1

נוכחים:

ב"כ המבקשת: עו"ד צביקה שרייר

המשיבה: הובאה

הסניגור: עו"ד רון אבישור, מטעם הסניגוריה הציבורית

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

אני נותנת להסכמת הצדדים בכל הנוגע לבקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ תוקף של החלטה.

המזכירות תעביר את הבקשה מהתיק העיקרי לתיק המ"ת ותסגור אותה בהחלטה זו.

ביום 16/11/14 ניתנה על ידי החלטה מפורטת בעניינה של המשיבה בה נקבעו ראיות לכאורה ועילת מעצר. עוד נקבע באותה החלטה כי עילת המעצר נמצאת ברף הגבוה ביותר בין היתר בשים לב לעברה הפלילי של המשיבה הכולל ריצוי מאסר בפועל בן 4 שנים בגין תקיפה בנסיבות דומות אשר רק לאחרונה השתחררה ממנו המשיבה לאחר קציבת שליש.

על מנת שלא לחסום את דרכה של המשיבה מלהציג חלופת מעצר הופנתה המשיבה לתסקיר מעצר ובעניינה הוגשו שני תסקירים. הראשון ביום 3/12/14 והשני ביום 18/12/14.

בתסקיר מיום 3/12/14 סקר שירות המבחן באריכות את עברה ונסיבות חייה של המשיבה לרבות קשריה עם בן הזוג שהינו המתלונן בתיק זה.

2

בין היתר ציין שירות המבחן כי המשיבה "אינה מחוברת רגשית למשמעות ולחומרת המיוחס לה כיום" וכן מתקשה לבחון את התנהגותה האלימה ואת נטיותיה התוקפניות.

עוד הדגישה המשיבה בפני שירות המבחן והדברים מצאו ביטוי בתסקיר את נושא השימוש בחומרים פסיכואקטיביים וזאת כמרכיב סיכון מרכזי להתנהגות אלימה.

באותו תסקיר העריך שירות המבחן כי המשיבה אינה מתאימה לחלופת מעצר ביתית וביקש לבחון אפשרות שילובה במסגרת גמילה ייעודית לנשים המוכנה "מבט נשי" ולצורך כך הוגש תסקיר נוסף ביום 18/12/14.

בתסקיר הנוסף אליו כבר התייחסתי בהחלטתי מיום 25/12/14 נמצאה המשיבה כלא מתאימה למסגרת הטיפולית המוצעת בשים לב לרמת המוטיבציה הנמוכה והגישה האמביוולנטית.

כמו כן נשקלה חלופה אחרת במסגרת הרשות לשיקום האסיר על בסיס מסמך שהתקבל ממנהלת ההוסטל לאסירות משוחררות ואולם שירות המבחן לא מצא להמליץ על שחרורה למסגרת זו שהינה הדוקה פחות מהמסגרת הראשונה שהוצעה על ידה.

בסופו של יום, לאור הסיכון הטמון במצבה, ההתנהגות האלימה החוזרת והסיכון להישנותה, לא המליץ שירות המבחן על שחרורה ממעצר.

בדיון הקודם ניתנה אפשרות למשיבה להציג באופן מלא את החלופה במסגרת הרשות לשיקום האסיר ובשל כך נקבע הדיון להיום אליו נתבקשה להתייצב מנהלת ההוסטל.

מנהלת ההוסטל לא התייצבה מסיבות שלא הובררו די צורכן וממילא מטיעוני הסניגור עולה כי המסגרת המוצעת הינה כאמור מפוקחת פחות מהמסגרת אותה בחן שירות המבחן והדברים הם לדעתי בבחינת קל וחומר. דהיינו, לא ניתן לתת במשיבה אמון במסגרת מסוג זה המוצע שהינה מסגרת פתוחה שעיקרה תלוי ברצון המטופל להשתקם ולקבל על עצמו אורחות חיים נורמטיביים, דבר שבמקרה זה אין ספק שלא מתקיים.

לעניין הפסיקה אותה הציגה ההגנה, הרי שלאחר שעיינתי בפסיקה אני מוצאת כי היא אינה מתאימה למקרה שבפניי בשים לב לכך שהמשיב באותו עניין היה נעדר עבר פלילי והמסוכנות שנקבעה לגביו היתה ברף בינוני בשים לב לסוג האלימות שהופעל על ידו. ברי כי הדברים אינם מתקיימים במקרה זה.

3

אשר על כן, ועל אף שביהמ"ש אינו מחויב לנמק החלטתו באופן מפורט מקום בו הוא מאמץ את המלצת שירות המבחן, מצאתי לפרט את הדברים ובסופו של יום אני מאמצת את המלצת שירות המבחן ומורה על מעצרה של המשיבה עד תום ההליכים נגדה.

ניתנה והודעה היום ט"ז טבת תשע"ה, 07/01/2015 במעמד הנוכחים.