1

במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים, בפניי בקשת שירות המבחן לדחיית מועד הדיון בעניינו של המשיב, העצור מזה כחודש, ב- 10 ימים נוספים, קרי עד ליום 24.11.16.

נגד המשיב הוגש ביום 13.10.16 כתב אישום, המייחס לו עבירת איומים מכוח סע' 192 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

על פי הנטען באישום, במועד הרלבנטי הייתה המתלוננת- קרובת משפחה של המשיב- אישה נשואה, אשר כשנה עובר למועד הגשת האישום, ניהלה קשר רומנטי מחוץ לנישואין עם אחד, עיסאם.

כשבוע עובר ליום 14.8.16, איים המשיב על המתלוננת, הן טלפונית והן באמצעות תוכנת "WHATSAPP", באמירות שונות כמפורט באישום, כי יפגע בה ובעיסאם, כי ישלח לה ולאחיה תמונות של השניים וכי הוא עוקב אחריה.

2

בבקשת המדינה למעצר המשיב עד לתום ההליכים, צוין בין היתר, כי למשיב הרשעה קודמת מספטמבר 2015, בגין עבירה של תקיפה סתם ואיומים- עבירות שבוצעו כלפי אחותו, על רקע חשדו כי המתלוננת מנהלת קשר רומנטי שאינו מקובל עליו (ככל הנראה המדובר בשגגה וכי הכוונה היא המדובר בביצוע עבירות בגין סברת המשיב כי האחות מנהלת קשר רומנטי שאינו לרוחו).

עוד צוין, כי לחובת המשיב מאסר מותנה בר הפעלה בן ארבעה חודשים, מושא אותה הרשעה. המדינה הוסיפה וציינה כי המתלוננת שוהה כיום במקלט לנשים מוכות בגין האיומים מושא ההליך דנן.

בישיבת יום 13.10.16 לא חלקה ההגנה על קיומן של ראיות לכאורה. ב"כ המשיב עתר לשחרור המשיב בתנאים, בסברו כי אין הצדקה בקבלת תסקיר מעצר. בהחלטתו מאותו מועד, קבע כב' השופט אבנון כי לנוכח נסיבות המקרה ועברו הפלילי של המשיב, לא ניתן להורות על שחרורו מבלי להסתייע בחוות דעת של שירות המבחן. נקבע כי תסקיר יוגש עד לא יאוחר מיום 3.11.16. המשך דיון נקבע ליום 6.11.16.

המשיב ערר על החלטה זו (עמ"ת 22595-10-16). בתום דיון שנערך ביום 30.10.16 בבית המשפט המחוזי (כב' השופט דותן), בהמלצת בית המשפט, חזר בו המשיב מעררו, תוך "שמירה" על זכותו לטעון בזכות שחרור לחלופה ללא תסקיר, ככל שלא יתקבל תסקיר עד ליום 6.11.16.

בישיבת יום 6.11.16, לאחר שלא התקבל תסקיר, השיב הסניגור במענה לשאלת בית המשפט כי לא פנה לשירות המבחן על מנת ללמוד באיזה שלב נמצאת הכנת התסקיר. עוד באותה ישיבה, הוצג אבי-המשיב כמפקח- מוצע, והשיב על שאלות בית המשפט וב"כ המדינה. המשך דיון נקבע ליום 7.11.16, תוך שכב' השופט אבנון מבהיר בהחלטתו כי אין בכך כדי לטעת מסמרות באשר להחלטה הסופית בבקשת המעצר.

לישיבת יום 7.11.16 לא התקבל תסקיר ואף לא בקשת דחייה. הסניגור טען בפניי, כי משיחה טלפונית שקיים עם שירות המבחן ביום 3.11.16, עלה כי טרם שובץ קצין מבחן לבחון את עניינו של המשיב. ב"כ המשיב שב וביקש כי אשקול את שחרור מרשו לאחר בחינת מפקחים מוצעים שהתייצבו באולמי. בין היתר, ציין כי עסקינן בעבירות שבוצעו לכאורה באוגוסט 2016.

במענה לבקשתי, ערכה באת כוח המדינה בדיקה במהלך הדיון, ממנה עלה כי המתלוננת עדיין שוהה בעת הזו במעון לנשים מוכות.

3

בהחלטתי מיום 7.11.16 ציינתי כי בהנחה ואכן טרם שובץ קצין מבחן לבחינת עניינו של המשיב, הדבר חמור ביותר. עוד ציינתי כי דעתי אינה נוחה מהתנהלות שירות המבחן, אשר לא אחת מעמיד את בית המשפט בפני עובדות מוגמרות, כפי המקרה דנן. עוד ציינתי, כי בניגוד לטיעון הסניגור, לא היה השחרור בתנאים מונח בכיסו של המשיב, באשר כב' השופט אבנון ציין מפורשות בהחלטתו מיום 6.11.16, כי אין בבחינת החלופה בפני כדי לכבול את ידי בית המשפט בהמשך ההליך.

