וסתירות, כך תגדל הנכונות לשחרר לחלופת מעצר".

            בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל

עוד יש להביא בחשבון בכל הנוגע לחלופת מעצר שיקולים נוספים כגון עברו של המשיב ומידת המסוכנות הנובעת ממנו. לחובת המשיב מספר עבירות קודמות של נהיגה בזמן פסילה, הוא נדון בחודש ספטמבר האחרון למאסר בן שישה חודשים (שרוצה בעבודות שירות) בגין עבירה זו והוטלו עליו עונשים של פסילה ל - 20 חודשים במצטבר לפסילות קודמות ומאסר על תנאי למשך 12 חודשים בגין עבירה חוזרת של נהיגה בפסילה או נהיגה בלא רשיון תקף.

לא די בכך, אלא שלמשיב מיוחסת התנהגות מחמירה של בריחה מהשוטרים.

בית המשפט העליון כבר התייחס לא אחת לחומרתן של נסיבות מעין אלה וזאת בין השאר בבש"פ 1753/07 אבו רקייה נ' מדינת ישראל, ובש"פ 1185/05 עבד מדאוי נ' מדינת ישראל שם הודגש קיומו של מאסר מותנה כנסיבה מחמירה, ב"ש 1962/07 סלימאן סלימאן נ' מדינת ישראל שם הודגשה המסוכנות המצטיירת מהפרת מספר צווי פסילה וב"ש 20309/07 מדינת ישראל נ' מוסא כרישאת בו דובר גם בעבירה של אי ציות להוראות שוטרים.

מכל האמור לעיל עולה כי יש לבחון היטב האם חלופת המעצר המוצעת היא ראויה במקרה דנן, ושאלה זו תיבחן לאחר קיום דיון בשאלה במעמד הצדדים, בהמשך היום.

ניתנה היום, 2 ב02 יולי 2015, במעמד המשיב, בא-כוחו עו"ד גונן וב"כ המבקשת פקד רוט.

3