1

1.         המבקש הגיש ביום 3.8.15 בקשה להורות על הסרת האיזוק האלקטרוני שנקבע ע"י בית המשפט בהחלטת שחרור בתנאים מיום 10.3.15. בקשתו הוכתרה בכותרת: "בקשה למתן הוראות".

2.         כנגד המבקש ושניים נוספים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של ייצור, הכנה והפקה של סם מסוכן וכן החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים.

הדיון התקיים בפני כב' הש' א.אלון ובהחלטתה מיום 5.2.15 קבעה כבוד השוטפת כי נגד משיב 1 (הוא המבקש בענייננו) קיימת עוצמת ראיות גבוהה יותר בהשוואה לנאשמים האחרים, וכן יש לו הרשעות קודמות בעבירות של נשק וסמים, כמו גם ריצוי מאסר בן 6 חודשים.

בית המשפט מצא לנכון להבחין בינו לבין עניינים של הנאשמים האחרים, והורה על קבלת תסקיר מעצר.

בישיבה מיום 10.3.15 סקרה כב' הש' אלון באריכות את התסקיר בעניינו של המבקש ומצאה כי מדובר בתסקיר שלילי ומידת סיכון גבוהה להישנות מקרים דומים בשל התנהגות פורצת גבולות.

2

בסופו של יום ולאחר ששמעה את המפקחים שהוצעו ולא בלי היסוס, קבעה כבוד השופטת כי מדובר במקרה גבולי, תוך שהורתה על מעצר בית מלא של המבקש בפיקוח של הדוד ורעייתו שאף התחייבו כי לביתם לא יכנס איש ממכריו של המבקש, וזאת על מנת למנוע סיכון פוטנציאלי. בית המשפט לא הסתפק בפיקוח אנושי והורה על חיזוק בדמות איזוק אלקטרוני ואף הדגיש שהיה מקום להידוק החלופה בשל המסוכנות והעובדה שנמצאה כמות גדולה של סם מסוכן. עוד נקבע כי המבקש יפקיד סך מזומן של 25,000 ₪ וכל אחד מהמפקחים יחתום על ערבות צד ג' בסך 20,000 ₪.

3.         ביום 15.7.15 או בסמוך לכך פנה המבקש לבית המשפט הדן בעניינו (כב' הש' אלון), וביקש שיתאפשר לו לצאת במשך שעות היום לרצות את עונשו בעבודות שרות שנגזר עליו בתיק אחר. בית המשפט אישר יציאה לעבודות השרות בהחלטתו מיום 19.7.15. האישור הותנה בכך שהיציאה תהיה בשעות שפורטו בבקשה ובלבד שיתלווה אליו מלווה למקום ביצוע עבודות השרות וממנו וכי יובהר לו שאסור לו לעזוב את מקום ביצוע עבודות השרות בשעות העבודה.

4.         ביום 3.8.15 הגיש המבקש בקשה להסרת האיזוק (היא הבקשה שבפני), בטענה כי משאושר לו לצאת ממעצר הבית למשך רוב שעות היום, הרי שאין האזיק האלקטרוני מהווה כל חיזוק או עיבוי של חלופת המעצר, ובנסיבות אלה מן הראוי להורות על הסרת האיזוק.

יצוין כי בקשה זו לא הוגשה לשופטת המטפלת בתיק המעצר ושבקיאה בפרטים ובהתפתחויות, שכן הבקשה הוגשה בפגרה.

ביום 3.8.15 ניתנה החלטה ע"י השופטת התורנית (כב' הש' קלמפנר-נבון) לתגובת הצד השני.

המשיבה הגישה הודעה לפיה היא מתנגדת להסרת האיזוק כליל, תוך שהבהירה כי ניתן לפתוח חלון איזוק לשעות בהן הותר למבקש לצאת ממקום מעצר הבית לצורך ביצוע עבודות השרות. ביתר השעות אין מקום להסיר את האיזוק.

לאור תגובתה נקבע הדיון בפני, בהיותי שופטת תורנית.

5.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, מצאתי לדחות את הבקשה.

3

6.         מדובר למעשה בבקשה לעיון חוזר ולא למתן הוראות כפי שהבקשה הוכתרה בכותרתה. בבקשה לעיון חוזר יש להראות כי קיימת הצדקה לעיון מחדש בשל עובדות חדשות שנתגלו או שינוי נסיבות או כעבור זמן ניכר מעת מתן ההחלטה. לטעמי, לא התקיימו ההצדקות שבסעיף 52 לחוק המעצרים לעניין עיון חוזר. ההחלטה בדבר מעצר בית מלא ניתנה לפני כ-5 חודשים, ברם לא נתגלו עובדות חדשות או שינוי נסיבות המצדיק שקילה מחדש.

אינני בקיאה בתיק המעצרים שטופל ע"י כב' הש' אלון. ספרתי במערכת נט המשפט 11 פרוטוקולים בעניין מעצרו של המבקש ואינני יודעת מה היה מכלול השיקולים שהביאו להחלטות השונות, ברם נראה ברור מתוך החלטת בית המשפט בעניינו של המבקש שבית המשפט התלבט ומצא בסופו של דבר להעתר לבקשה למעצר בית מלא רק בזכות העיבוי בדמות האיזוק האלקטרוני, מה שלא נקבע לגבי הנאשמים האחרים.

נראה, אפוא, כי בית המשפט שהכיר את התיק עשה את האיזון המתבקש.

העובדה שהותר למבקש לבצע את עבודות השרות במסגרת מעצר הבית, אינה שינוי בתנאים. גם שם דקדק בית המשפט והורה כי אחד המפקחים ייקח את המבקש ממעצר הבית ויחזיר אותו בתום העבודה ואף ישהה איתו בזמן ביצוע העבודות.

יציאתו לעבודה אינה נובעת מאמון שבית המשפט מצא ליתן בו ולאפשר הקלת תנאים, אלא נובעת מהנכונות לאפשר לו לרצות את העונש שהוטל עליו בתיק אחר ואין הדברים דומים זה לזה.

נתוניו לא השתנו, עברו מכביד ובית המשפט לא סבר שניתן ליתן בו אמון, כפי שאף היה לו ספק ביחס למפקחים. בעניין זה לא נחה דעתי כי חל שינוי.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש הצדקה ליתן הקלה בתנאי מעצר הבית ולהורות על הסרת האיזוק, ומכל מקום ראוי היה כי הבקשה תוגש לא בפגרה אלא בתחילת שנת המשפט, אם בכלל, לשופטת המטפלת הבקיאה בפרטים והערה לכל האיזונים שנעשו על ידה.

7.         לפיכך, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ד אב תשע"ה, 09 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.