לגופם של עניין, מצאתי כי על אף העת הארוכה יחסית בה שוהה המשיב במעצר, קבלת תסקיר בעניינו חיונית ביותר בנסיבות. עם זאת, ציינתי כי על שירות המבחן להגיש את תסקירו תוך לא יאוחר משבוע ימים וכי ככל שלא יתקבל תסקיר עד לדיון הנדחה, אשקול בחיוב את שחרור המשיב בתנאים- מבלי לטעת מסמרות. הדיון נדחה ליום 14.11.16.

ביום 9.11.16 התקבלה בקשת דחייה מטעם שירות המבחן. בבקשה צוין כי עניינו של המשיב הגיע לידיעת השירות ביום 3.11.16 וכי בשל הזמן הקצר שעמד לרשות שירות המבחן, מתבקשת דחיה בת 10 ימים נוספים, מעבר למועד הדיון (14.11.16). לאחר שהעברתי את הבקשה לעיון הצדדים, התקבלה היום תגובת ב"כ המשיב, המתנגד לדחייה נוספת.

לאחר ששקלתי בדבר, לנוכח כלל המפורט לעיל, מצאתי כי דין בקשת שירות המבחן להתקבל בחלקה.

לשירות המבחן מעמד מיוחד בבית המשפט. קצין המבחן הוא "קצין בית המשפט", בהיותו גורם מקצועי עצמאי, המסייע רבות במתן מידע, הערכה והמלצה, באשר לאמצעים אותם יש לנקוט על מנת להחזיר עבריין למוטב (ראו: בש"פ 6855/11 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, מיום 27.9.11)). תסקירי שירות המבחן מסייעים רבות לשופט המעצרים במלאכתו, בדרכו לגיבוש החלטותיו האם לעצור נאשם עד לתום ההליכים, או שמא לשחררו ובאלה תנאים. בית המשפט אף מודע היטב לעומס המוטל על שירות המבחן.

בנסיבות, לא ברור בשלב זה מדוע עניינו של המשיב לא קודם עד כה בשירות המבחן, לאחר שהחלטה בדבר קבלת תסקיר ניתנה כאמור עוד ביום 13.10.16.

אינני מקל ראש כלל ועיקר בכך כי המשיב שוהה במעצר עת ארוכה יחסית. עם זאת, מטרת ההליך שבפניי היא איון מסוכנות. בבחינת חלופה, "כל נתון נוסף המונח על כפות המאזניים ושקילה מחדש עשויים להטות את כפות המאזניים לכאן או לכאן, למעצר או שחרור" (כב' השופטת נאור, כתוארה אז, בבש"פ 7686/03 רפייב נ' מדינת ישראל, פד"י נז(6), 753, 763).

4

עת עסקינן בעבירות שעניינן אלימות- לרבות כלפי נשים, גם על רקע "אלימות במשפחה", מצווה בית המשפט לנהוג משנה-זהירות בבחינת חלופה. כידוע, למרבה הצער, בעבירה בה מואשם המשיב, על נסיבותיה, המרחק בין איום למימושו עלול חלילה להיות קטן ביותר, כפי שאירע לא אחת (והשוו: עמ"ת 20282-10-11 (מחוזי-מרכז) ביינה נ' מדינת ישראל, מיום 25.10.11). מקל וחמר נכון הדבר, לנוכח הרשעתו הקודמת של המשיב בעבירה דומה עד כדי זהות לעבירה מושא האישום ולנוכח שהיית המתלוננת אף בימים אלה במקלט לנשים מוכות.

סבורני כי באיזון הראוי בין זכותו של המשיב לחירות, לבין המסוכנות הלכאורית העולה ממנו, בהינתן כי עניינו כבר מונח בעת הזו לפתחו של שירות המבחן- נותרה חשיבות קבלת התסקיר בעינה. עם זאת, לנוכח כל המפורט מעלה, איעתר לבקשת הדחייה, כאמור אך בחלקה.

הדיון בעניינו של המשיב ידחה אפוא ליום 17.11.16, בשעה 9:00. מועד יום 14.11.16- בטל.

המשיב יובא ע"י שב"ס.

בשים לב לכל המפורט מעלה, יואיל שירות המבחן להגיש את תסקירו עד למועד הנדחה. עוד מתבקש שירות המבחן לפרט בתסקירו מדוע לא קודם הטיפול בעניינו של המשיב עד כה.

המזכירות תיידע את הצדדים, שירות המבחן ושב"ס בדבר החלטתי זו עוד היום, בהקדם האפשרי.

ניתנה היום, ט' חשוון תשע"ז, 10 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.