1

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

בפני בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים במשפטו על רקע כתב אישום המייחס לו עבירות של העברת חומר דו שימושי ללא רישיון, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

1.         על פי העובדות באישום הראשון, אשר הוא בלבד מיוחס למשיב 2, עולה, כי בין המשיבים קיימת היכרות מוקדמת על רקע פעילות עסקית משותפת. המשיב 1 הינו סוחר מוצרי חשמל ברצועת עזה והמשיב 2 עוסק בתיקון, רכישה ומכירה של מוצרי חשמל לרצועת עזה.

קודם לחודש נובמבר 2016, פנה משיב 1 למשיב 2 והציע לו להעביר לשטח רצועת עזה מצלמות אבטחה כשהן מוסלקות בתוך מכונות כביסה וזאת תוך ביצוע מרמה כלפי הבודקים במעבר הגבול שבין ישראל לבין רצועת עזה. משיב 2 הסכים להצעה ובכך קשרו המשיבים קשר להעביר לשטח רצועת עזה במרמה מצלמות אבטחה וזאת ללא היתר.

2

במסגרת הקשר ולשם קידומו, רכש משיב 1 ממשיב 2 - 30 מכונות כביסה, 10 תנורים ו-18 מקררים. בחודש נובמבר 2016 הסליק משיב 2 בביתו כ-120 מצלמות אבטחה בתוך מכונות הכבישה שרכש ממנו משיב 1 וזאת כדי להסוות את העניין ולמנוע את הגילוי במעבר הגבול. לאחר שמשיב 2 החביא את מצלמות האבטחה בתוך מכונות הכביסה, הועמסה הסחורה יחד עם מוצרי חשמל נוספים על משאית ונשלחה למעבר גבול כרם שלום תוך יצירת מצג שווא לפיו הסחורה מותרת ומאושרת להעברה לרצועת עזה.

בעת העברת הסחורה במעבר גבול כרם שלום, לא צוין בפני עובדי הציבור כי מדובר בהעברה של מצלמות אבטחה וזאת על מנת להטעות את הבודקים, ואכן הבודקים במעבר הגבול לא איתרו את מצלמות האבטחה בתוך מכונות הכביסה ועקב מצב השווא אושרה הכנסת הסחורה לרצועת עזה.

2.         ב"כ משיב 1 הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, והמאשימה טענה לתשתית ראייתית לכאורית המבוססת על הודאות המשיבים ועדויות נוספות, ועמדה בקצרה על חלקו של משיב זה אשר בעצמו הסליק את מצלמות האבטחה בתוך מכונות הכביסה ותוך שהוא יודע כי מדובר בסחורה מוברחת שאסורה בכניסה לרצועת עזה.

3.         ב"כ המשיב לא חלק על העובדות המפורטות בכתב האישום. לטענתו, בהינתן גרסת המשיב לפיה משיב 1 אמר לו כי קיים תיאום ורישיון להעברת המצלמות מישראל לרצועת עזה וכי הסתרתן בתוך מכונות הכביסה נועדה אך לחמוק מתשלום מס לארגון החמאס , לצד שקריו של משיב 1 שזגזג בחקירותיו - הרי ניתן לומר כי אין תשתית ראייתית לעבירות המיוחסות למשיב.

4.         דין הטענה להידחות. באין חולק על העובדות לפיהן המשיב קיבל אליו את מצלמות האבטחה, כ-120 במספר, אחסן אותן במחסן שבבעלותו ובשעת כושר הסליק אותן במו ידיו בתוך מכונות הכביסה במטרה להבריחן לרצועת עזה, וביודעו שמדובר במצלמות אבטחה שלצורך העברתן נדרש רישיון מאת הגורמים הישראלים המוסמכים - די במצב דברים זה כדי להקים תשתית ראייתית לכאורית מספקת לעבירות המיוחסות לו. בוודאי בהתחשב בכך שלצורך העבירות המיוחסות למשיב ניתן להסתפק ברף של "עצימת עיניים" בלבד.

אשר לגרסת המשיב לפיה הוא ידע והבין מדבריו של משיב 1 כי קיים תיאום להעברת המצלמות לרצועת עזה וכי הסלקתן נועדה על מנת לחמוק מתשלום מס לארגון חמאס, זו עומדת בסתירה לגרסת משיב 1, אשר בחקירותיו מסר כי אחמד נאפר, המזמין, יידע אותו על כך שאין כל תיאום עם הגורמים הרלוונטיים בצד הישראלי להעברת המצלמות לרצועת עזה, והוא, משיב 1 אמר מפורשות למשיב 2 "אמרתי לו שאין להם תיאום" (חקירה מיום 4.1.2017 עמ' 2 ש' 35-36). כך או כך, טענותיו של ב"כ המשיב בכל הנוגע לשקרים של משיב 1 בו לא ניתן לתת אימון, אלה מקומם להתברר בהליך העיקרי ולא בהליך המעצר ובכל מקרה אין בעניין זה כדי לשלול קיומה של התשתית הראייתית הלכאורית.

3

ניתנה והודעה היום ו' שבט תשע"ז, 02/02/2017 במעמד הנוכחים.

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

לבקשת ב"כ המשיב, קובעת דיון נוסף ליום 5.2.2017 בשעה 13:00.

המשיב 2 יישאר במעצר עד החלטה אחרת ויובא לדיון באמצעות שב"ס.