1

בפני בקשתה של המבקשת להארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 12794-03-18. המשיב טוען כי כבר בשלב זה יש לשחררו לחלופת מעצר, וזאת בלא צורך לבקש תסקיר מעצר בעניינו. אין מחלוקת בין הצדדים באשר להתקיימות הדרישה לראיות לכאורה לביצוע העבירות בהן מואשם המשיב.

א. העובדות:

המשיב מואשם בשתי עבירות של סחר בסמים. הראשונה, מכירה על ידו של סם מסוג קנאביס במשקל של 303.25 גרם בתמורה לסך של 16,500 ₪ וזאת בביתו של המשיב, כאשר בבית נוכחות אשתו ובנותיו הקטינות של המשיב. השנייה, מכירה על ידו של סם מסוג קנאביס במשקל של 305.34 גרם בתמורה לסך של 16,500 ₪ וזאת ליד ביתו של המשיב, כאשר הסם הובא על ידי המשיב בתוך תיק הגן של בתו הקטינה.

ב. טענות הצדדים:

המבקשת טוענת כי קיימת מסוכנות מטעמו של המשיב לביטחון הציבור וכי קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית החלה על המשיב. המבקשת אף טוענת כי למשיב עבר פלילי מכביד, וכי אין הצדקה לבחינתה של חלופת מעצר בעניינו.

2

המשיב לעומת זאת, טוען כי יש לשחררו באופן מידי לחלופת מעצר, גם בלא צורך בתסקיר. לטענתו קיימים מספר גורמים המחייבים מסקנה זו: מדובר בשתי עסקאות בלבד בהן מואשם המשיב, חלף זמן בין ביצוע העסקה למעצרו של המשיב, מדובר בסם מסוג הסמים הקלים, ובכמות שאינה של קילוגרמים, העבירות בוצעו בשל פעילות מצד המבקשת של "סוכן מדיח", הסמים נתפסו, ואין למשיב עבר פלילי בתחום עבירות הסמים, העונש הצפוי למשיב אינו גבוה, וחלופת המעצר הינה טובה. בנוסף, טען המשיב באשר לתנאי מעצרו, כי היו ימים בהם הולן ללא מיטה, וכי כעת הינו סובל מפשפשים בתא המעצר. טענה נוספת אותה טען המשיב הינה, כי נוכח חג הפסח הקרב ובא, תתעכב הגשתו של תסקיר מעצר, וגם מטעם זה יש להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

ג. דיון ומסקנות:

בין הצדדים כאמור אין חולק באשר לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. אין גם חולק בין הצדדים כי מתקיימת בענייננו חזקת מסוכנות סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. השאלה שבמחלוקת עניינה, האם מתקיימים בענייננו החריגים המאפשרים שחרור לחלופת מעצר, בלא לבקש תסקיר מעצר.

לאחר עיון נחה דעתי שהמקרה שבפני אינו מסוג המקרים בהם ניתן לשחרר לחלופת מעצר בלא לבקש תסקיר מעצר.

אמנם, לבית המשפט שיקול דעת ואינו מחויב לדרוש תסקיר מעצר, כפי שגם אינו מחויב לתוצאותיו של התסקיר. כאשר משתכנע בית המשפט כי מדובר בבירור במקרה בו יש לשחרר לחלופת מעצר, והחלופה שנבחנה היא טובה ומפיגה את המסוכנות, רשאי הוא לשחרר לחלופת מעצר גם בלא תסקיר (ראה למשל: בש"פ 1454/18 מור נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 22.2.2018]). עם זאת, הדבר נתון בכל מקרה לשיקול דעתו של בית המשפט ולבחינה האם המקרה הינו בין המקרים המאפשרים שחרור.

ככלל, בעבירות סחר בסמים מתאפשר שחרור בלא צורך בתסקיר, רק כאשר עסקינן באדם צעיר ללא עבר פלילי כלל או במי שאינו "נטוע" בעולם עבריינות הסמים (ראה למשל: בש"פ 6541/17 כללאב נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 10.9.2017]; בש"פ 6544/17 אמר נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 10.9.2017]; בש"פ 8955/08 סימן טוב נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 23.11.2008]; בש"פ 981/05 בחיץ' נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 14.2.2005]).

