1

א.        בפניי בקשה להורות על ביטול החלטת איסור שימוש או קיצור התקופה ביחס לרכב נושא לוחית רישוי מספר:54415701 (להלן: "הרכב").

ב.         הרכב נתפס ביום 26.5.2020 עת נהג בו מר אחמד מרקה (להלן: "הנהג") שהינו פסול מנהיגה. לטענת המבקשת מר מועתז מרקה שהינו נציגה, מסר את הרכב לצד ג'- וזה מסר את הרכב בלא ידיעתה ובלא הסכמתה לנהג.

ג.         במהלך הדיון הבהיר ב"כ המבקשת כי בשגגה הוגשה הבקשה בהתאם לסעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) תשכ"ט 19696, בעוד המדובר בבקשה לביטול איסור שימוש בהתאם להוראת סעיף 57 לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א 1961. הוסף, כי המבקשת לא ידעה כי קיים צורך להעביר את הרכב לידי המשיבה, ועל כן הופקד הרכב באיחור.

2

ד.         המשיבה מתנגדת לבקשה ומציינת כי בעוד ימים ספורים תפוג החלטת הקצין. הוסף, כי על אף שהרכב נלקח מהמקום על ידי המשיבה בעת שנעברה העבירה, ואף הושבת לאחר מכן בהתאם להחלטת קצין משטרה, בהמשך ובדרך שאינה ידועה לה, נלקח הרכב ממקום סמוך לבניין כלל בירושלים והושב לחזקת המבקשת. צוין, כי הרכב הופקד רק ביום 13.7.2020, ובכל מקרה טיעוני המבקשת נעדרים טעם המצדיק את השבת הרכב- בהתאם לחריגים הקבועים בהוראת סעיף 57 לפקודת התעבורה.

ה.        לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בחומר שהוגש לעיוני ראיתי לדחות הבקשה. הבקשה מוגשת בלא צירוף תצהירים לתמיכה בה ורק מטעם זה ישנו מקום להורות על דחייתה. אך גם לגופו של עניין יש לדחות הבקשה. המבקשת לא הוכיחה כי היא חוסה תחת אותם חריגים הקבועים בהוראת סעיף 57 ב (א) לפקודת התעבורה על פיהם:

            (1) הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו;

(2) מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

ו.         נוכח כל זאת הבקשה נדחית.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"א תמוז תש"פ, 13 יולי 2020, בהעדר הצדדים.