1

נוכחים:

ב"כ המבקשת עו"ד רחל אוליבה תמם

ב"כ המשיב עו"ד רויטל קוצר

המשיב הובא על ידי שב"ס

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

כנגד הנאשם שבפניי הוגשו שני כתבי אישום בת"פ 13068-03-16 ובת"פ 16636-03-16 המייחסים לו עבירות של איומים.

מדובר בשלושה אישומים אשר כולם בפרק זמן מצומצם בין ה-6 ל-7 למרץ 2016.

באחד האישומים איים המשיב על שוטר ואף ירק לעברו, באישום נוסף יום לאחר מכן שב הנאשם איים על שוטר אחר וירק בפניו, וסמוך לאחר מכן בשעות הערב, כאשר הגיעה שוטרת למקום בו שהה הנאשם נטל הנאשם פטיש והניפו באויר לכיוון השוטרת ואמר לה אני אתן לך בפטיש.

2

בעניינו של הנאשם התקבלו שתי חוות דעת פסיכיאטריות לפיהן, הנאשם סובל ממחלת נפש אשר נמצאת בהתלקחות, עוד נקבע כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין ובעת המעשה לא יכול היה להבחין בין טוב לרע ולהמנע מהמעשה.

ב"כ המאשימה עתרה להפסקת ההליכים, ואילו ב"כ הנאשם עתרה לזיכויו בהתאם להלכת וחנון. כידוע, הלכת וחנון דנה בעניינם של נאשמים שנקבע כי אינם אחראים למעשיהם, ובפסיקות שונות הורחבה ההלכה באופן שבו זוכו גם נאשמים שנמצאו לא כשירים דיונית ומהותית. עם זאת, ביום 18.10.15 התקבלה החלטות בית המשפט המחוזי מרכז לוד בע"פ 20663-04-15 מדינת ישראל נ' לואישווילי ובע"פ 49462-03-15 מדינת ישראל נ' ניידוב, ובהן נקבע כי דינם של נאשמים אשר אינם כשירים מהותית ודיונית למעשיהם הנו להפסקת הליכים ולא לזיכוי, וכי הלכת רע"פ וחנון אינה חלה במקרה זה. על כן, שומה עלינו לפעול לאורה.

בהתאם לסמכויותיי בסעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, מצאתי לקבוע קיומן של ראיות לכאורה לביצוע עבירות של איומים כלפי שוטרים, בשלוש הזדמנויות שונות.

ביחס לתקופת האשפוז המרבית, אשר בהתאם לתיקון 8 לחוק הטיפול בחולי נפש מחויב בית המשפט לקבעה בהחלטתו, שמעתי טיעוני הצדדים ובין היתר את טיעוני ב"כ הנאשם, אשר סבורה שנסיבותיו של הנאשם אינן מחייבות השמתו בתקופת אשפוז לתקופה מרבית כה ממושכת, ומאידך את עמדת המאשימה לפיה על בית המשפט לקבוע, ככלל, כי תקופת האשפוז המרבית הנה העונש המרבי הקבוע בצד העבירה (החמורה מביניהן).

אף אני סבור, כי הוראת החוק מנוסחת באופן שאינו כובל את שיקול דעתו של בית המשפט לקביעת תקופה אחרת שאינה תקופת המאסר המרבית, ונראה כי בנסיבות חריגות יש מקום לסטות מתקופה זו, אך אין המקרה שבפניי נופל בגדר מקרים אלו.

לעניין זה, ראה דברי בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 6365/15 מדינת ישראל נ' רוני גולן, אשר תומך לכאורה בפרשנות המאפשרת גמישות בשיקול הדעת ביחס לקביעת תקופת האשפוז המרבית. עם זאת, בעניינו של הנאשם, אשר מצבו הפסיכוטי חריף והעונש המירבי הצמוד לכל עבירה הוא 3 שנות מאסר וכאשר מדובר בשלוש עבירות שונות כאשר העבירה האחרונה המיוחסת לו מעלה את רף החומרה של המעשה (אחיזת חפץ עובר להשמעת דברי האיום) כל אלה מעידים על מסוכנות.

התחשבתי בפרק הזמן שאקבע אף בעמדתה ההגונה של ב"כ המאשימה אשר עתרה לחפיפה בין התקופות לעניין משך האשפוז המירבי.

3

לא זו אף זו מדובר במי ששב ויוצא מאשפוזים פסיכיאטריים וזאת כפי שעולה מחוות הדעת הפסיכיאטרית אשר מתייחסת למי שמוכר למערכת הפסיכיאטרית מ-16 אשפוזים קודמים . אני סבור כי יש מקום לקבוע את תקופת האשפוז המקסימלית, ועל כן אני מורה כי הנאשם יאושפז לתקופה שלא תעלה על 3 שנות אשפוז לגבי שני התיקים.

יצוין, כי אין המדובר בקביעה עונשית. בית המשפט אינו נדרש לקבוע תקופת אשפוז, משזו נקבעת על ידי הגורמים המקצועיים לפי צרכים טיפוליים משתנים, אלא לתחום את תקופת האשפוז המרבית, שטרם התיקון לחוק לא הייתה כלל מוגבלת.

כמובן, אין בהחלטה זו כדי לפגוע ולו במעט בשיקול דעתן של הפסיכיאטרית המחוזית או הוועדה הפסיכיאטרית, וככל שישוב הנאשם לאיתנו, יוכל להשתחרר מאשפוזו בכל עת.

במסגרת סמכויותיי על פי סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, ועל פי סעיף 15(א) לחוק לטיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991, נוכח חוות הדעת הפסיכיאטרית, אשר עולה ממנה כי הנאשם לא היה אחראי למעשיו בזמן ביצוע העבירות ואינו כשיר כיום לעמוד לדין, וכן לנוכח עמדת הצדדים, אני מורה כדלקמן:

1.         ההליכים נגד הנאשם מופסקים בזה;

2.         הנאשם יאושפז במקום עליו יורה הפסיכיאטר המחוזי, לאחר שנמצא כי קיימת מסוכנות ומצבו מצריך אשפוז. תקופת האשפוז המרבית לא תעלה על 3 שנים;

3.         הפסיכיאטר המחוזי מתבקש להודיע לסנגוריה הציבורית ולתביעה על מועד הבאת הנאשם בפני הוועדה הפסיכיאטרית.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לפסיכיאטר המחוזי ולסנגוריה הציבורית.

תשומת הלב מופנית לכך שהנאשם מבקש להיות מיוצג על ידי עו"ד מהסנגוריה הציבורית, בהליכים בפני הוועדה על פי חוק הטיפול בחולי נפש.

4

ניתנה והודעה היום י' אדר ב' תשע"ו, 20/03/2016 במעמד הנוכחים.

הוקלדעלידימיטלכהןעקיבא