3

במקרה שלפנינו, לא מתקיים החריג האמור. אין עסקינן באדם צעיר בלא עבר פלילי. מדובר באדם בן 39 אשר נושא עמו עבר פלילי מכביד. אמנם לא מדובר בעבר בתחום הסמים אלא בעבירות שונות בתחום האלימות והרכוש, בגינן הורשע מספר פעמים בעבר ונשא במספר תקופות של מאסר בפועל. בנסיבות אלה, ותוך לקיחה בחשבון את דרכי פעולתו של המשיב במקרים נשוא האישום (עסקאות בביתו כאשר משפחתו בקרבת מקום, ושימוש בתיק הגן של בתו לעסקת הסם), לא ניתן לשלול את מסוכנותו של המשיב בלא בחינה של תסקיר מעצר. כך גם כאשר עסקינן בסמים "קלים" כטענת המשיב, ובכמויות דומות לענייננו. לעניין זה אפנה במיוחד לבש"פ 11172/07 אלמראענה נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 20.1.2008] שנסיבותיו דומות לענייננו (וראה גם: בש"פ 3070/11 אינברם נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 5.5.2011]; בש"פ 5318/13 אמונה נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 6.8.2013]).

גם הטענה כי הופעל "סוכן מדיח", אין בה כדי לשנות את התוצאה. השימוש "בסוכן מדיח" אסור, רק כאשר עסקינן בהדחת אדם תמים לביצוע עבירה, בלא מידע קודם המחשיד בביצוע סוג זה של עבירות. יתר על כן, ככלל, טענה כי הופעל "סוכן מדיח", גם אם תוכח, במרבית המקרים אינה מובילה לזיכוי, אלא להקלה בעונש (ראה למשל: ע"פ 1224/07 בלדב נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 10.2.2010]; ע"פ 307/17 זוננשוילי נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 21.3.2017]). בית המשפט העליון לא ראה בעייתיות בהפעלת סוכן לצורך הפללת סוחרי סמים, ולא ראה בפניה של סוכן שכזה לסוחר סמים לצורך רכישת הסמים, כהפעלה פסולה של סוכן מדיח (ראה: ע"פ 1654/16 שרר נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 27.2.2017]). זאת ועוד, גם במקרים הנדירים בהם לשאלת הפעלת סוכן מדיח ישנה משמעות לעניין ההרשעה עצמה, עסקינן בטענת הגנה מן הצדק המצריכה שמיעת ראיות, וככזו לא ניתן לדון בה בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים (השווה: בש"פ 2347/16 פלוני נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 19.4.2016]).

4

גם הטענה כי נוכח העומס המוטל על שירות המבחן לקראת חג הפסח, יתעכב באופן בלתי סביר תסקיר המעצר, אין בה כדי להביא לשחרור אוטומטי של המשיב. אמנם, כאשר מתעכב התסקיר באופן בלתי סביר, לבית המשפט סמכות לשחרר נאשם להסדר ארעי, עד למתן התסקיר, אך הדבר אינו אוטומטי אלא עניין לשיקול דעת, התלוי בנסיבות המקרה, באופי העבירות, בטיבו של הנאשם ובמהות ההסדר הארעי המוצע (ראה: בש"פ 6470/10 ליהם בן נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 8.9.2010]; בש"פ 9537/09 גדבאן נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 2.12.2009]). בענייננו, להבדיל מהמקרים שנדונו בפסיקה, גם עסקינן בצפיית איחור עתידי ולא במקרה בו חלו עיכובים חוזרים ונשנים במתן התסקיר. מובן הוא שאם בעתיד יהיו עיכובים חוזרים ונשנים בהמצאת התסקיר, ניתן יהא לעיין מחדש בשאלת המעצר, אך לא בשלב מקדמי זה. גם אינני סבור כי בשלב זה ניתן לומר כי תקופת המעצר הינה בלתי מידתית נוכח העונש הצפוי להיגזר על המשיב. בעבירות מסוג זה בהן מואשם המשיב, קיים מנעד די רחב של עונשי מאסר, ונוכח עברו הפלילי המכביד של המשיב, מהות העבירות ונסיבותיהן, לא ניתן לומר בשלב זה כי תקופת המעצר תהא לא מידתית (השווה למשל: רע"פ 10517/04 אסייג נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 23.11.2004]).

