1

בקשה לעיון חוזר, במסגרתה מבקש המבקש להתיר לו לצאת את מעצר הבית המלא שהוטל עליו, לצרכי עבודה (תחת פיקוח המעסיק).

אציין כי נגד המבקש ונאשם נוסף הוגש כתב אישום שמייחס לו תקיפת עובד ציבור בצוותא. המבקש לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה. ביום 10.8.22 בית המשפט הורה על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר, בתנאי מעצר בית מלא בבית הוריו בחיפה, תחת פיקוח של אביו, אמו, אחיו וגיסתו, כולם ביחד וכל אחד מהם לחוד.

בבקשה דנן נטען כי בשל שהותו בתנאי מעצר בית מלא, המבקש "נקלע למצב כלכלי קשה, דבר אשר משליך באופן ישיר על בני משפחתו בהיותו משתתף בפרנסת הוריו והוצאות בית המשפחה".

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בדיון או בקבלת עמדת המאשימה.

בבש"פ 3827/22 לוי נ' מדינת ישראל (20.6.22) נאמרו הדברים הבאים, היפים בשינויים המחויבים גם למקרה דנן:

2

"טענת העורר היא כי על פי סעיף 57 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), קיימת חובה לקיים דיון בבקשה לעיון חוזר. התשובה לטענה זו היא כי החובה האמורה קמה רק אם מתקיימים לכאורה התנאים לקיום עיון חוזר, אשר מפורטים בסעיף 52(א) לחוק... ככל שתנאים אלה אינם מתקיימים, ניתן לדחות את הבקשה לעיון חוזר על הסף בהחלטה בכתב, ללא צורך בקיום דיון בנוכחות הצדדים".

עוד ראו לעניין זה: בש"פ 8264/18 פלוני נ' מדינת ישראל (27.11.18).

בענייננו, המבקש לא ציין בבקשה איזה מהעילות המנויות בסעיף 52(א) לחוק המעצרים מתקיימת, לשיטתו. הדעת נותנת שמאז מתן החלטת השחרור, לפני פחות מחודש, לא התגלו עובדות חדשות (המבקש אינו טוען כי התגלו עובדות שכאלה). אין כל טענה או אינדיקציה לשינוי נסיבות וברי כי לא חלף זמן ניכר מאז מתן ההחלטה על שחרורו של המבקש בתנאים מגבילים (לעניין הפרשנות שיש ליתן לתיבה "חלוף זמן ניכר", השוו: בש"פ 2466/17 בלומברג נ' היועץ המשפטי לממשלה (9.4.17); בש"פ 1243/16 בויארת נ' מדינת ישראל (10.3.16); בש"פ 5090/15 מוראד חטיב נ' מדינת ישראל (30.7.15); בש"פ 4497/15 חיימוב נ' מדינת ישראל (2.7.15); בש"פ 4314/10 פלוני נ' מדינת ישראל (23.6.10) - בכולם דובר בפרק זמן ארוך מזה שחלף בתיק דנן).

לאור האמור - הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"א אלול תשפ"ב, 07 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.