1

בפניי בקשה מטעם קצין כליאה בימ"ר קישון להעביר את האחריות על אבטחת העצור בתיק זה לידי צוות בית החולים מזרע כאשר מצוין כי נוהלי האבטחה מחייבים ככל ובית המשפט לא יעתר לבקשה להציב שמירה צמודה שמורכבת ממספר סוהרים וכן לכבול את העצור למיטתו גם במחלקות הטיפוליות.

2

סוגיה זו חוזרת ועולה בפני בית המשפט במקרים שונים ועלתה בפני מותב זה אשר נתן כבר בעבר שתי החלטות עקרוניות בעניין זה ואני מפנה להחלטותיי בתיקים: מ"ת (שלום קריות) 53519-12-16 מדינת ישראל נ' פלוני [ניתן ביום 31.1.2017]; מ"ת (שלום-קריות) 44437-06-18 מדינת ישראל נ' פלוני [ניתן ביום 20.6.2018]. אין לי אלא לחזור על קביעותיי באותן החלטות כי בית המשפט אינו מוסמך להעביר את האחריות על אבטחת עצור לידי בית החולים, אך מאידך גיסא בהעדר שיקולים אבטחתיים ספציפיים המאפשרים כבילת עצור, אין הצדקה לכבילה וזו עלולה להיחשב כעוולה אזרחית ואני שב ומפנה את שלטונות בית המעצר להחלטותיי האמורות וכן לפקודת נציבות בתי הסוהר שמספרה 04.15.01 מיום 30.11.2008 שכותרתה "כבילת אסיר במקום ציבורי" ובמיוחד הוראות סעיף 13 לאותה פקודה המתייחסות לכבילה בבית חולים. כפי שציינתי באותן החלטות אין להחזיק עציר בתנאי איזוק כשאין הדבר נדרש. איזוק שלא לצורך הינו פגיעה בכבודו של העצור, אינו מידתי והינו משפיל.

אשר על כן, הבקשה נדחית בכפוף לאמור לעיל.

ניתנה היום, כ"א אדר א' תשע"ט, 26 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.