נושא נוסף שהועלה בפני הינו תנאי המעצר. אינני סבור כי גם נושא זה מאפשר בשלב זה את שחרורו של המשיב ממעצר. השאלה נדונה על ידי בית המשפט העליון בבש"פ 7053/01 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נו (1) 504 (2001). כפי שנקבע שם,אכן תנאי מעצר בלתי הולמים הינם שיקול רלבנטי לשאלת המעצר, אך יש קודם כל לבדוק האם יש ממש בטענות הנטענות על ידי העצור. בנוסף לכך, יש לבחון האם ניתן לתת לבעיה הנטענת פתרון מעשי בין כותלי בית המעצר. רק אם כל האפשרויות המעשיות מוצו, ומסתבר לבית המשפט כי אין אפשרות לפתור את הבעיה, בית המשפט יאזן את האינטרס של העצור לתנאים הולמים מול האינטרס הציבורי להגן על הציבור מפני מסוכנותו של העצור, והבטחת תקינות ההליך השיפוטי. בענייננו, מדבריו של העצור ומתגובת שב"ס מיום 8.3.18, נראה כי בעיית הלנתו ללא מיטה, ככל והיתה כזו, טענה המוכחשת על ידי שב"ס, נפתרה, ואילו בעיית הפשפשים הנטענת, אינה נחזית בעיני כבעיה שאינה ניתנת לפתרון בין כותלי בית המעצר. גם אינני סבור כי נוכח חומרת העבירות מצדיקה הבעיה שחרור בלא תסקיר מעצר. מובן הוא עם זאת, כי ככל וקיימת בעיית פשפשים בבית המעצר, על שלטונות בית המעצר לפעול לניקוי יסודי על מנת למגר בעיה זו.

נוכח כל האמור אני סבור כי אין להידרש בשלב זה להתאמת חלופת המעצר שהוצעה. תפקידם של מפקחים אינו טכני. תפקיד זה אינו רק לשהות במחיצתו של הנאשם, אלא גם להציב לנאשם גבולות אפקטיביים (ראה: בש"פ 6855/11 פלוני נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 27.9.2011]). התרשמתי אמנם לטובה מהמפקחים המוצעים, אך השאלה האם נוכח העבירות החמורות בהן מואשם הנאשם, ועברו הפלילי המכביד, יש למפקחים אלה מבחינת רצונו של הנאשם מחד גיסא, והיותם של המפקחים דמויות סמכותיות לגביו מאידך גיסא, האפשרות להציב לנאשם גבולות אפקטיביים שישללו את מסוכנותו, הינה שאלה שבדעתי לבחון רק לאחר קבלת תסקיר המעצר של שירות המבחן, אשר יבחן את אישיותו של המשיב, ואת אפשרות ורצון המפקחים המוצעים להשפיע על התנהגותו.

אשר על כן אני מחליט כי ינתן לגבי המשיב תסקיר מעצר, ובשלב זה ישאר המשיב במעצר עד החלטה אחרת.

אשר לשאלת הארכת המועד להמצאת תעודת החסיון - נוכח העובדה כי הדיון בשאלה זו נקבע בפני המותב הדן בתיק העיקרי (כב' השופטת סימי פלג - קימלוב), להיום, לא אדרש לשאלה זו.

5

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ח, 12 מרץ 2018, בנוכחות ב"כ המאשימה עו"ד צביקה שרייר, המשיב ובא כוחו עו"ד רונן חליוה.